 |
אתה טוען שזכותך לשפוט אותם. אני מסכים. גם אני שופט אותם, ונדמה לי שגם דובי, יוסי גורביץ, ש. פוגל, מודאג, ושאר אלו שהתנגדו לך כאן. אלא שכל אלו, וגם אני, מוצאים אותם זכים כשלג. מכיוון שאתה עומד במריך, אנסה לצרף עוד בליסטרה או שתיים במאבק להגנת שמם הטוב.
אתה חוזר ומדגיש מה היה עליהם לחשוב. הסנגורים עד עכשיו ענו גם במונחי מה היה עליהם לחשוב, וגם מה היו יכולים לחשוב. אני רוצה להוסיף תהיה, עד כמה היו בכלל יכולים לחשוב. מאי אלו עדויות שקלטתי בחיי, ולא רק של יהודים בשואה, נראה כי חווית הרעב, הקשה והכרוני, היא אחד הדברים המצמיתים ביותר לנפש האדם. נראה שרוב בני האדם במצב של רעב עסוקים כמעט רק ברעב, ורוב מחשבותיהם נתונות להשגת אוכל. יכול להיות שלא על זה הם היו *צריכים* לחשוב, אבל זה כבר עניין כמעט גופני לחלוטין, ויוצא מתחום השיפוט המוסרי.
ועוד, דווקא בתחום מה שהיו צריכים לחשוב: היה לנאצים נוהג חביב, לא רק עם יהודים אלא גם עם סתם מחתרות במדינות כבושות: חייל נאצי הרוג היה נענה מיידית בעשרה (או יותר) מקומיים מקריים מוצאים להורג. לפעמים גם אסירים שברחו היו גוררים תגובה כזו. אולי לא מאוד משנה במחנות השמדה, אבל (עדיין) מאוד משנה בגטאות ומחנות ריכוז ועבודה. במצב כזה, ואפילו אם נניח ידיעה מושלמת וודאית על תוכנית ההשמדה הגרמנית, ואפילו בדיעבד, האם כל כך ברור לך מה היה צריך לעשות?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש