בתשובה לגילי, 15/05/07 23:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שכבר הסברת את עצמי בעניין 18 השנה. חזור לתגובותי הקודמות ותמצא את ההסברים. בעניין ההרתעה גם הבעתי את דעתי, ואמרתי שפגיעה באזרחי לבנון בפרוש תרתיע את החיזבאלה, והוכח במיוחד במלחמת לבנון האחרונה גם במעשיהם (מדוע רצה כל כך נסראלה הפסקת אש ?) וגם בדבריהם שהענין הפגיעה באזרחי לבנון חשוב להם מאד. אני מבין שדעתך אחרת, אבל אינן כל טעם שכל אחד מאתנו יחזור שוב ושוב על אותם דברים. זה לא יחזק אותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל רק להסביר איזה סוג של כיבוש אתה מציע על איזה שטח, כך שלא יהרגו חיילים ולא אזרחים? באמת לא הבנתי את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מחזיקים היום את יו''ש, ואין פגיעות בחיילי צה''ל. בעבר (לפני שהתחילו עם הסכמי אוסלו הארורים) החזקנו גם את כל רצועת עזה, על מחנות הפליטים הצפופים בה, וברוב הזמן מצב הביטחון היה סביר. בלבנון רצועת ביטחון שבה כל אזור הצפון נתון לאיום טילי יחד עם הבנות שבעצם מתירות לחיזבאלה להתערב באוכלוסיה אזרחית, ולהגיח מתוכו כדי לפגוע בחיילים, הוא מציאות לא טובה. עדיף לשלוט עד האוולי שמהווה פחות או יותר גבול טבעי שאפשר לשמור עליו מפני הברחות אדם ונשק, שהאוכלוסיה בו מועטת מזו שברצועת עזה, ושישובי הצפון אינם מהווים בני ערובה, מצב שמאפשר שליטה טובה בכל כפר וכפר. במצב כזה ידי הלבנונים כבולות מכדי לגרום לנו נזק של ממש, וזה מהווה עליהם לחץ להגיע להסכם, כי, בעצם, אין לנו עמם סכסוך גבול. אם במקביל נצהיר שאנו מוכנים לסגת תמורת הסכם הפסקת אש, יהיה המצב הזה יותר טוב מכל מצב אחר ששרר בעת האחרונה. כמובן, שאין מדובר במצב אידיאלי, אלא ברע במיעוטו. פתרונות מושלמים וסופיים עם מזרח תיכון חדש בצדם יש רק לשמאל. לא הייתי רוצה שתגובתי זו תהיה פתח לויכוח ארוך ומחזורי, בגלל שאתה חושב שזה מצב גרוע. אני חושב שכל אחד מאתנו הציג את עמדתו כמיטב יכולתו. פשוט אין טעם לחזור שוב ושוב על אותם הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני שמח שכתבת ש''ברוב הזמן מצב הביטחון היה סביר'', כי זה מפריך את השקר הנפוץ, שלא יצאנו מהשטחים בגלל הטרור. אני חושב שבאמת הצגנו את עמדתנו בצורה די ברורה. נראה לי שעיקר המחלוקת בינינו היא לגבי האופן שבו כיבוש שטח מיושב משפיע על החברה והפוליטיקה. אין ספק שהוא פוגע, מחליש ומשפיל את האוכלוסיה ואת המדינה הכבושה. אתה טוען שהתוצאה של זה תהיה סוג של כניעה, או קבלת הדרישות שלנו להפסקת אש. אני טוען שמצב כזה מכשיר את הקרקע החברתית (חברה חלשה מושפלת ועוינת) והפוליטית (מדינה חלשה שאינה מתפקדת) לעלייתם של הגורמים הקיצוניים ביותר, והמשך הסיכסוך. גורמים אלה לא יחושו שום לחץ, כי הזמן פועל לטובתם, כל מה שהם צריכים זה לתת לשנאת ישראל לצמוח (אז מה אם המדינה תיהרס בינתיים). אבל בהחלט יש הרבה הגיון גם ביטחוני וגם פוליטי בעמדה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתייחס רק לנושא חדש שהעלית, שעד כה לא דנו בו בפתיל זה, השפעת ה"כיבוש" על החברה הנכבשת. נושא זה הוא אחד האקסיומות שעליהן משתית השמאל את עמדותיו המדיניות, אבל אני חולק על עצם העניין, חושב שהגיע הזמן להשליך את האקסיומה הזאת לפח, ואסביר מדוע. אתחיל בדוגמה מעולם המדע. יכול להיות שיבוא מישהו ויאמר שמבחינת ההיגיון השמש הייתה בכלל צריכה לעלות במערב ולא במזרח, ושהתפוח היה צריך ליפול למעלה ולא על ראשו של ניוטון למטה (1). אבל כל התיאוריות והמודלים המדעיים מתחילים ממה שהעינים רואות, ולא ממה שהגיוני. ומה שהעינים רואות והניסיון מלמד ביחסינו עם הערבים הוא בדיוק ההפך. השנאה כלפינו טרם מלחמת ששת הימים הייתה רבה לא פחות מהיום, ושנות אוסלו שבהן ניסינו לוותר וללכת לקראתם רק ליבו את השנאה. אולי זה לא הגיוני אבל ככה זה היה. אולי זה דומה לדוגמה שדנו בה לאחרונה כאן, למה שקרה עם הגרמנים והיפאנים. אולי עם שסופג פצצות גרעיניות צריך לפתח שנאות ורצון נקמה, אבל זו עובדה שקרה ליפאנים ההפך, והם הפכו לעם שוחר שלום. הוא הדין בגרמנים שספגו פגיעה ענקית בשלהי מלחמת העולם השניה. הגיון זה נחמד מאד, אבל כדאי בכל זאת להשתית את המודלים שלנו על התבוננות במציאות. (1) שרק לא יבואו עכשיו הפילוסופים וישאלו אותי איך אני יודע שניוטון היה למטה ולא למעלה. אם יעשו זאת אני מבטיח לא להתייחס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה בטח לא יפתיע אותך, אבל אני מסתכל על המציאות ורואה בדיוק את ההפך. ברור שאם מקבעים את כל הגורמים האחרים, ככל שמדינת ישראל חזקה יותר צבאית וכלכלית, כך קטן הסיכוי להשמיד אותה, וגדל המחיר שמשלמות מדינות על תקיפה שלה. לכן טבעי שכאשר היא חזקה יותר הנכונות שלהן לתקוף אותה תקטן. זה ההבדל בין המצב בתקופת הקמת המדינה למצב אחרי יום כיפור. מדינות ערב הבינו (דווקא ביום כיפור אולי יותר מאשר בששת הימים) שהן לא יכולות כרגע להשמיד את מדינת ישראל, ונסיון לעשות זאת יפגע בעיקר בהן. זה לא מנוגד להגיון, זו תועלתנות פשוטה, וכבר דיברתי על חשיבות ההרתעה עבור ישראל. באשר להשפעת כיבוש על אוכלוסיה, הגורמים האחרים הם שמשתנים, כפי שכתבתי קודם. דעתי בנושא זה דווקא מבוססת על דוגמאות מהעבר. האם אתה יכול למצוא משטר אחד של כיבוש ששרד לאורך זמן? האם אתה יכול למצוא עם אחד בעולם שהיה נתון לכיבוש ולא התמרד? מה קרה לקולוניות של מדינות אירופה באפריקה? מה קרה לבריטים בישראל? מה קורה לארה"ב בעיראק? ולמה בכלל פרצה האינתיפאדה הראשונה? (אתה באמת חושב שהבעייה היא שאנחנו לא היינו תקיפים מספיק?) אלה הדוגמאות ההיסטוריות שאני מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון כרגע הוא על השפעת "הכיבוש" על החברה הערבית, ואתייחס רק לקטע הזה. הבאת דוגמה אחת בלבד: האינתיפאדה הראשונה שפרצה כשהפלשתינים היו נתונים בכיבוש. אבל לעומת הדוגמה הזאת ישנן הרבה דוגמאות של התפרצויות שנאה שלא בעת כיבוש. כבר דברתי על האינתיפאדה השנייה שפרצה בדיוק ברגע שבו ניתן לפלשתינים לשלוט ברוב אזורי מושבם ולנהל את חייהם. והיו גם תקופות אלימות קשה טרם מלחמת ששת הימים. שמעת על תקופות ה"פידאיון" ומעלה עקרבים ? ראיתי לפני מלחמת המפרץ האחרונה סרט שצולם במסגד בבגדאד. האמריקאים עמדו לתקוף את עיראק, והמטיף עמד שם והדגים עם חרב כיצד צריך יהרוג ביהודים, ויכולת לראות את רגשי ההזדהות על פניהם של האנשים בקהל. וכזכור לא כבשנו את עיראק ולא התכוונו לעשות זאת. גם על כל דוגמה שהבאת מאומות העולם האחרות שהיו כבושות אפשר למצוא עשר דוגאות של התפרצויות שנאה בין עמים לא על הרקע הזה, ולא אתחיל עם כך עכשיו. אם אתה רוצה להיות אובייקטבי, ומחפש באמת את האמת, הסתכל על התמונה כולה, וספור לא רק את מה שאתה רוצה לספור אלא גם את הדוגמאות ההפוכות, ואז תעשה את ההשוואה. התבוננות רק בדוגמאות שמתאימות למה שאתה רוצה להראות, לא משרתת את האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אינך יכול להביא דוגמאות של פרץ אהבה בגלל כיבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם לא מנסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא אתפלא אם חלק מהאהבה לאנשים כמו פרץ נובע מהכיבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאפשר לתת הרבה דוגמאות של מלחמות ושלום בין כל מני מדינות. אבל אי אפשר למצוא אפילו דוגמה אחת שבה כיבוש נמשך לאורך זמן בלי התקוממויות של האוכלוסיה הנכבשת. כמו כן, קשה מאד למצוא דוגמאות שבהן סיכסוכים ארוכים בין עמים נפתרו במצב של כיבוש ממושך או הסכמי שלום נחתמו בזמן כיבוש. אם תסתכל על אוכלוסיית הרש"פ, תוכל לראות שלאורך שנות הכיבוש היא הפכה ליותר עויינת (לא שאני מכחיש את העוינות שהייתה קיימת מלכתחילה). ניתן למצוא אינספור עדויות לכך, למשל נצחון החמאס בבחירות. כמו כן אפשר לראות שהסיכוי להסכם בטווח הקרוב היה במגמת ירידה, עד לביצוע ההתנתקות, וגם עכשיו הוא לא כל כך גדול. "האינתיפאדה השנייה שפרצה בדיוק ברגע שבו ניתן לפלשתינים לשלוט ברוב אזורי מושבם ולנהל את חייהם." באמת תודה רבה. שים לב - לא טענתי שבתנאי שקיים כיבוש, מוטב שיהיה רך ומתירני מאשר תקיף. אולי להפך, מסיבות בטחוניות ברורות. טענתי שמוטב שלא יהיה. האם אתה יכול למצוא דוגמה אחת למצב שבו כיבוש ממושך שיפר את מצבה של מדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני קורא את דבריך, אני מתפלא יותר ויותר על אינסטינקט ה-"כיבוש הוא שורש כל רע". נראה לי שהפרכת הענין הזה היא אחת המטרות של דב, בהביאו את ההיסטוריה של האגרסיה הערבית. אולי כדאי באמת להתחיל לחשוב על תקפות הטענה הזו, לאור העובדה שלא ניתן יהיה לסיים את הכיבוש אף פעם: יש לך אוכלוסיה הולכת וגדלה בתוך מדינת ישראל (כולה) הרואה עצמה כפלשטינית וכך כנכבשת. לפי הלוגיקה שלך, בלתי נמנע שהיא תהפוך עוינת, והדרך היחידה לפתרון תהיה סיום הכיבוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל סיבה לראות את הפלסטינים הישראלים כאוכלוסיה כבושה, כיוון שיש להם אזרחות ישראלית. משום כך לא יהיה צורך ''לסיים את הכיבוש'' הזה, אלא רק להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקרא את דברי בעיון, תראה כי אמרתי שהאוכלוסיה הזו *רואה את עצמה* כבושה, וזה לא משנה איך אתה רואה אותה. אם כן בנתיים הפתרונות האפשריים הם: 1. נסיגה מכל "השטחים הכבושים" (= אין ישראל) 2. ויתור על מדינה יהודית (= אין ישראל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי, ראיתי, אבל זה מאוד משנה איך אני רואה אותה. והיא לא באמת רואה את עצמה כבושה, רק מופלה לרעה - מה שנכון. אשר על כן, הפתרון הוא מדינת כל אזרחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מציע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני מציע? הפתרון הוא פשוט ביותר. להפסיק להציע. ואסביר: להפסיק לחשוב שיש בכוחנו לפתור את בעית הקיום שלנו כאן, ושנוכל להגיע למנוחה ונחלה ע"י פתרונות קסם (=כל פתרון מדיני או צבאי שיתפרש על פחות מ-50 שנה) אז אני אומר, להפסיק כבר להציע פתרונות השכם וערוב, ובמקום זאת להבין לאן אנחנו הולכים. יש כאן שתי אוכלוסיות שלא יכולות לחיות יחד, והן מעורבבות מדי, הרבה יותר מדי בשביל הפרדה. כל בר דעת יבין כי למצב הזה אין סיכוי אלא להסתיים במלחמת אזרחים, מגובה במלחמה חיצונית. מה שנשאר זה לעבוד אופרטיבית. להתחמש, להפריד ככל הניתן ביננו לבינם, ולהתכונן למלחמה הבלתי נמנעת1. יש רק פתרון אחד, אם אפשר לקרוא לו כך, והוא כרוך בטריפת הקלפים מן היסוד, אבדות רבות עד כדי אחוז נכבד מן האוכלוסיה, וצד אחד בלבד שיצא מנצח, ולבד. האם זה יהיה אנחנו? לא בטוח. האם שווה לנסות? לדעתי כן, אם העקרונות שהובילו להקמת המדינה עדיין יהיו חשובים לך ולשאר *היהודים* במדינה. 1 באופן פרדוקסלי, הדרך היחידה שאני רואה להמנע ממלחמת גוג ומגוג, היא התאחדות והתחזקות אדירה של ישראל, מנטלית וצבאית. רק זה אולי יכניס קצת שכל בקודקודם של אויבנו. ברם, אני לא רואה את זה קורה, בטח שלא בצד המנטלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת האזרחים שלך נשמעת לי כמו נבואה שעלולה להגשים את עצמה. אני מתנחם בכך שבינתיים לא כולם שותפים לה. האם חשבת על כל האפשרויות לפני שאתה הולך לאבד אחוז נכבד מהאוכלוסיה? האם פגשת ערבים ישראלים, דיברת איתם, ווידאת שבאמת אין שום סיכוי לחיות כאן ביחד? או שאולי אתה פשוט לא רוצה לחיות איתם ביחד? פתרונות קסם אין לי, ואני גם לא מציע. רק מנסה לזהות את המהלכים שישפרו את מצבה של ישראל בטווח הארוך, אחד מהם הוא סיום הכיבוש ברש"פ. אתה חושב שאני חושב שאחרי שנצא מהשטחים יהיה שלום כולל? לאו דווקא. ייתכן שתהיה מלחמה. ייתכן מאד שיהיו פיגועים ונצטרך להגיב תגובה קשה. ייתכן שזה יקרה פעם אחר פעם. אבל לפחות זו תהיה מלחמה שתתפרש ע"י כל הצדדים כמלחמה על הדבר היחיד היציב ההוגן והאפשרי - קיומה של מדינת ישראל לצד רשות פלשתינאית אוטונומית ללא יישובים יהודיים. להבנתי זה הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות כרגע. ואולי בכל זאת נופתע לטובה. * אגב, ישראל די חזקה מנטלית אני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם חשבת על כל האפשרויות לפני שאתה הולך לאבד אחוז נכבד מהאוכלוסיה?" או, זו נקודה חשובה. לא, לא חשבתי על כל הפתרונות, וכבר טענתי שאין טעם לחשוב על עוד ועוד פתרונות. מה שהצעתי הוא לא פתרון, אלא אפשרות/תחזית, סבירה עד ודאית בעיני. מה שאני טוען בעצם זה שצריך להתכונן לאפשרות הגרועה, ולא לסמוך על "פתרונות". תסכים איתי שלא חשוב איזה פתרון גאוני נוכל להציע, הסיכוי שהוא באמת יעבוד רחוק ממאה אחוז, בלשון המעטה. ולכן לדעתי לא להתכונן לאפשרות הגרועה - זו הפקרות. "האם פגשת ערבים ישראלים, דיברת איתם, ווידאת שבאמת אין שום סיכוי לחיות כאן ביחד? או שאולי אתה פשוט לא רוצה לחיות איתם ביחד?" גילי חביבי, *חייתי* בין ערבים ישראלים, יש לי שכנים ערבים, ויש לי חברים ערבים, נוצרים ומוסלמים. דווקא משום כך אני יודע, וגם הם, שלא נוכל לחיות פה יחד כשני עמים במדינה אחת. אני אפילו אגיד לך יותר מזה, לדעתם של חברי הערבים, הם (הערבים כקולקטיב) בסופו של דבר יקחו מאיתנו את כל המדינה, עד הגרגר האחרון. והנימוק שלהם הוא פשוט: "אתם, בניגוד אלינו, לא יודעים לשמור על *האדמה* שלכם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם נשארת חבר שלהם... לי יש רק חבר ערבי אחד, והוא (אולי בגלל הלאומיות החלשה שלו), האדם הכי פציפיסט והומניסט שאני מכיר. ודאי שהוא לא יכול לשיר את ההמנון, וכמובן שהוא כועס על חטאיה של ישראל כלפי המגזר הערבי בעבר ובהווה (ובבקשה אל תגיד לי שבעצם אין כאלה והערבים חיים כאן כמו כל מיעוט אחר בעולם). גם הוא אומר שיש הרבה מאד קשיים לערבי להרגיש חלק מהמדינה הזאת. אבל בפועל הוא חי את החיים שלו בדיוק כמוני, לא מתכוון להרוג אף אחד או לתמוך בהרג, ואם היית מכיר אותו היית יודע שמי שלא יכול לחיות איתו לא יכול לחיות עם אף אחד. כן, זה נדיר. כן, הריחוק בין יהודים וערבים במקומות שבהם הם חיים יחד במשך שנים הוא מדהים בעוצמתו. אבל למה אתה חושב שזה חייב להיות ככה תמיד? ויותר מזה, איך אתה יכול לכתוב באותה פסקה "חייתי בין ערבים ישראלים" ו"לא נוכל לחיות פה ביחד"? האין זו הסתירה המובהקת ביותר שיש? מה ימנע מהמצב הנוכחי להימשך, או חלילה להשתפר? נחמד שאתה מתכונן לאפשרות הגרועה, אבל אני חושש שההתכוננות הזאת, אם אני מבין את כוונתך נכון, תהפוך אותה לוודאית. בתגובה הקודמת הצגת את ההפרדה הזאת כפתרון היחיד האפשרי, ועכשיו כתבת שלא חשבת על כל הפתרונות, וגם אין טעם. אם אין טעם, אז לא אלאה אותך בהסבר על כל מה שמדינת ישראל יכולה לעשות ולא עושה כדי לשנות את המצב הזה. במקום זה אני שואל אותך - עד כמה רוצה למנוע את מלחמת האזרחים הזאת? האם אתה מוכן לחיות לצד ערבים בשביל זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* ואם אתה רוצה עוד פתרונות, אני מעדיף אפילו את אלו של ליברמן. לא צריך להרוג אחוז נכבד מהאוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיית בין ערבים ישראלים, ישבתם ביחד בסלון, אמרתם שהחיים פה ביחד בלתי אפשריים בטווח הרחוק, צקצקתם, הרבצתם עוד סיבוב של קפה, הרמתם את הקול, נפנפתם בידים, ורידים התנפחו בלהט הויכוח הפוליטי, מישהו זרק הערה צינית על אחד המנהיגים, צחקתם, סינגרתם על הצד של הקולקטיב שלכם, קשקשתם על כך שלא תוכלו לחיות ביחד, שאלו אותך איפה תעביר את החג, סיכמתם שכל המדינה הזאת תלך בסופו של דבר לעזעזל כזה או אחר ובירכתם אחד את השני לשלום לפני שחזרתם הביתה. מאוד ישראלי מצדך ומצד החברים הערבים שלך. הילדים שלכם והילדים של הילדים שלכם, ימשיכו לעשות את אותו הדבר בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה של ישראל היא לא עם שכני, היא עם *הקולקטיב* הערבי. את זה גם אני וגם שכני מבינים, אך משום מה הרבה ישראלים (בעיקר מן השמאל) לא. אירן כמדינה אינה מתנהגת כפלוני אחמד הבודד. סוריה כמדינה אינה מתנהגת כפלוני אחמד הבודד. הפלסטינים כעם (?) אינם מתנהגים כפלוני אחמד הבודד. וכנ"ל, ירדן, מצרים, עירק, לבנון, והעם הערבי כולו. כאשר יש רוב כה גדול, שטוף מוח ומוסט מצד אחד, עני ומדוכא ללא תקנה מצד שני, אין לך אלא להבין כי הסיכויים לשלום איתו קלושים. הרבה יותר קל להלחם בעזרת ההמון הזה, מאשר לחנך אותו מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איראן היא חלק מה"הקולקטיב הערבי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה יודע, כל הפרימיטיבים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת תהיתי אם מישהו יתפס לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, למה איראן נכנסה ל"קולקטיב הערבי" שלך? האם מדובר ב"קולקטיב מוסלמי" (כולל, למשל, את טורקיה)? האם מדובר ב"קולקטיב אנטי דמוקרטי" (כולל, למשל, את סין)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בקולקטיב שאינו מעונין בקיומך כאן ומוכן להשתמש בכוח לשם כך. כל חלק מהקולקטיב מסיבותיו הוא, וההמון מכוח האינרציה המוטבע בו. רובו מוסלמי, ורובו ערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, מדובר במיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאתה לא גר בשדרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שמי שמראה קצת אינטליגנציה לא יכול לגור בשדרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, אתה מצחיק. ולענין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין, אני לא מבין איך מגורים בשדרות יכולים לתת לי יותר מידע על ה''קולקטיב הערבי'' באיראן, ירדן, סוריה, לבנון, טול כארם או פאריס. למען האמת, גיאורגפית אני גר קרוב יותר לרוב ה''קולקטיב הערבי'' מאשר תושבי שדרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום? אני לא דיברתי על שלום. דיברתי על "אידילה" ישראלית. שלום נצחי או אפוקליפסה עכשיו - אלו לא שתי הברירות היחידות שיש במזרח התיכון, אתה יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. יש גם ''אפוקליפסה בעתיד הנראה לעין (אלא אם כן נשכיל לנסות ולהתכונן אליה)''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקת תפקידים: אתה אחראי על הגברת המודעות ועל אגירת קופסאות השימורים. אני מתקשר לפרנסיס על מנת למכור את התסריט של ה-prequel. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהכיבוש הוא שורש כל רע. אבל אני פשוט לא חושב שיש לו איזושהי השפעה חיובית על מדינת ישראל ועל סיוכייה להגיע להסכם שלום סביר עם הפלשתינאים ועם מדינות ערביות. ולעומת זאת אני חושב שיש לו הרבה השפעות שליליות, ואני כן רואה בו את הסיבה העיקרית להיעדר נורמליזציה כיום ביחסינו עם הרש''פ. בקשר לערביי ישראל, הם אזרחי המדינה, וככאלה יש להם כביכול זהות ישראלית וזכויות של אזרח ישראלי, ואני לא חושב שיש לזה הרבה קשר לנושא. הסיבות שזה רק כביכול הן סבוכות, והייתי נזהר מאד מלהטיל את האחריות לכך עליהם. ובכל אופן, אם זהותם הישראלית לא תתפתח ותתייצב עם הזמן, זאת באמת תהיה בעייה קשה מאד למדינת ישראל. אני מעריך שהיא כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה התחיל בדיון על התפתחות שנאה בחברה ''נכבשת'', ואתה איך שהוא הסבת אותו למלחמה לחופש. זה יכול לבוא במקביל, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. וכשמדברים על רצונם של עמים להשתחרר ולהיות עצמאיים, היחסים בינינו ובין הערבים הם לא בדיוק סיפור כזה, ואי אפשר בכלל להשוותם לשחרור מעול קולניאלי וכדומה. יש כאן סכסוך על טריטוריה. הוא התחיל לפני מלחמת ששת הימים, ונמשך אחריה. השנאה כלפינו שהיא הנושא המקורי של הדיון היתה קודם ואחר כך, וכפי שהראיתי, במציאות לא היה שום תואם בין עומק ה''כיבוש'' ועומק השנאה, וממה שאני רואה, אם בכל זאת מנסים להבחין בקשר כזה, הוא בדיוק ביחס הפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על עומק הכיבוש כאשר הוא קיים, אלא על עצם היותו (כאמור, במצב של כיבוש ייתכן שלעיתים מוטב למדינה הכובשת לנהוג בצורה תקיפה ביותר, ולהחליש את האוכלוסיה העויינת). תהליכים חברתיים לוקחים זמן, גם היווצרותה של שנאה וגם התפוגגותה, ולראות את השנאה של השנים האחרונות כתוצאה של הנסיגה מעזה או של מדיניות מתירנית זה פשוט מגוחך ומנוגד להגיון. אם כבר, אז היא תוצאה של התקווה לסיום הכיבוש שנוצרה ע"י הסכם אוסלו והתפוגגה ביחד איתו. באופן כללי ודאי תסכים שהעם הפלשתינאי הוא האלים ביותר כלפי ישראל משנות התשעים, וזאת למרות היותו חלש ביותר כלכלית וצבאית, ותוך כדי תקופה ארוכה של כיבוש. מי הבא בתור? העם הלבנוני אני מניח (במידה קטנה בהרבה), לאחר 18 שנות כיבוש של דרום המדינה. ולבסוף מצרים וירדן, חזקות הרבה יותר מהרש"פ ולא הייתה בהן נוכחות ישראלית כבר עשרות שנים. אני לא רוצה להסתכל על הכל דרך הראייה הצרה של יש או אין כיבוש, ודאי שיש גורמים נוספים, כגון מאבק על שטחים, איסלאמיות מול לאומיות של מדינה, וכו'. אבל את היחס ההפוך שאתה טוען שקיים אני ממש לא רואה. כל מה שאני רואה זה אוכלוסיה עויינת בעזה, שבעקבות יציאת צה"ל משם יכולה ביתר קלות להכין ולבצע שיגור טילים אל ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אבהיר עצמי בצורה קצת אחרת. איני חושב שבעיניים ערביות נהריה או עכו פחות כבושות מהערים שנכבשו במלחמת ששת הימים. אצלם מה שהם קוראים לו נָקבה הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה להם, ומבחינת ההיגיון הוא גם זה שצריך לעורר אצלם את השנאה הגדולה ביותר. ואכן, כפי שאמרתי גם קודם, השנאה והאלימות בעקבותיה, היו קיימים גם לפני מלחמת ששת הימים, והתחילו עוד בתחילת המאה העשרים כשראשוני היהודים הגיעו לכאן. כשמדברים על "כיבוש" מתכוונים למה שקרה אחרי מלחמת ששת הימים. לדעתי אין זה רלוונטי כלל מבחינת כמויות השנאה שלהם, ואת זאת אנו רואים כל הזמן כשבוחנים את המצב אצלם מבחינה זו. קשה לי להסביר את דעתי יותר טוב מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם במילים "עיניים ערביות" אתה מתכוון גם לכל אלו שגרים מעיראק ועד מרוקו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, הכיבוש הוא לא שורש כל רע, ולא צריך להיו גאון כדי להבין מדוע הערבים לא מתים על מדינת ישראל ועל ההתיישבות היהודית בכל מקרה. אך יש הבדל בין מקומות שיש בהם אוכלוסיה פלסטינית לאלו שאין בהם. אינני יודע מהן ''עיניים ערביות'', אבל אני די בטוח ששנאה שמבוססת על העבר לא תהיה חזקה כמו זאת שמבוססת על ההווה, והיא תמשיך להיחלש ככל שהזמן יעבור. גם את זה ההיסטוריה מראה פעם אחר פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה ''די בטוח'' לא גורם לי להפסיק להיות בטוח בהפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה כנראה חלק מהיכולת המופלאה והכנראה ייחודית שלנו להסתכל על אותה היסטוריה ולהגיע למסקנות הפוכות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* רגע, איפה בתגובה זו הסבתי אותו למלחמה לחופש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהבאת דוגמאות של קולוניאליזם. אצלנו, מדובר במשהו אחר לגמרי. אנו נלחמים על הטריטוריה. התושבים (הנתינים), היה עדיף מבחינתינו שלא היו כלל. בקולוניאליזם התושבים המקומיים משחקים תפקיד חשוב במנגנון הכלכלי של העסק הזה, והם חלק מכל העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי דווקא לזה, אלא לכל כיבוש. ואגב, איך זה משפר את המצב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל מאד למצוא דוגמאות לסיכסוכים שהסתיימו בכיבוש או לכיבוש שנמשך מאות או אלפי שנים הדוגמא הטובה והקרובה ביותר היא כיבושי 48' ( רק 60 שנה אולי אבל גם זה טוב) בקשר לערבים ביש"ע המצב הוא בדיוק הפוך למה שטענת היחסים בין יהודים לערבים היו יותר טובים תחת המגף של הקלגס הציוני יותר מזה תשווה את יחסי יהודים ערבים כרגע בירושליים לעומת חברון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לכיבוש שטח מיושב ובכלל לא ממש הבנתי את הטענה שלך בתגובה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי טענות בעצם א) יש הרבה מאד דוגמאות היסטוריות לסיכסוכים שהסתיימו בכיבוש של שטח מיושב ב) במקרה הספציפי שלנו הניסיון ב60 השנים האחרונות מראה דווקא שבניגוד לתיאוריה שלך האוכלוסיה הערבית יותר "רגועה" ככל שהכיבוש יותר חזק לדוגמא אני מציע את ירושליים לעומת חברון ודרך אגב השטחים שכבשנו ב 48' היו ועודם מיושבים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) סכסוכים ש*הסתיימו* בכיבוש שטח מיושב? ב) כבר אמרתי שכאשר יש כיבוש, ייתכן שבמצבים מסויימים עדיף שהוא יהיה תקיף. חוץ מזה שירושלים וחברון שונות מהרבה בחינות * אני לא מדבר על ערביי ישראל, שהם אמורים להיות אזרחי המדינה (אפילו שהם היו בשטח לפניה), אלא על אוכלוסיה שאינה חלק מהמדינה/היישות הכובשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר כיבוש לא תקיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) כן (המלחמות הפוניות ומלחמת העולם השניה הן דוגמאות בולטות) ב) תחליט מה אתה רוצה להגיד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב) שמוטב שלא יהיה כיבוש | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא רוצה שלום אם הוא כרוך בכיבוש? אתה מעדיף לדון אלפי אנשים למוות בפיגועים ומלחמות ובלבד שניסוג לתחום המושב זה לא טיפ טיפה מוגזם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שמישהו בשמאל מעדיף את זה? אני בסה"כ טוען שכיבוש ממושך יכול רק להפריע לנו להגיע לשלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר עם כל השמאל אני מדבר איתך "כיבוש ממושך יכול רק להפריע לנו להגיע לשלום" זו אינה עמדה עקרונית זו עמדה תועלתנית או אם אתה רוצה זו תיאוריה מדינית אני רוצה לדעת מה העמדה העקרונית שלך אם היית צריך להכריע בין שלום שכרוך בכיבוש תמידי לבין נסיגה במחיר של המשכת הסיכסוך מה היית בוחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון שהכיבוש יימשך לנצח או הסיכסוך יימשך לנצח, אני מניח שהייתי בוחר בכיבוש. (נשאלת השאלה גם באיזה תנאים, וכו') אבל מה שאמרתי בכל כך הרבה תגובות כאן זה שלעולם זו אינה הבחירה. אם כבר, הבחירה היא בטווח הארוך בין המשך הסיכסוך והכיבוש לבין נסיגה ושלום, אבל גם זו הצגה פשטנית של הדברים. בכל אופן, גם אם אתה יכול להבטיח לי שיהיה שלום בכל מקרה, או שמספר ההרוגים בשני הצדדים לא יושפע מהבחירה, אני מעדיף שלא יהיה כיבוש. אבל כמו שאמרתי, גם זה לעולם אינו המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקע אותך עם שאלה דמגוגית. הוא מניח את ההנחה ה''ריאלית'' ש''כיבוש'' הוא ניגוד של ''סכסוך''. או כיבוש או סכסוך. הוא נותן לך אופציה של כיבוש ללא סכסוך- איזה יופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד לי אם אני מתאר נכון את העמדה שלך התפיסה המדינית שלך היא שנסיגה וגירוש יהודים הן תנאים הכרחיים להקטנת ואולי הפסקת האלימות בין יהודים לערבים בארץ אם תיארתי נכון אז האם התפיסה הזאת היא ברת הפרכה? כלומר האם אתה יכול לחשוב על איזה שהוא מצב שיביא אותך להחלטה שהתפיסה הזאת איננה נכונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שברגע שכיבוש נמשך מספיק זמן שוכחים שהוא כיבוש. ארצות הברית, אוסטרליה ניו זילנד ועוד עונות להגדרת שטח כבוש. מאות שנות מחלמה באיורפה גרמו לחילופי שטחים כה רבים עד שלא ברור כיצד ניתן לומר "למי זה שייך?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארצות הברית אוסטרליה וניו זילנד האוכלוסיה הנכבשת הייתה קטנה הרבה יותר יחסית. ולגבי אירופה, בסופן של מאות שנות מלחמה, אירופה מצאה את עצמה עם יותר מדינות מאי פעם, כאשר כל לאום פחות או יותר קיבל מדינה משלו. ובאיזור שזה לא קרה, נמשכה המלחמה עד שנות התשעים. האין זה מחזק את טענתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתייחסות שלך לגודל האוכלוסיה הנכבשת מזכירה את האמירה של יהושפט הרכבי על כך שהצד המותקף הוא זה שפותח במלחמה. לדבריו, אם המתוקף לא היה מתגונן, לא הייתה מלחמה. כפארפרזה על כך ניתן לומר שאם האוכלוסיה הנכבשת קטנה מאד ( או מושמדת בתהליך) הרי שאין כיבוש. גם האימרה המקורית וגם הפארפרזה מעוררות בי אי נחת. לגבי ההסיטוריה המלחמתית של אירופה, לא התכוונתי לווצרות מדינות הלאום ( תהליך שעדיין לא הסתיים כפי שהבסקים רוצים) אלא לכך שהגבול בין גרמניה וצרפת לדוגמה השתנה כו רבות כך שקשה להחליט איפה צריך להיות הגבול ה''נכון''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קרה לאוכלוסיה בשטח שנכבש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא עד כדי כך בפרטים. אני מניח שרובם נשארו במקום. ראיה להשפעת הכיבושים היא שהמקום היחיד בו ניתן למצוא אוכל גרוע בצרפת הוא לאורך הגבול עם גרמניה. דרך אגב, מדינות הלאום המעורבות בלחימה עצמן לא היו קיימות מאז ומעולם. גרמניה היא מדינה חדשה יחסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עדיף לשלוט עד האוולי...וזה מהווה עליהם לחץ להגיע להסכם'' אני חשבתי שאתה מתנגד בצורה נחרצת לכל ''אופק מדיני,'' ''חזון אסטרטגי'' או איך שלא תקרא למטרות על שמנחות פעילות והתנהלות טקטית. תקנני אם אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאתה טועה. למה שאתנגד ל"אופק מדיני" שבו מדינות ערב מסכימות ל"חזון האסטרטגי" של ארץ ישראל השלימה, למשל ? ואם אסד יסכים להחזיר לנו את אדמות פיק"א בסביבות דמשק שבבשן, שנקנו בתחילת המאה העשרים, שמשתרעות על שטחים גדולים מהגולן ויפסיק להציק לנו בעניין הגולן, האם תהיה לי סיבה שלא לחתום עמו על שלום בתנאים האלה ? הבעיה עם המושגים האלה, היא שהם הפכו למילים נרדפות לנסיגות וויתורים לא של האויב אלא תמיד רק שלנו. היום קיימת, למשל, היוזמה הסעודית, שמכתיבה נסיגה והכרה בזכות השיבה. אני נגדה בגלל תכנה ולא בגלל שהיא יוזמה מדינית. אתה ממש לא מבין אותי. אני אפילו בעד "מיגון" כמו שאיציק רוצה, בתנאי שאת המיגון יעשו הפלשתינים בישוביהם, ותהיה להם סיבה טובה לעשותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי התחשבות באנשים היא דבר ללא גבולות. בבסיס התכונה הזאת שלך עומד העיקרון/דת שלאנשים כפרטים אין חשיבות אלא כפרטים מתוך השלם. לכן זה מנוגד להשקפת עולמך למגן את ישובי עוטף עזה. לכן מה שהציק לך במילחמת לבנון הוא לא תפקוד העורף, אלא שלבנון לא נהרסה באופן טוטאלי, לכן אתה בעד ארץ ישראל השלמה כי אתה בעד העיקרון שכל המרחב הוא שלנו- של היהודים כיישות ולא של היהודים כאנשים. בגלל זה ברור שצריך לשלם כל מחיר . אני מניח, למרות שלא ראיתי את זה בשום מקום, שאתה גם מאמין שמילחמה באופן כללי מזככת ומשפרת את האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביתי יש חדר מדריגות חירום ממוגן, אבל כשנפלו טילים באזור שבו אני גר לא השתמשתי בו, וכמוני רוב התושבים. רובם ככולם של נפגעי הקסאמים נפגעו כששהו בחוץ. מי שהיה בתוך מבנה, גם לא ממוגן לא נפגע. מיגון הוא פתרון פסיכולוגי להפחתת חרדות אצל קבוצות אוכלוסיה מסיימות. אי אפשר לחיות לאורך זמן בישוב אזרחי שנתון בהפגזות יום יומיות בין אם הוא ממוגן או לא, והגיע הזמן להסיר את המסוה מאחורי השקר הזה. את יתר הדברים שכתבת, שמנתחים את אופיי ומאוויי, מזככת, משמקחת, ממש לא הבנתי, ולכן גם איני יודע איך לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להוסיף שבייחסי הכוחות בינינו ובין הפלשתינים, אנו בפרוש יכולים לדאוג לכך שיישובינו לא יופגזו. רק טמטומינו ושטיפת מוח מתמדת של השמאל במשך שנים רבות שהצליחה, לצערי, מעבר למשוער, גורמת לנו להימנע ממה שצריך לעשות, ומביאה להפקרת בטחונם וחייהם השלוים של חלק מאזרחינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כצפוי, ההרוגה היחידה בימים הרבים של ההפגזות בשדרות, נפגעה כשהייתה בנסיעה בתוך מכונית. גם העובדה הזאת מעמידה באור נלעג את כל הדיבורים על מיגון. צר לי. השמאל גרר את כל הציבור לטעות בסיסית. את הטעות הנוראה הזאת, אי אפשר יהיה לתקן ע''י מיגון. הדיבורים על מיגון (שאני שומע גם ברקע ברדיו ממש עכשיו בראיון עם קופרשטיין) כמותם כטמינת הראש בחול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובטוח שהימין עמד בצד וחגג על הדם ולא הפריע לאסמול | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו יהרג בגלל שהטיל יחדור לבית עם אנשים, יצעקו למה לא היה מיגון. לגבי טעויות נוראות -מה שאתה קורא-טעויות נוראות-הן תוצאות נוראות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלכם היא שאתם מנהלים מדיניות לפי מה אנשים יצעקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה "שלכם"? מתי "אנחנו" מנהלים מדיניות במדינת ישראל? אינני מבין את פשר ההתנגדות למיגון ישובי עוטף עזה. כירו קטיושות על בית שאן, בנו שם חדרי ביטחון. מה מציק לך? חשוב יותר להפחית מיסים לעשירים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצדי אל תקרא לזה מדיניות. תקרא לזה טקטיקה. איך הגעת למיסים? הכל אתם רואים דרך החור שבגרוש? מה שחשוב יותר הוא שאנשים לא יצטרכו לגור במקום שיורים עליו טילים. אתם הייתם רוצים לגור במקום שיורים עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגעתי למיסים? לא מיגנו את ישובי עוטף עזה לפני מספר שנים כי נאמר שזה יקר ואין תקציב. אינני מבין מדוע הצעדים ההגנתיים מוצאים על ידך מכלל חשבון. מדוע אי אפשר לבצע אותם עם עוד צעדים בתחומים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, חשוב שלגאידמק תהיה עוד נישה להיכנס בה ולהראות כמה כדאי לבחור בביבי אהובו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שמדובר בקסאם הסיכוי שיפגע באופן רציני במישהו ששוהה בתוך בית הוא מאד קטן, גם אם הבית לא ממוגן. זו הסיבה לכך שאני חוזר וטוען שמיגון הוא אולי פתרון לבעיות החרדה, אבל (שוב, ככל שמדובר בקסאם), לא פתרון יעיל שמצדיק את ההשקעה, והצרה העיקרית אתו שהוא מסב את תשומת הלב מהבעיה האמיתית, בנותנו לכל אלה שהביאונו עד הלום, איזה שהוא נושא לדבר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי לא צילום אחד ולא שנים של קסאם שחדר לבית ורק בדרך נס לא נהרגו אנשים. הזלזול בחרדה של אנשים מתאים להשקפת העולם שלך שתיארת קודם, שהיתה מעדיפה שארם בלי שלום מאשר שלום בלי שארם. מה שמונח בבסיס השקפתך הוא שאנשים הם רק כלי להשגת רעיונות גדולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמונח בבסיס השקפתך הוא שכל העם צבא וכל הארץ חזית. כולם צריכים להיות במרחבים מוגנים ולציית להוראות אלוף הפיקוד (לרגל ''המצב המיוחד בעורף'' שהכרזתם). הצבא מאד אוהב את התפיסה הזו אבל אנשים, אפילו אם הם גרים בשדרות, הם בני אדם ויש להם עוד שאיפות בחיים חוץ מלהיות חיילים מצטיינים בפיקוד העורף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה רע מאד בהסברת בסיס השקפתי אם זה מה שהבנת. בדיוק הפוך מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשקפה שאנשים הם רק כלי להשגת רעיונות גדולים, רעיון השלום, היא בדיוק ההשקפה שלך, שלמענה אתה מוכן להשלים עם כך שישובים שלנו יופגזו מדי יום. אתה תסדר להם שם ממדים והם ישבו שם סגורים, לא יסעו במכוניותיהם ולא יטיילו ברחובות, ולבסוף יגוועו מרעב, ואתה תשב לך בתל אביב ותהיה מרוצה מהמצב. ממש אוהב אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמיצינו את עצמנו. חג שמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב. אבל אני מקווה רק שהבנת שהמעבר שלי לדיון אישי לא היה לשמו, אלא רק רמז לכך, שהדבר הזה יכול להיות דו צדדי, וכך או כך מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בג"ץ, תוך חריגה מסמכותו, הצטרף לחגיגת הפופוליזם: אני תוהה אם שאל את עצמו בית המשפט המכובד אם ניתוב אותו סכום, למשל לבניית עוד גדרות בטיחות בכבישים לא היה תורם תרומה ניכרת יותר לשמירת חיי אדם, ואם הוא עצמו הסמכות המתאימה לדון ולהחליט בשאלות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, גם ההרוג השני בשדרות נפגע במכונית, ושום מיגון של בתים לא היה משנה את גורלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבג''צ לא נתן את החלטתו על פי נטיות הלב. עד כמה שאני מכיר את דרך הדיון וההנמקות, כנראה שהיתה החלטת ממשלה לפני שנים למגן, אך היא לא בוצעה בתירוצים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמנואל גרוס, פרופ' למשפטים אומר שבג"ץ כן נותן לפעמים את החלטתו לפי נטיות הלב. את המאמר כתב בעקבות פסק הדין של בג"ץ בעניין ההתנתקות. אני חושב מעבר לכך. לדעתי, בג"ץ מחליט בעיקר לפי נטיות הלב של השופטים בכל העניינים שנתונים בויכוח ציבורי ובכותרות הראשיות בתקשורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אם זה לא היה לפי נטיות הלב אז בשביל מה בית משפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני חייב להסכים איתך בעניין נטיות הלב אך לא בהקשר ההכרחי שלהם לעניינים שבויכוח הציבורי. עמנואל גרוס הציג שני אספקטים שאפשר היה להתייחס אליהם כסותרים- זכות הקניין והסטטוס של השטחים. השופט אדמונד לוי לקח את נטיות ליבו אל מעבר לגבול של האספקט החוקי -כולל החוק הבין לאומי. את פעולתם של שופטי הבג''צ על פי נטיות ליבם אפשר למצוא בכל מה שקשור לעמדות מערכת הבטחון והכיוון של חירות הקניין. הם אינם מכריעים על פי נטיות ליבם בגלל שהעניינים נתונים לויכוח ציבורי, אלא בגלל שהם אינם מוגדרים באופן מדוייק בחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל העקרוני כביכול שאתה מוצא בין פסיקתו של אדמונד לוי ובין פסיקת יתר השופטים, נובע מנטיות הלב שלך. כתבתי באיזו שהיא תגובה שלו עמרם מצנע שהציג בבחירות שלפני האחרונות עמדה של נסיגות חד צדדיות, היה זוכה בבחירות בניצחון מוחץ, והיה משנה את דרכו במאה ושמונים מעלות אחרי הבחירות, מספח חלקים מרצועת עזה כולל גוש קטיף ובונה גדרות הפרדה בתוך הרצועה, והכנסת הייתה הולכת אחריו, הייתי אומר שהיא בלתי לגטימית מאותן הסיבות שעליהם דברתי במאמרי ''כנסת בלתי לגיטימית''. לעניננו אוסיף לכך שלדעתי, לו התנהל תרחיש כזה אני כמעט מוכן להישבע שאותו הרכב של בית משפט היה אוסר על מצנע והכנסת לנהוג כך כשהוא מנמק את דעתו גם בנימוק שהעלה אדמונד לוי, סטיה בלתי סבירה מרצון הבוחר, ואני גם כמעט מוכן להישבע (באופן נדיר, אני עושה עכשיו לך מה שאתה מרבה לעשות לי), שאתה היית מקבל זאת ללא שום בעיה, ולדידך הייתה זאת פסיקה עקרונית, למרות שהכול נובע מערכים ונטיות אישיות שעליהם מדבר עמנואל גרוס. אגב, לא אמרתי שהשופטים מכריעים לפי נטית הלב בעניינים שנתונים לויכוח ציבורי, בגלל שהם נתונים לויכוח ציבורי, אלא שמטבע הדברים עניינים אלה קשורים בערכים ובהשקפות כלליות. אם פושע מסויים אשם בפשע או לא, על כך אין ויכוח בציבור, ובעניינים מסוג אלה הוא מרצונו מעדיף לסמוך על בתי המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולמרט הציג בבחירות האחרונות עמדה של נסיגה חד צדדית ("התכנסות"), זכה בבחירות ושינה את דרכו במאה ושמונים מעלות. איפה המאמר המובטח שלך? איפה פסק הדין של בית המשפט העליון עליו נשבעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ומתי אולמרט הציג את העמדה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיזכור היחיד לחד-צדדיות הוא ''אולמרט משלם את מס השפתיים המתחייב ל''מפת הדרכים'' ולהידברות עם הפלשתינאים, אבל ניכר בו שאינו מאמין בהן ברצינות, ומעדיף שישראל תבצע מהלכים חד צדדיים בגיבוי אמריקאי ואירופי''. את זה לא אולמרט אמר, אלא ורטר ובן כתבו. אולמרט לא צריך להיות מחוייב למה ש''ניכר'' להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, אנחנו קוראים את אותו מאמר? "אם נגיע למסקנה אחרי זמן סביר - והוא לא יימדד בשנים - שהפלשתינאים אינם מתכוונים לנהוג על פי העקרונות הללו, מדינת ישראל לא תהיה בת ערובה שלהם. אנחנו לא מוכנים להמתין ללא גבול עד שהרשות הזאת תחליט מתי היא רוצה לטלטל אותנו מטרור למעין משא ומתן, ושוב לטרור ושוב למשא ומתן. את זה חווינו ב-15-10 השנים האחרונות, ולא הרווחנו מזה דבר. בכל פעם שהחלטנו ליזום, הרווחנו מכך. " למען האמת, כמעט בכל פסקה שניה הוא מדבר על נסיגה חד צדדית. נכון שהוא לא משתמש בצמד המילים "חד צדדי". כשבגין הבטיח ש"יהיו הרבה אלוני מורה" הוא לא השתמש במילה התנחלויות. בכלל, מה קורה כאן בזמן האחרון, אחד קורא שלוש מילים אקראיות מתוך מאמר וישר מסביר לכולם על מה המאמר מדבר, השני מחפש שתי מילים בתוך מאמר וישר מחליט על מה הוא לא מדבר. אנשים, אתם לא חייבים לקרוא לפני שאתם מגבשים דעה, אבל המינימום המצופה ממי שמגיב על מאמר הוא לקרוא את המאמר. אתה יודע מה, לא הכל. אבל שתי פסקאות, כולל כל המילים וכל המשפטים שמופיעים בתוך הפסקאות לפי הסדר בו הן נכתבו. זה לא נראה לי כמו דרישה כל כך מוגזמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שני אזכורים מאתר מפלגת קדימה: נאום של אולמרט לאחר הבחירות בקונגרס: שים לב לקטע המתחיל ב 'לא נוכל להמתין לפלסטינים לנצח'. הוא תומך במפת הדרכים, אבל אם לא יהיה שותף בצד הפלסטיני מדינת ישראל תמשיך בצעדים חד צדדיים, בתכנית ההתכנסות. מצד שני, בתכנית הפעולה המדינית באותו אתר: לא מוזכרת בכלל ההתכנסות, והתכנית היחידה היא מפת הדרכים. אני לא זוכר אם ההתכנסות הופיעה באתר לפני הבחירות, או שזה המסמך המקורי מלפני הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקמפיין הבחירות שלו, ויותר מכך - בקמפיין לאחר-הבחירות שלו, כשטייל בבירות העולם וגייס תמיכה בתכנית ש(כנראה) אף לא טרח לכתוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם - באמצע המלחמה בלבנון בראיון לעיתונים זרים (בערך - המלחמה תזרז את תכנית ההתכנסות). בהצהרה הזו הוא קבר את התכנית הבלתי כתובה לכמה שנים. אני משער שהמלש''ב יטען שזה היה בכוונה, כי הוא נגד ההפרדה. אחרים יגידו שזה בכוונה כי הוא ימני בתחפושת של מרכזי, ואחרים אחרים יגידו שהוא טיפש כמו שהוא נראה. (לי נראה שזה היה בכוונה, אבל אני לא מצליח להבין למה, הוא קבר את עצמו יחד עם ההתכנסות.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |