 |
לדעתי יש פעמים שהקיצוניות מצחיקה ואולי גם בדיחות קיצוניות הן בין היותר מצחיקות (גם לטעמי) אך אתה מתעלם מהעובדה שיש עדיין בדיחות שהן לא קיצוניות ולא מדברות על הקיצוני... ועדיין בדיחות מהסוג הזה גורמות לצחוק...
אני לא יודע עד כמה אני צריך לתת לך דוגמאות של בדיחות לא קיצוניות שהם כן מצחיקות אבל אם הדבר נראה לך לא-טריביאלי אשמח לתת גם דוגמאות...
עכשיו צריך לבנות איזשהו מודל של צחוק...
אני סבור שצחוק ובכי הם שני דברים די דומים. מכיוון שהבכי הוא קל יותר להבנה נעשה אנלוגיה בין הבכי לבין הצחוק, ואם הדמיון עולה על השוני בצורה מספקת ננסה להבין קצת את הבכי ומתוך כך להבין גם קצת את הצחוק.
-הסבירות לבכות מושפעת ממצב הרוח. כאשר מישהו מרגיש שהוא במצב נפשי יציב, הסבירות שהוא יבכה קטנה יותר, ואם דה קונטרה - דה קונטרה.
-לפעמים אם מנסים לעצור את הבכי, הוא מתפרץ בצורה חזקה יותר. דבר שגורם לבכי להרגע זה לחשוב על דברים שמועדים להוביל לשמחה.
-הגורמים לבכי רבים הם ואין גורם אחד, או אפילו קבוצה מסויימת יחידה של גורמים. אי אפשר להגיד אפילו שכל הבכי נעשה מתוך עצב... כי יש גם בכי של שמחה
-יש אנשים שנוטים לבכות יותר מאחרים, מטבעם. לא כולם שולטים בבכי באותה המידה.
תכונות אלו, ואחרות שהן פחות בולטות או קשים יותר לפירוט, הן דומות ביותר לתכונות של הצחוק, והן כפי הנראה ראייה מספקת לכך שניתן להסיק מתכונות של הבכי על התכונות של הצחוק.
נסתכל כעת על השפעות הבכי:
-הבכי נותן קו מחשבה אחר. כאשר אדם מקובע הוא בקו מחשבה מסויים, ואז הוא בוכה, לעתים תכופות הוא יכול לראות הכל מזווית שונה, אם לא תוך כדי הבכי, אז לאחר הבכי.
-הבכי גורם להפסקת הפעילות השגרתית. לא ניתן להמשיך כרגיל בזמן של בכי, וזמן זה לעתים מוקדש לרפורמה אמוציונאלית וקוגניטיבית.
-הבכי של הפרט יכול לגרום לשינוי בהתנהגות הכלל.
-הבכי מזכיר לאדם שהרגש חשוב גם כן, ולא רק השכל.
לפי הנראה, והקישור שבטח עשית לבד.. ניתן להבין את כוונתי - הצחוק מהווה קישור חזק לטווח קצר בין גוף האדם ושכלו לבין הרגש שלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש