 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה התרחיש הכי מופרך ששמעתי מימי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאתה צוחק, אבל בכל זאת אציין שהוא סביר באיזה סדר-גודל יותר משלך (עשר בחזקת מינוס שמונה לעומת מינוס תשע): לאיזה טרוריסטים בימינו יש יחס חיובי לתרבות ההמונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאף אחד מהם - ובדיוק בגלל זה לא סביר שהם ישפילו את עצמם לדרגת רמאות שכזו, שעלולה לתת ולו לרגע את הרושם שיש להם יחס סביר שכזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש אולי יחס דיאלקטי או אמביוולנטי. מצד אחד בוז למה שמסמל דקדנטיות חומרנית ומטומטמת. מצד שני ניצול מושכל (או אינטואיטיבי) של אספקטים שונים מתרבות ההמונים לקידום מטרות. למשל שימוש בצורות הבעה שונות של המדייה, או ניצול תרבות ההמונים כמדיום שמפיץ ומגביר מתוך עצמו פחד ומסרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |