בתשובה לאסתי, 18/04/07 18:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההלחנה של רוזנבלום לנתנה תוקף יפהפיה? עשי לי טובה. היא מורכבת משלוש מנגינות שונות שאין ביניהן קשר ואינן יוצרות מבנה שלם, ושלפחות שתיים מהן לא מתאימות כלל לאווירה שהפיוט אמור להשרות עלייך. חמור, לטעמי, הרבה-הרבה יותר: רוזנבלום פשוט מדלג על קטע שלא מוצא חן בעיניו ("כי כשמך כן תהילתך" עד "בשובו מדרכו וחיה") - והשיא מגיע כשהוא עוצר את ההלחנה בדיוק לפני נקודת השיא של הפיוט: האדם משול כחרס הנשבר, כעלה יבש וכו' - אבל מי ששומע את הלחן של רוזנבלום לא יודע שאחר כך מגיע "ואתה הוא מלך אל חי וקיים" וכל ההמשך. הפיוט של רוזנבלום הוא פיוט אחר, אין בו אלוהים. נוהגים להציג אותו כמופת לשילוב בין ישראליות ויהדות, הוא זוכה לפופולריות גדולה בגלל הרקע הכואב - אבל אין כאן שילוב: לקחת טקסט דתי ולהוציא ממנו את אלוהים זה לעקור את הלב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה היופי כאן: היצירה הזאת עומדת מצויין על רגליה גם אחרי עקירת אותו לב שאתה מצר עליו. וזאת גם החשיבות של השיר הנהדר הזה לעניין שילוב החילוניות בתרבות היהודית. היהדות כתרבות יכולה להמשיך ולהתקיים לא רע בכלל גם בלי הבסיס עליו היא הוקמה, כפי שעץ תפוח ממשיך לגדול ולשגשג ולשאת פרות זמן רב אחרי שהזרעון ממנו הוא נוצר כבר התכלה ונעלם. תולדות היהדות אינן אלא תולדותיה של תרבות מפוארת שהתחילה כאוסף של אמונות טפלות שוביניסטיות וקסנופוביות והסתיימה - שם זמני - בביאליק, איינשטיין, בובר, ליבוביץ', עגנון ורוזנבלום (פנינה, כמובן). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |