בתשובה להאייל העייף, 26/06/07 4:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין שלראות כוכב נולד הוא גם עולה פחות מהליכה לבית בושת וגם עולה פחות מלקנות דיסק, ובכל זאת אף אחד לא משווה קניית דיסק להליכה לבית בושת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מוזר. לראות כוכב נולד גם עולה פחות מהליכה לבית בושת וגם עולה פחות מלקנות מכשיר אינהלציה, ובכל זאת אף אחד לא משווה קניית מכשיר אינהלציה להליכה לבית בושת. ___ עולם של צבועים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נפתח את האנלוגיה מעט: בשני המקרים,ההליכה לבית בושת וצפיה בכוכב נולד,התהליך הכלכלי מאוד דומיננטי...במקום שבו אמור להיות משהו טהור<?>. בשנהם אתה לוקח תחום אנושי רחב ומלא אמוציות,אהבה רומנטית או אהבה ליצירה ומוזיקה,ומרדד אותו למקסימום האפשרי,ובכך מאבד לחלוטין את המהות בעלת המשמעות. הסינטטיות הזאת,הרצון לחוות את החיים בצורת הגשה של ארוחה למיקרו,היא המשותף לשתי התופעות הנוגות שמשגשגות באולפני ערוץ 2 וברחוב שווינצו. שאלה לסיום,האם מבין אוהבי התוכנית יש מישהו שאוהב ומתעניין לעומק במוזיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לזה בידור. אני, שפועל בעולם העסקי, לא מקבל מתוכנית כמו הכרישים את העומק העסקי שאני מכיר מעבודתי היומיומית, ובכל זאת אני מוצא את עצמי די נהנה ממנה. אני גם חובב מוזיקה ובד"כ לא כזאת שמושמעת בגלגלץ ובכל זאת די נהנה מ'כוכב נולד'. וכל זאת למה? כי התוצאה עומדת ברמת הציפיות שלי. תמיד סלדתי מהשוואות בין תרבות גבוהה לנמוכה, אשר מראש קיימות למטרות שונות וצריכות להימדד כל אחת מול יעדיה. כך, בעיני, איכות של ספר טיסה צריכה להימדד קודם כל באפקטיביות של הספר מול ספרי טיסה אחרים ולא באיכותו מול ספרי הגות ומופת. באותו אופן, תכניות בידור צריכות להימדד מול תכניות בידור אחרות ולא מול צריכה של מוצרים 'מאותה משפחה' (כמו שמיעת דיסקים או או קריאת ספר וכד') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הנקודה שלך,אבל כמובן שאם התופעה התרבותית שמתכנה כוכב נולד היתה נשארת בפרופורציות הלא מתיימרות של תוכנית בידור,היא היתה הרבה פחות צורמת. הרעש העצום <המגוחך בעיני> שהיא עושה פשוט תופס מקום באוויר הציבורי,מקום שבעיני עדיף שישמש מוזיקאים יוצרים אמיתיים,מכל הסגנונות,במקום מין תחרות קאברים ויחסי ציבור הזויה שירדה מהפסים. אם "ספרות טיסות" היתה נהפכת לתופעה תרבותית כה מפלצתית ומתיימרת ששוטפת את המוח של כל צרכן תיקשורת מזדמן..מבטיח שהייתי נגעל באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני התייחסתי לתכנית עצמה, ממנה אני נהנה, ולא לתופעה התרבותית. אגב אני לא מרגיש בחיי היום-יום את ה'מפלצתיות' של התופעה, אולי כי אני צרכן תקשורת מינורי למדי (לא כולל גלובס ודה-מארקר). אולי פרט לאלבומים הרבים יחסית של בוגרי התכנית, שאמנם אינם מתעלים לרמה גבוהה אך גם אינם נופלים מ- 99% ממה שהתרבות הפופולרית מנפקת גם מחוץ לתכנית. בכלל, לצערי ניתן לספור את הדיסקים העבריים הלא-נוסטלגיים שאני שומע בשנים האחרונות על כף יד אחת (כן, אני מודע לזה שהדבר אומר יותר עלי מאשר על המוזיקה הקיימת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב את התוכנית, ומקווה שאפשר להחשיב אותי לאוהב ומתעניין לעומק במוזיקה (לפחות יחסית ללא-מוזיקאי). אני חושב שסימן השאלה ששמת אחרי "טהור" הוא מוצדק. בפופ וברוק מלידתם, ובמידה מסוימת מהגדרתם, התהליך הכלכלי הוא דומיננטי. יתרה מכך, מושג הכוכבות טבוע בהם עמוק, וזה מושג שמלכתחילה קשור לא רק לאיכויות מוזיקליות טהורות, אלא גם למראה, לאישיות על הבמה ומחוץ לה, ולסיפור האישי. מבחינה זו, יש דווקא משהו הולם ב"כוכב נולד", שמזקק את המושג הזה. מצד שני, אני גם מזדהה אם מה שאתה כותב - קצת כמו בן-אדם ש"רץ" מהר יותר בזכות רכיבה על סוס, יש איזו תחושה של כמעט-רמאות בזינוק לכוכבות-זמר בזכות המדיום הפופולרי יותר בימינו, הטלוויזיה, וזה כאילו לא הוגן כלפי זמרים אחרים בעבר ובהווה שהיו צריכים לעבוד קשה יותר והרבה יותר זמן. מצד שלישי, כבר אי-אלו שנים שלהרגשתי המנגנונים הותיקים ל"ייצור" כוכבי פופ ורוק לא מצליחים לייצר כאלו שהם גם טובים וגם מצליחים, אז זה לא שאנחנו מפסידים משהו. והתכוונת לרחוב שונצינו, לא? (מה אתם מסתכלים, אני הולך לשם רק בשביל המוסכים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיוטה של רעיון: אני מנסה לראות את הביקורת על התוכנית לא בפריזמה המוכרת שנטחנה עד דק בתקשורת (זו שתיארת בפסקה השנייה) - בסך הכל הטיעון "לא פייר" לא תופס בעולם הבידור, מי שמדליק את הקהל "זכותו" להתפרסם ולהצליח ולהמשיך להופיע, הלא זמרים ואמנים לא מודדים בקני מידה של קבלה לקביעות בלשכה ממשלתית. מה שכן "לא פייר" בתוכנית הוא שלוקחים צעירים בעלי אופי שונה בתכלית, מנסים לדחוס אותם למיטת סדום של הבידור הפופולרי, לתת להם לבחור שיר מרשימת שירים שהונחתה מגבוה - האומנם כל מי ששר יפה אמור לבצע בהצלחה כל מגוון מוזיקלי, מנעמי שמר ועד בית הבובות? הקו האישי, האמירה האישית, אמור המועמד לטשטש ולהחזיק במידה, עד גבול מסוים בלבד, כי אחרת הוא יכול להוציא דיסק בחברת תקליטים אתנית או אינדי, ולא במיינסטרים. מרינה מ' בלומין למשל - צייד כשרונות "אמיתי" שהיה שומע אותה היה ממליץ על הגדלת מינון השירה הקלאסית בניחוח אירופי, שתהיה יותר "היא עצמה". כנ"ל ארלין גולד עם הצבע הקאריבי של הקול שלה. לדניאל בן חיים היו מוציאים דיסק מזרחי על המקום בערך, ואליסה שפרגה היתה זוכה למלא ערב-ערב את מועדון הבלוז התל אביבי ששכחתי את שמו (על פינת בן יהודה). במקום זאת משטחים את כולם לרמה של "הארי בלפונטה חיוור" - טיפ-טיפה מהאלמנט הייחודי שלך, שבזכותו קיבלנו אותך לתחרות ואתה כאן, אבל לא יותר מדי, כי זה ישרוף את האוזניים של הנהגים שמעבירים לגלגל"צ. ההשטחה הזו לטעמי היא הרבה יותר בעייתית, היא לא נולדה עם התוכנית כמובן אלא קיימת מאז שלחברות תקליטים יש מועצות מנהלים. והיא חוטאת לא רק לאמת הפנימית של המועמדים (עד כמה שאפשר לדבר על כזו בשלבים מוקדמים כאלה של קריירת זמר) אלא גם להתנהלות נכונה של שימוש בכישרון שלהם. בוקר טוב לכולם ושבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הם לא יכולים לבחור את השירים בעצמם (תחת, נניח, אילוצי זמן)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבשלבים המוקדמים כן. אח''כ זו בחירה מתוך רשימה. אגב, שם מועדון הבלוז התל אביבי - קמלוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בבית בושת עדיף שתשים קונדום ולדיסק יש עטיפת צלופן, אלא אם אתה צורב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה צורב סימן שהקנדום נקרע (-: | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |