 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז שנים אני משוכנע שאריק איינשטיין הוא פזמונאי זוועתי, פשוט מביך בנומך מילותיו; והנה בא אריאל הירשפלד וטוען שהוא משורר, לא פחות. מאוד ניסיתי לפטור את המאמר של הירשפלד כניסיון ילדותי להדהים את קהל הקוראים באיפכא מסתברא מאולץ; וניסיתי לחשוב שאלו לא יותר מלהטוטי חוקר ספרות שבאמצעותם הוא יכול היה למצוא עומק גם ב"יונתן הקטן". ולא הצלחתי: הטיעונים שלו באמת משכנעים בעיניי. ויחד עם זה, אני עדיין מרגיש שהמילים של איינשטיין, באותם שירים בדיוק שהירשפלד מדבר עליהם, כמעט מרגיזות בנמיכותן. דיסוננס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה הם משכנעים? תקרא שוב: "...אבל יש כאן משהו מכאיב יותר: הרי "לא משנה" במשמעו המילולי אומר בדיוק ההיפך מ"נשנה". כלומר, המלה האמורה להכיל את הידיעה ואת ההתגברות עליה בו-בזמן, במישור אחר, מבטלת את ההתגברות הזאת: דבר לא השתנה ולא ישתנה". אני ממש יכולה לדמיין את איינשטיין יושב על הספה שלו ואומר "בחייאת זומזום". באותה מידה הייתי יכולה לנתח את הטקסט בתגובה שלך ולטעון שהוא גאוני (כולל התייחסות לאלוזיה שב"מביך בנומך מילותיו" - צירוף המתייחס לנומך הגדר שעליה יושב אותו משורר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, אני מסכים שאיינשטיין כנראה לא חשב על הקשר המילולי בין "נשנה" ל"משנה". אני לא בטוח אם הירשפלד חושב שאיינטשיין חשב על כך, ואם זה מה שהוא (הירשפלד) אומר כאן1. הקשר המילולי הזה הוא הבחנה של הירשפלד, אבל היא בסך הכל סימון במרקר של משהו שאני כן מסכים עם הירשפלד שנמצא בטקסט, ולא במקרה: המודעות לכך שהעולם לא ישתנה וכו'. 1 אם כי זה יכול להשתמע, כך שהניסוח של הירשפלד הוא במקרה הטוב בלתי זהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. באמת תובנה עמוקה וייחודית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יונתן הקטן" הוא אכן שיר עמוק מאוד. הוא מתחיל כשיונתן הקטן "רץ בבוקר אל הגן": לכאורה, הילד שמח מאוד לבוא לגן, והמאזין משוכנע שמדובר בגן הילדים; אולם חיש קל מתברר שזהו גן רגיל, ללא גננת וסדר יום, וכי אושרו של יונתן נובע מן החירות לעשות כרצונו. מן הסתם, הוא פועל כך שלא על דעת הוריו ואולי אף בניגוד לרצונם. והוא אכן מטפס על העץ, פעולה שהוריו ודאי היו מתנגדים אליה בזל הסיכון הכרוך בה. אבל מייד רומז לנו השיר כי יונתן נדחף לפעולה זו משום שהוריו, למעשה, מתעלמים ממנו: מטרתו בטיפוס היא לחפש אפרוחים. נראה שהוא מזדהה עם יצורים מסכנים אלה שגם הם, כנראה, נזנחו בידי הוריהם. ובאמת אפשר לראות, שבמקום זה מוותר המשורר על שפתו ה"ילדותית" כביכול, ועובר לשפה "חתרנית" יותר: "אפרוחים חיפש" - בניגוד ל"חיפש אפרוחים", שהוא הסדר הרגיל של המלים. ומייד אחר כך - מופיעה תפיסת "הסדר הטוב", התפיסה המוסרנית, המגדירה את הילד כ"שובב" ומראה, למעשה, שגם לילד במצבו העגום של יונתן אין "ויתורים"(או אולי, אבות אכלו בוסר וגו'): החטא טומן בחובו את העונש, והטיפוס הלא ראוי גורם לחור במכנסיו. אם יונתן רוצה, בדרכו הקטנה, ךשנות את העולם - אולם לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוחים פארודיים של יונתן הקטן הם עתיקים, עוד מתקופת הלימודים של אימי. עסקו כאן בעניינים דומים גם בפתיל החל מתגובה 187514, ושים/י לב במיוחד גם לתגובה 188673, ובאופן כללי בפתיל גם לחוסר ההבנה המשעשע של הגברת רבקה ירון, שהיא, אזא"מ, מורה לכתיבה יוצרת או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאינני רואה את ההבדל הגדול בין זה ובין הניתוח של הירשפלד לשירי איינשטיין. לא הצלחתי לראות מה שכנע שם את ירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיתה ו' בערך החלטתי לתרגם לאנגלית את יונתן הקטן וגם לשמור על החרוזים. המורה עיינה בדף ואמרה שהיא לא מבינה מה כתוב שם (נעזרתי כמובן במילון ואני מניחה שיצאה אנגלית משובשת ומוזרה). כך ירד לטמיון מפעל התרגום הראשון שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה בא צ'יקי וטוען שהירשפלד וגם איינשטיין הם שמאלנים בכיינים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא צודק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כראיה מס' 1 - השיר "יושב על הגדר" : יושב על הגדר רגל פה, רגל שם יושב על הגדר בסדר עם כולם. דופק חיוכים לכל הכיוונים ותמיד, תמיד נמצא בעניינים. יושב חושב על הגדר מביט לפה, מציץ לשם קורא עיתון שומע חדשות בזמן שוטף את עצמו במסך עשן. אריק איינשטיין יודע לכתוב על מעט מאוד דברים, בעיקר על עצמו ועל חוויותיו כתל אביבי, חילוני, מהורהר, שאוהב את ארץ ישראל, בני אדם אחרים ואת הפועל תל אביב, אבל על מה שהוא יודע לכתוב הוא כותב מצוין, יש לו שירים רעים, כמובן. יש לו אפילו שירים מביכים, והוא לא הבנאדם הכי מבריק בעולם (אי אפשר לקבל הכל), אבל גם כשהוא אומר דברים פשוטים מאוד הוא לא בנאלי, והשפה שלו ישראלית מאוד, ורעננה, ומדוייקת. שביר, מתפורר בקלות מעמיס על עצמו את כל העולם, נושב כמו עלה למשב כל רוח קלה, בקיצור, שביר מתפורר בקלות. (זה מביך זה? זה מקסים!) והנה כמה דיבורים קטנים של אריק איינשטיין, מעצמו לעצמו: למה לי לקחת ללב - יש לי דברים חדשים בראש, יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח. למה לי לקחת ללב - יש לי הרבה לאהוב מראש, יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח. תן לצעוק, תן ללמוד, תן לצחוק ותן לשמוע. תן לחיות ותן לטעות תן לעצמך לסלוח. פשוט לאהוב. זה מה שרציתי לכתוב - לך עם זה לאט, ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה תראו איזה יופי, ככה אדם מדבר עם עצמו, אני לא משווה את זה לטקסטים המכוננים האחרים שהוא שר, לקלאסיקות שירי המשוררים, להצהרות הפוליטיות למחצה של חנוך, השנונות, המתוחכמות, לפעמים אדם כותב דברים פשוטים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב, לפעמים זה יוצא לו נכון. יושב בסן פרנסיסקו על המים שוטף את העיניים בכחול ובירוק יפה בסן פרנסיסקו על המים אז איך זה שאני מרגיש רחוק רבי יהודה הלוי כבר אמר את זה, אבל המילים של איינשטיין חדשות ויפות, בעיני לפחות, ואין בהם תחכום, אבל גם אין בהן קיטש, ואין בהן רצון לשאת חן, ויש בהן אמת. ראיות נוספות בפוסט הקודם שכתבתי על איינשטיין, המילים של "שיר אחרי מלחמה" ושל "הימים הארוכים העצובים" (מספיק אפילו להתעכב רגע על הכותרת של השיר), אני יודע שיש לאיינשטיין גם שירים פחות טובים, ואפילו שירים רעים. אבל אפילו בשיר רע כמו "שיר אהבה סטנדרטי" מתחבאת שורה כמו: רק רציתי ללכת, ללכת את כל הזמן. לסיום, "סע לאט", אולי השיר הכי יפה שאיינשטיין כתב: נוסעים במכונית הישנה, לתוך הלילה הרטוב. הגשם שוב נהיה כבד, ולא רואים ממטר. סע לאט. צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות ואני חושב כמה חם בבית, ואיזה מסכנים החיילים - ששוכבים עכשיו בבוץ. סע לאט, סע לאט. ברדיו - החלפון של הגשש, פתאום התחילו חדשות. הלילה יירד ברד כבד, אצלי הלך הוישר. צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון. ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים - שאוכלים להם ת'לב. סע לאט, סע לאט. תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, לא יתחילו בלעדינו, סע לאט, סע לאט. נוסעים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב. מחר אני אקום מוקדם, תראה יהיה בסדר. צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים, ואני חושב עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון - ונלך לעזאזל. סע לאט, סע לאט. תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, לא יתחילו בלעדינו, סע לאט, סע לאט. נוסעים במכונית הישנה, לתוך הלילה הרטוב. אז אני יודע שתוכלו לצטט לי שירים אחרים שלו, גרועים. אבל לי לא חבל בכלל שהוא החליט לפעמים לתפוס את העיפרון שלו, ולתת למחשבות לרוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איינשטיין לא כותב מדהים, אבל הוא מדייק, הטקסטים שלו לא מרעידים את הנפש, אבל הם יפים ונכונים לפעמים, ואל תקראו לו ''מביך''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך. משוררים קלאסיים כותבים טקסטים שמימיים שמקורם כאילו מגיע מספירות עליונות. לטקטסטים של איינשטין יש הרגשה מאוד ארצית וגשמית במובן הטוב של המילה, מין ריח של אדמה טובה. אני זוכר שפעם מזמן אמרתי לאיזו מורה שאם ביאליק היה חי היום הוא היה כותב איינשטיין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |