 |
|
 |
||
|
||||
 |
נהניתי לקרוא את המאמר. כיף לקרוא בדיעבד ולראות שהמשאלה לתחייתו המחודשת של "שלמה ושלמי" התגשמה. * תיבת הזמרה נפרדת גם אני לא אוהבת את הלחן של נחום היימן מאותה הסיבה. הלחן לכשלעצמו יפה וסוחף, אבל הוא עולץ וקופצני, לא תואם למילים מבחינת מבנה המשפטים וגם לא מבחינת רוח השיר – המילים הקשות ("כיכר התליינים", "כי הסוף אחים הוא אלם" וכו') מדברות על פרידה מהחיים ומסתיימות במוות ("גוף נופל על אדמותיך"). במשך שנים היכרתי את השיר קצת מהרדיו ולא התעמקתי במילותיו. כשעשיתי זאת, השילוב עם הלחן צרם לי. לימים התארח היימן בפורום מוזיקה ושאלתי אותו על כך. הוא נטה להסכים איתי, ואמר משהו בסגנון "הייתי צעיר...". יוני רכטר הלחין את השיר במלואו (אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה) והוא מבוצע ב"העיקר זה הרומנטיקה" ע"י חיים צינוביץ' ויובל זמיר. הלחן של רכטר תואם את רוח השיר – קשה וקודר בבתים שמדברים על העכשיו, רך ופיוטי בבתים שמתרפקים בגעגועים על החיים שהיו, ומסתיים בהשלמה עם סיומם. בעיני זה לחן שעושה חסד עם השיר הזה, הביצוע נפלא, ומומלץ בחום (כל הדיסק, למעשה. וגם כל יוני רכטר, אם כבר...). למרבה הצער הלחן הזה (שאינו קליט ועליז כקודמו) אינו מוכר כמעט (באופן לא באמת מפתיע) ורוב האנשים מכירים את השיר "על העיר עפות יונים" בביצוע הפרברים. * עוד חוזר הניגון הביצוע המחודש של ברי סחרוף הוא אחד המוצלחים בפרוייקט (המפוספס לטעמי) "עבודה עברית". למרות זאת, הוא לא מלהיב אותי במיוחד, ואני מעדיפה את הביצוע המקורי של נירה גל. בפרט, אני אוהבת יותר את הלחן של נחום היימן שמבצעת חוה אלברשטיין (כבר כתבתי קודם). * ספני שלמה המלך מנגינה מתוחכמת, כפי שציינת. רוב לחניה של נעמי שמר מתאפיינים בפשטות רתמית (וגם מלודית), אבל כאן המשקל מתחלף ללא הרף... (פרט לפזמון, שמתמיד ב-3/4). העיבוד נפלא והשיר פשוט משובח, אחד האהובים עלי ביותר. אני מסוגלת להאזין לו ברצף שוב ושוב... (וכשאני אומרת "מסוגלת", אני מתכוונת לכך שאני עושה זאת, וזה די נדיר אצלי; לרוב קשה לי "לטחון" שירים. אבל הוא לא נמאס עלי, והאזנה בודדת פשוט לא מספיקה לי...). כיף לשיר איתו, ואני מקפידה במיוחד על ההגיה (וּבָאֳנִיּוֹת, אַלְמֻגִּים, פָּעֳלוֹ) גם במקומות שבהן אילנה לא בהכרח עושה זאת. כמו בשירים רבים אחרים, מפאת אורכו המקורי של השיר, לא מושרים כל בתיו. את השיר המלא ניתן לקרוא כאן: נ.ב. גיליתי את המאמר הזה רק היום, 3 שנים בדיוק לאחר שפורסם... צירוף מקרים מוזר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך באמת את שרה "וּבָאֳנִיּוֹת", "פָּעֳלוֹ"? יש מחלוקת לגבי ההגיה הנכונה של מלים כאלה, וההחלטה של האקדמיה היא שגם הקמץ הראשון מבוטא כקמץ קטן (וכך גם במלים כמו: מחרתיים, אהלו, צהריים). אם איני טועה אילנה אכן שרה על פי ההחלטה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידוע לי על מחלוקת בנושא. זו לא החלטה של האקדמיה אלא הניקוד של העברית מימים ימימה... תמיד כשיש קמץ לפני חטף קמץ הוא קמץ קטן. * אותיות השימוש "וכלב" לפני חטף מקבלות את תנועת החטף (וחטף קמץ הוא כמובן O). * בהטיות של משקלים סגוליים בצורת פֹּעַל האות הראשונה תמיד מקבלת קמץ קטן כדי לשמור על תנועת ה-O (ואם יש אות גרונית אחריה שלא יכולה לקבל שווא, אז היא תקבל בהתאמה חטף קמן). ולא, אילנה לא שרה WuVo-ONiYot (כך צריך). היא כן שרה Po-OLo (אבל מלכתחילה כתבתי "לא בהכרח", כלומר, הכוונה היתה שאלה מילים שיש נטיה לטעות בהן, אבל היא לא טועה בכולן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה גם היתה מחלוקת. מסורת הקריאה ברוב העדות שדיברו בהברה ספרדית קראה את הקמץ הראשון כקמץ גדול ולא קטן (ומי שדיבר בהברה אשכנזית ממילא לא הבדיל בין השניים). לשונאים כמו חנוך ילון סברו שכך יש להגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ידעתי רק על הגיה תימנית שהיא שונה (בהרבה הגאים). בכל מקרה, אני חושבת שכיום למעט קריאה מסורתית בתנ''ך באותן עדות, ההגיה הזו לא באה לידי ביטוי בדורות הצעירים (מצד שני, הדור הצעיר משבשב הגיה בהרבה מאד מקרים... אבל זה כבר עניין אחר). איך שלא יהיה, אילנה (אשכנזיה) לא שרה גם לפי ההגיה הספרדית. היא פשוט שרה שווא ב-ב' וזהו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על כל המידע והמשוב, ועל הקישור. וואו! היתה לי הרגשה שהגרסה המושרת של "ימאי" היא קיצור - רק בגלל שהחזרה לאחר הבית השלישי על הפזמון הראשון, אחרי שהשני היה שונה, יוצאת חלשה מאוד, ועצלנות פזמונאית כזו לא מתאימה לאלתרמן. אבל לא חשבתי שהגרסה המלאה ארוכה יותר מפי שתיים. חוץ מזה, לאור הבית השני בגרסה המושרת, חשבתי תמיד שגיבורי השיר עסקו בתקיפת ספינות יזומה, שלא לומר שוד ים - אבל בגרסה המלאה מתברר שזו היתה רק הגנה עצמית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פי שניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את "עם שְבא נע" :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, התכוונתי ''נח'' כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסתי את הבדיחה ואת ההקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגרסה המלאה של ''ימאי'', שקישרת לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עם שבא נע'' זה סיפור תנ''כי ידוע, משהו שקורה אחרי הרומן של שלמה עם מלכת שבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מכיר את ''שבה-נא'' מהסיפור ''מוקי בורח מאמא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה את "שבה נא" כביטוי שגור להזמנה לשבת.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מוקי חשב שככה קוראים לנער מהמכולת, כי אימא היתה אומרת לו ''שבא-נא'' כל פעם שהוא היה מגיע עם המישלוחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ היא היתה קוראת לו ''שמע נא'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע-נא, אתה לא תקלקל לי את הסיפור! (נדמה לי שאתה צודק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיפור על מוקי - זה שמע-נא, לא שבא נא... #רקאומרת |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |