בתשובה לרועי, 04/05/00 16:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוב, אחזור על דברי - אנשי מרד גטו ורשה, רובם ככולם, נהרגו במהלך המרד. הניצולים שחיים היום הם אנשים ששיחק להם מזלם (אם אפשר לקרוא לזה ככה) - אנשים שהיו במחנות אבל עוד לא הספיקו להרגם, או אנשים שהשכן שלהם היה מוכן (מטוב לב או מבצע כסף) להסתיר אותם מתחת לרצפה, או אנשים שעבדו אצל מעסיקים כמו שינדלר שניסו להציל את אנשיהם - אלה בדיוק האנשים שניסו לשרוד, ולא עניינו אותם ענייני כבוד וגאווה לאומית. ועכשיו אתה בא אל אחד הניצולים האלה, ואומר לו בפרצוף שהוא מאנייק כי הוא לא יצא להלחם במפלצת הזאת שאתה אינך מסוגל כלל להבין את ממדיה. הבן - לא מדובר פה על שני עמים הנלחמים זה בזה עשרות שנים וצד אחד גובר על השני בתקופה מסויימת. מדובר על עם מפוזר באירופה ובעולם, שחי בנסיון לשכנות טובה, כאשר פתאום מתנפלים עליו שכניו ודוחפים אותו למחנות הסגר. מי מעלה על דעתו שמדובר במחנות רצח? הפסימיסטים. אחרים אינם מאמינים לשמועות. הפסימיסטים מקבלים אותן, ולכן יוצאים למשימת ההתאבדות של המרד. האופטימים מקווים לטוב, ומתסתמכים על מה שחשבו שהוא טבע חיובי של האדם. רובם מתו, מיעוטם שרדו. אין לך שום זכות לשפוט אותם, כי אין לך מושג, על-פי דבריך, מה הלך שם באמת. גם אם תגובתי הקודמת היה להוטה מידי, בגלל הרגשות שגאו בי, הרי שמרוח הדברים עצמם אינני נסוג. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן ולא. לא אני לא הולך ואומר לו מניאק אני שואל אותו איך ולמה. עם שחי בניסיון לשכנות טובה? אני חושב שאנחנו מדברים על אותו עם שבמשך שנים בכל מקום רדפו אותו (גם את זה למדתי) מי יודע אולי זה גם לא נכון. אני מדבר על עם שאולי היה היחיד שהיה צריך להמתין ולאות אם דבר כזה יקרה. ולא אני לא מסכים שאם הניצולים שיחק המזל. אני מאמין שהניצולים דרשו מהמזל להיות לצידם. אחרת הם לא היו ניצלים. אני לא מדבר על כבוד בשביל עצמם אני מדבר על כך שכאשר הם ידעו שהבחירה היא או גזים או גזים למה גם אז הם לא עשו כלום. אתה אומר שהם קיוו לטוב? עכשיו אתה הוא זה שמזלזל בהם. האם הם לא ראו מה קורה סביבם האם הם לא ידעו כלום. האם אחרי 4 שנים בוורשה הם האמינו בטוב ליבו שלך האדם? אם אילו דעותיך אז אין לי וויכוח איתך. אבל לדעתי הם ידעו . ומה שמפריע לי הוא למה הם ידעו ועדיין לא עשו כלום. מלבד לנסות לעבור עוד יום. המלחמה היא לא רק באבנים מול טנקים המלחמה היא בראש. ועובדה שכן היו אנשים שנלחמו. ואני לא מדבר על גטו וורשה. אתה יכול מבחינתי לרשום בזעם או בכאב מותר לך שדעתך תהיה שונה משלי. אבל לי מותר לשאול. רועי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |