 |
|
 |
||
|
||||
 |
לטעמי, חיבור מן הסוג שאתה עושה בין טקסט "גבוה" (טקסט מדוייק ובו בזמן מקיף במובן האינטלקטואלי) לבין מוסיקת מחאה, יותיר את רוב שירי המחאה האמיתיים מחוץ להגדרה וישאיר שם רק את אלתרמן וטום לרר (אם נגזים לרגע). שירי המחאה החשובים ביותר משתמשים בטקסטים פשוטים במיוחד המדברים לציבור הרחב של מאזיני המוזיקה הפופולרית ורק אופן הביצוע והאינטרפרטציה של המבצע ולפעמים אפילו רק זהותו של המבצע הם שיוצרים את הסב-טקטסט של המחאה. מרסדס סוסה יכולה לשיר שיר ערש לתינוק שחור ולהפוך אותו לשיר מחאה נגד העוני בדרום אמריקה. זמרי הפולק האמריקאי שכל כך השפיעו על בוב דילן (וודי גאטרי, פיט סיגר, פיטר פול ומרי וג'ון באאז) שרו באלאדות ושירי עם אמריקאיים ורק הקהל הסטודנטיאלי שלהם נסך לתוכם את תכני המחאה). בילי הולידיי שרה סטנדרטים של ג'ז ושירי נשמה ואפילו "פרי מוזר" הדו-משמעי נכתב כמחאה נגד מקרה לינץ' ספציפי ולא ככתב האשמה נגד הגזענות. גו'ני רוטן מהסקס פיסטולס שר את "אל מלכה נצור" וצועדי מצעד זכויות האזרח ששרו את "אנו נתגבר" הם שנתנו לשירי ה"כנסייה" הותיקים את תוכן המחאה שלהם. ואם קוראים את הטקסט של שיר המחאה החזק, האלים והאובדני ביותר של השנים האחרונות (אאל"ט הוא נקרא "רוח נעורים" של נירוונה), הטקסט די בסיסי בלשון המעטה ובכל זאת המילים ביטאו את הזעם והיאוש של קבוצה כנראה רחבה למדי של בני דורו של קורט קוביין. לסיכום אני חושב שצריך לדבר על עומק של טקסט בשירי מחאה במובן אחר מאשר עומק של מאמר חברתי/מדיני/פילוסופי. לרוב דוקא הפשטות והדיבור אל מכנים משותפים רחבים הם שטוענים שיר מחאה בעוצמה מיוחדת. יכול להיות שפורטיסחרוף יורדים לרמה כל כך נמוכה של השפה שאינה מותירה אפשרות למחאה "גבוהה" (מפני שהיא הופכת את המחאה לבדיחה), אבל עצם השימוש בשפת יומיום אינה בהכרח לרעתם. אגב, בהפסקות של "רקדן נולד", השמיעו את השיר "לחלום את החלום הבלתי אפשרי" מן המחזמר איש למנשה בביצוע פאנק(?). זה נשמע כמו ג'וני רוטן וטען את השיר הלכאורה מתקתק הזה בעוצמה אפילו של מחאה. מישהו יודע מיהו המבצע? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה, חוץ מ"חיבור מן הסוג שאתה עושה". איפה עשיתי חיבור כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחסתי לנאמר במשפט ''פורטיס וסחרוף הם מוזיקאים נפלאים ... אבל לא הייתי מכתיר אותם כמעמיקים'' וכו'. וכנראה לקחתי את דבריך קצת מעבר לכוונתך המקורית. אולי מקור הבעיה הוא מלכתחילה בשימוש בתואר ''מעמיק'' לגבי שירת מחאה. שירת מחאה נבחנת יותר בקריטריונים של ''מרגשת'', ''נוגעת'' ופחות באמת מידה של ''מעמיקה''. אם חושבים על כך לא הייתי מתאר את פול רובסון או בוב דילן כמעמיקים, ולתאר את בילי הולידיי כמעמיקה גובל באבסורד (אם כי היא לא כתבה ואפילו לא בחרה את החומר שלה). אני לא ממש מכיר את השירים של פורטיס סחרוף, אבל בישראל אכן מקובל להפריז בערכם של יצירות (כל סטנד אפ וחיקוי מבטאים הוא סאטירה וכל תחרות כשרונות צעירים היא אבן מכוננת בתרבות הישראלית). מזכרוני, החומר היותר ותיק שלהם,אכן היה אנטי-תזה של מעמיק. הוא היה בעיטה פאנקיסטית לכל עבר וללא שום מטרה ממוקדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה האחרונה, כדאי שתתעדכן (אבל בעצם, אם בעיניך פול רובסון לא מעמיק, כנראה שההגדרות שלנו שונות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך ל"אכול" את תגובתך. או ש"היה [בה] צליל זילזול" או שאת נותנת לחוש ההומור שלי קרדיט רב מדי. יכול להיות שבכותבך "אם בעיניך פול רובסון לא מעמיק וגו"' כיונת לשנינה המתיחסת לעומק קולו של זמר הבאס-באריטון המפורסם (דרך אגב אחד הזמרים המוערכים בעיניי). לגופו של עניין, עלי להודות שאת צודקת. לא הייתי מודע להיקף השכלתו (בעיקר הלינגואיסטית) ופעילותו של הזמר ולכן הערכתו כלא-מעמיק היא חסרת בסיס. להגנתי אומר שהזמר התפרסם כזמר של שירי פולק אפרו-אמריקנים (ומכל העולם) ושירים אלו "עומקם" קשור בד"כ לפשטותם ולאו דוקא למורכבותם הרעיונית. (ושוב נראה שהתואר "מעמיק" הוא לא מתאים כאשר מתיחסים לאיכויות של שירים ובפרט שירי עם ומחאה). אאל"ט old man river נלקח מסרט מוזיקלי וההקשר למצוקת השחורים נבע מן הסאב-טקסט של הסרט יותר מאשר מן השיר עצמו. (אפשר גם לשאול מהי מידת העומק האינטלקטואלי של אדם שייחס לסטלין "deep humanity," "wise understanding," and dedication to peaceful co-existence. ? אולי לכל היותר משהו מסד"ג של סארטר.) לגבי הפסקה האחרונה, אני מצטער, אך כנראה יש ביננו הבדלי טעם (ולאו דוקא עניין של הבנה). אני דוקא זוכר את פורטיס של "רד מעל מסך הטלביזיה שלי". לי זה נראה יותר סקס פיסטולס מאשר ז'אק ברל או אפילו קורט קוביין. הם צווחו ובעטו לכל עבר, כנראה מתוך נסיון לזעזע את הבורגנים. בשירים שלהם לא מצאתי התיחסות או הזדהות עם מצבו או מצוקותיו של איזשהו חלק מן המין האנושי. נכון שאני לא מכיר יותר מדי את כל יצירתם של פורטיסחרוף, ואם תמצאי אצלם משהו מסוג "ערבב את הטיח אחמד" של אהוד בנאי או "שיר כאב" הבאמת יפה של מאיר אריאל, אאלץ להודות בטעותי גם בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתבתי באירוניה או בשנינה, אלא כפשוטו. שירי הפולק/בלוז/גוספל אומנם פשוטים בד"כ, אבל אין סתירה בין פשטות לעומק1. הביצוע של רובסון מעניק להם עומק נוסף, הפעם דרך הקונטקסט - זמר שחור שר את שירי העבדות באולם קונצרטים מכובד ואף מונצח על סרט הקלטה. בנוסף, מה זה עומק? אני לא מנתחת יצירות כאלה בכלים שבהם אני ניגשת לאלתורים בג'אז או למוזיקה קאמרית או ליצירות של סטיב רייך. יש להם עומק משלהם, שנמדד בסרגל אחר, אם כי אני עייפה מכדי לנתח אותו למרכיביו (ואולי אקום בבוקר עם רעיון איך לעשות את זה). 1 דוגמה נחמדה אחת, לא קשורה לרובסון: http://www.lyon.edu/wolfcollection/songs/southernair... שיר גוספל בעל תכנים מהברית הישנה (בני ישראל בורחים, השמדת צבא מצרים). המסר הסמוי מדבר על שחרור קרוב מעבדות בארה"ב ורוקם חלום מתוק על תבוסת הלבנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |