בתשובה לטולו, 18/04/07 10:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטקסט של השיר מעניין, עם ההשענות על תפילות יום כיפור (בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל), וכמובן על איוב (עוד זה מדבר וזה בא). יאיר רוזנבלום, שכתב את הלחן, הלך עד הסוף עם הכיוון הזה של השענות על המקורות, בהלחנה היפהפיה שלו לתפילת יום הכיפורים "ונתנה תוקף", שגם היא בוצעה לראשונה בהקשר של שכול (11 בני בית השיטה שנפלו במלחמת יום הכיפורים). ההתחברות אל המקורות היא אלמנט בשירה הישראלית שאריאל הירשפלד לא הזכיר משום מה. ושמופיע הרבה בשירי שכול, (אבל לא רק. ראה את ה/להיט/ "אנא בכוח"*, של עוביה חממה, שגם הוא תפילה מולחנת). אני אוהבת את השיר "אסיף", (אסוף את המעשים), שאולי לא מתאים לסקר הזה- הוא נכתב על בחורה שנהרגה בתאונת דרכים. אבל הוא שיר שמבטא יפה את הכאב המיוחד שבאובדן חיים צעירים, על מה שיכול היה להיות ועכשיו כבר לא יהיה. גם כאן יש אלוזיות לתפילות הימים הנוראים. ונדמה לי שכבר דובר מתישהו והיכנשהו באייל על הקשר החזק בשירים הישראלים בין הסתיו הארצישראלי, חגי תשרי, ושכול (קשר שכנראה התחיל בעקבות מלחמת יום הכיפורים). *לכל התינוקות שנשבו (כמוני)- הידעתם שבשיר הזה מוצפן אחד משמותיו של אלוהים, "השם בן מ"ב האותיות" (יש בשיר שבע שורות בנות שש מלים כ"א, סה"כ מ"ב מלים. צירוף האותיות הראשונות של כל המלים אמור להיות אחד משמות השם. סתם, למקרה שמישהו לא ידע (אני? אני גיליתי את זה בגוגל). רגע, ותליוני "אנא בכוח" כבר קניתם? מה איפה? בכל חנות עידן חדש, ליד תליוני ה"מרכבה"... טוב, די. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: את הקישור שלעיל הבאתי בעיקר בשביל מלות השיר עצמו (זה מה שיצא שני בגוגל, אחרי שבקישור הראשון היו תוספות של כותב אחר למלים המקוריות). רק אחרי שיגור התגובה ראיתי שיש גם ניתוח (דתי במקרה) מתחת למלות השיר. כנראה אני לא היחידה שאוהבת את השיר ומוצאת בו רבדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההלחנה של רוזנבלום לנתנה תוקף יפהפיה? עשי לי טובה. היא מורכבת משלוש מנגינות שונות שאין ביניהן קשר ואינן יוצרות מבנה שלם, ושלפחות שתיים מהן לא מתאימות כלל לאווירה שהפיוט אמור להשרות עלייך. חמור, לטעמי, הרבה-הרבה יותר: רוזנבלום פשוט מדלג על קטע שלא מוצא חן בעיניו ("כי כשמך כן תהילתך" עד "בשובו מדרכו וחיה") - והשיא מגיע כשהוא עוצר את ההלחנה בדיוק לפני נקודת השיא של הפיוט: האדם משול כחרס הנשבר, כעלה יבש וכו' - אבל מי ששומע את הלחן של רוזנבלום לא יודע שאחר כך מגיע "ואתה הוא מלך אל חי וקיים" וכל ההמשך. הפיוט של רוזנבלום הוא פיוט אחר, אין בו אלוהים. נוהגים להציג אותו כמופת לשילוב בין ישראליות ויהדות, הוא זוכה לפופולריות גדולה בגלל הרקע הכואב - אבל אין כאן שילוב: לקחת טקסט דתי ולהוציא ממנו את אלוהים זה לעקור את הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היופי כאן: היצירה הזאת עומדת מצויין על רגליה גם אחרי עקירת אותו לב שאתה מצר עליו. וזאת גם החשיבות של השיר הנהדר הזה לעניין שילוב החילוניות בתרבות היהודית. היהדות כתרבות יכולה להמשיך ולהתקיים לא רע בכלל גם בלי הבסיס עליו היא הוקמה, כפי שעץ תפוח ממשיך לגדול ולשגשג ולשאת פרות זמן רב אחרי שהזרעון ממנו הוא נוצר כבר התכלה ונעלם. תולדות היהדות אינן אלא תולדותיה של תרבות מפוארת שהתחילה כאוסף של אמונות טפלות שוביניסטיות וקסנופוביות והסתיימה - שם זמני - בביאליק, איינשטיין, בובר, ליבוביץ', עגנון ורוזנבלום (פנינה, כמובן). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |