בתשובה לגילי, 13/03/07 2:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמיד כאשר ניתן למישהו כוח הוא עלול לעשות בו שימוש לרעה, ותמיד תהיה מידה של שחיתות, אבל כאשר אתה מכניס את האינטרס פנימה בדלת הראשית ומתמרץ אותו אתה מעודד אותה באופן אקטיבי. נניח שידידנו משה השוטר רוצה להשלים הכנסה החודש. דרך אחת היא להשכיר את עצמו לאבטחת ארועים; אתה מציע לו דרך שניה. משה יֵשב ליד תמרור העצור הקרוב, וירשום מספרים של מכוניות בהן יושב נהג לבדו. כל נהג כזה יקבל הביתה דו"ח על אי-עצירה; כל דו"ח יכניס למשה חמישים שקל. אם נהג ידרוש להישפט זו תהיה מילה שלו מול מילה של משה; לא יהיה לו סיכוי. הנהגים יודעים זאת, וכיוון שאין להם מי שיגַבה את עדותם הם לא יטרחו לנסות. אפילו אם נניח לרגע בצד את השחיתות, עודף מוטיבציה משיקולים לא נכונים יכול להיות מסוכן בעבודת משטרה לא פחות מחוסר מוטיבציה. שאל את רומן זדורוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מדבר על תשלום פר הרשעות בבית משפט. הוא יצטרך לתת עדות שקר כל פעם. כמה פעמים הוא יוכל לעשות את זה עד שמישהו יבין שמשהו כאן מסריח? אולי אחת או שתיים. שווה את הסיכון להיות מודח מהתפקיד? זה לא מפחיד אותי. אם כבר, הבעייה היא שהשוטרים יעסקו בלהרוויח כסף, וירגישו שמותר להם לא לאכוף עבירות קטנות ורבות, שכמובן רובן לא יגיעו לבית המשפט. אבל ת'כלס שוטר שחושב שמותר לו לא לאכוף את החוק כשלא בא לו יכול לחשוב ככה גם עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דו"ח תנועה ששולם נחשב להרשעה בבית משפט לכל דבר. אולי עשרה אחוז מהנהגים מנסים את מזלם בבית המשפט - ורובם מתאכזבים. הוא יכול לעשות דו"ח או שניים כל ערב בדרך חזרה הביתה. אולי פעם בחודש הוא יזומן להעיד. למה שמישהו יחשוד בו? שוטרי תנועה מעידים בבתי משפט. זה חלק מהתפקיד. ברור שאם אתה פועל בצורה כזו אתה גם תגרום שהעבודה תכוון כולה למה שאתה תשלם עליו. למה ששוטר ידאג להפריד בין שכנים אם הוא יכול בינתיים ללכת ולחפש איזו עברה מכניסה? למה שהוא ינסה למנוע פשע אם הוא יכול לתפוס אחר כך את הפושע? כל שהוא יתן לפשע חמור יותר להתרחש כך הוא ירוויח יותר. עדיף לו לשבת ולהסתכל איך צעקות הופכות לדחיפות, דחיפות לקטטה וקטטה לדקירה בסכין מאשר להפריד בשלב הראשון. אבל זה לדעתי החלק הפחות משמעותי בענין. אשאל אותך שאלה אחרת: אילו היית מבטיח לכל חייל בצה"ל שהורג מחבל עשרת אלפים שקל, כמה פלסטינים חפים מפשע היו נהרגים, לדעתך? אגב, הנחת המוצא שלך היא שהדרך הטובה ביותר (אם לא היחידה) להניע בני אדם היא הכסף. זו גם ההנחה של הכלכלה הקפיטליסטית; לדעתי היא שגויה. כסף הוא רק דרך אחת, וברוב המקרים לא הטובה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להניח שכסף היא דרך טובה להניע בני אדם, אבל צריך לדאוג לכך שהביקורת על ה"תוצרת" לא תהיה מכנית, הרשעה->כסף אלא יותר פרטנית. בקיצור, צריך לאפשר אולי למפקדים לחלק בונוסים על בסיס ביצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, אני מסכים עם ראובן. הייתי מעדיף לא להשתמש בכסף, הבעייה היא שעכשיו זה פשוט לא עובד. יש לך רעיונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא נכון שזה לא עובד. אתה מוזמן להביא דוגמה אחת של משטרה בעולם שמשתמשת בשיטה שהצעת. למיטב ידיעתי, אין כזו. חלק מהמשטרות בכל זאת מצליחות. מסקנה - ניתן להצליח בדרך אחרת (שאולי ניתן ללמוד עליה קצת מהתבוננות במשטרות המצליחות). כבאים, שוטרים וחיילים מסכנים את חייהם על בסיס יומיומי לא למען הכסף. שב"כניקים עושים עבודה נפלאה מבלי להזדקק לתמריץ כספי. בקיצור: לא התמריץ הכספי הוא מה שנדרש כדי להניע אנשים. ההצעה שלך מתבססת על תפישה קצת פשטנית של עבודת המשטרה: תפקיד המשטרה הוא לתפוס פושעים, ניתן לשוטר בונוס על זה שהוא תופס פושעים, השוטר יתאמץ יותר ויתפוס את הפושעים ובא לציון גואל. במציאות זה רחוק מאד מלהיות כך. ראשית, תפקיד המשטרה *אינו* לתפוס פושעים אלא למנוע *פשיעה* והפרעה לסדר הציבורי; אחד האמצעים לכך הוא לכידת פושעים, אבל זה רק חלק מהענין. שנית, מניעת או צמצום הפשיעה *כתופעה*, להבדיל מלכידתו של פושע בודד, היא פרי של עבודה מערכתית שלא ניתן לייחס אותה לשוטר ספציפי ואפילו לא לצוות ספציפי; אפילו המשטרה כולה היא רק חלק מהמערכת הזו. הגדלת מספר הלכידות הבודדות (אפילו אם נניח שהיא מעשית) לא בהכרח תצמצם את הפשיעה בכללותה. שלישית, אפילו ברמה של לכידת האחראים לפשע בודד או לסדרת פשעים מדובר לא בעבודה של יחיד אלא בצוותים שיכולים בקלות להגיע לעשרות אנשים: חוקרים, רכזי מודיעין, בלשים, זיהוי פלילי ומה לא. לא מעשי ולא סביר לחלק לכל המשתתפים פרס גדול מספיק לתמרץ אותם. באופן כללי, לא נראה לי שהבעיה הבסיסית של המשטרה היא בעית מוטיבציה. יש לה בעיה בסיסית של הקצאת תקציבים - מספר השוטרים קטן יחסית לגודל האוכלוסיה, ומוטלים עליה תפקידי ביטחון שאינם קיימים במדינות אחרות. יש לה מחסור בציוד מודרני. יש לה בעיות ניהול ופיקוד וקשה לה למשוך כוח אדם איכותי. למרות זאת, לשוטר בניידת או לחוקר במשרד יש, לדעתי, מוטיבציה נאותה בהחלט לעשות עבודה טובה. לא זה הענין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה השנייה - נכון שתפיסת פושעים היא רק חלק ממניעת פשיעה. אבל חלק גדול, ואולי העיקרי, והוא כרגע נקודת התורפה של המשטרה, לדעתי. זה לא רק עניין של להרחיק מאיתנו את הפושעים, זה גם עניין של הרתעה - העובדה שבן אדם ידע שאם הוא מבצע פשע, כמעט בטוח שהוא יגיע לכלא. לדעתי היא לבדה יכולה לצמצם את הפשיעה במידה ניכרת. אולי תגיד לי מהן הדרכים האחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטרה לעולם לא תוכל לתפוס את כל הפושעים. יותר מזה - גם לא תגיע למצב שעבור פשע יחיד הפושע יידע שרוב הסיכויים שהוא יגיע לכלא. כדי שזה יקרה תצטרך מאות אלפי שוטרים, אלפי שופטים, עשרות בתי כלא. שום סיכוי. משטרה צריכה לעסוק לא רק בלכידת מבצעי פשעים, אלא קודם כל בניתוח הפשיעה כתופעה וכיצד למנוע אותה. מהם סוגי הפשעים הנפוצים? מה עושה אותם לכדאיים? מהו התהליך של ביצוע פשע כזה ואיפה נקודות התורפה שלו? האם הם מבוצעים בידי ארגונים וכיצד ניתן לטפל בארגונים האלה? כך, למשל, אם ברגע מסוים אחד הפשעים הבעייתיים יותר הוא גניבות רכב, סביר שלכידת גנבי רכב לא תהיה בהכרח הדרך היעילה לטפל בו; קל מאד לגנוב מכוניות, ואם ניתן לעשות את זה ולהרוויח בקלות יצוץ גנב חדש על כל גנב שתתפוס. אם תכפיל את מספר הלכידות תתפוס את הגנב, נניח, פעם בכל חמישים גניבות במקום פעם בכל מאה (הניחוש שלי הוא שזה יותר קרוב לחמש מאות במקום אלף). זה קשה מאד לביצוע, ולא ישפיע מהותית על הקף הגניבות. אתה צריך לבדוק מה קורה למכוניות הנגנבות. לאן לוקחים אותן? מיהם הסוחרים ומיהם המפרקים? למי נמכרים החלקים? אתה צריך למצוא את החוליה החלשה בשרשרת הזו ולטפל בה. אם המכוניות מועברות לשטחים, יתכן שהדבר הנכון הוא להציב שוטר בכל אחד מהמעברים בגדר ההפרדה ולבדוק כל מכונית; אם חברות הביטוח מחייבות את הנהגים להשתמש בחלפים משומשים צריך לחייב סוחרים להמציא אישור על מקורו של כל חלק, ולדרוש מהחברות להפסיק את הנוהג, וכך הלאה. זו דוגמה אחת, אבל יש עוד רבות כאלה. כמו ברפואה, גרם מניעה עדיף מקילו טיפול שלאחר מעשה - ולמרבה הצער, בשני המקרים תשומת הלב והתקציבים נוטים להיות מופנים לכיוון הלא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, מסכים שזה מאד מורכב. אבל לגבי המספרים שנתת בהתחלה, אני לא כל כך בטוח. למעשה, גם אם פושע ידע שיש סיכוי של 25% שהוא ייתפס זה יכול להשפיע על ההחלטה שלו. וקח בחשבון שאם תחול מגמת ירידה בהיקף הפשיעה, גם יהיה קל יותר לתפוס את אלה שנותרו (יותר שוטרים על כל פושע) ולא יהיה צורך ביותר שופטים ויותר בתי כלא, כך שזה יכול לטווח ארוך להסתדר מעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יוצא מנקודת הנחה שקצב ההצטרפות למעגל הפשיעה הינו בלתי תלוי בכמות הפושעים החופשיים בכל רגע נתון. אין לי שום מידע עובדתי בנושא, אבל אינטואיטיבית, נדמה לי, שההנחה הזאת לא מוצדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין אני חושב שההצעה שלי כמו שהיא תביא לירידה בפשיעה. אולי השוטר לא ינסה למנוע פשע (בניגוד לעכשיו?...) אבל הפושע ידע שצפוי לו מאסר כמעט בטוח, ויעשה את השיקול שלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |