בתשובה להאייל האלמוני, 06/03/07 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דווקא כלל לא הנחתי שהאוטיסט רוצה משהו, ואני גם לא בטוח שמה שהוא רוצה חשוב. אני שואל על היכולת של הסביבה "לכפות" עליו התנהגויות נורמליות (או אם להיות עדין יותר: ללמד אותו להתנהג בצורה נורמלית). ואני בעיקר מתייחס למקרים הגבוליים, לאו דווקא המקרים הקשים. הכרתי מספיק מקרים כמו הדוגמה שהבאתי לעיל (ואולי גם אני קצת כזה..), שהבינו שהם לא מתפקדים היטב בחברה, רצו לשפר, אך לא היה להם מושג מה ואיך 1. "קיימות "שיטות" רבות אבל כולן מבוססות על מציאת דרך לשתף מודעות עם האוטיסט ולהגיע להסכמות חברתיות בסיסיות ביותר" אם כך אני מבין שלמעשה את מאשרת שזה אפשרי, ודורש משאבים רבים. אשמח לשמוע מהן השיטות הנ"ל. ------------------------------ 1 בצד ההומוריסטי, בסופו של דבר הגעתי למסקנה שהדרך הכי טובה היא: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאדם מגיע למסקנה שהוא רוצה משהו, כל שעליו לעשות כדי להשיג את המשהו הרצוי הוא למצוא מדריך. הדרכה בהתנהגות מתאימה בחברה (הדרכה בקריאה ושידור של ''קודים חברתיים'') ניתנת על ידי מטפלים פסיכולוגיים, מדריכי דרמה (דרמה מלמדת אנשים כיצד הם ייראו על הבמה, מה הם משדרים, כיצד הם נראים לעיני אחרים, וכיצד הם יכולים לבחור באופן מודע בדמות המשודרת - בדיוק מה שאוטיסטים צריכים), אנשים שעושים קואצ'ינג, וסייעים. אבל הבאת האדם למצב שהוא באמת רוצה ללמוד את כל החומר הזה, דבר שיעמוד בינו ובין הדברים הבאמת-מעניינים (כמו, למשל, שחזור פרינציפיה מתמטיקה בשפת האסקל) - את זה עושים על ידי פיתוי בלתי-פסוק באמצעות הרחבת תחום הדברים המעניינים (שיטת הגזר) ואימון בדחיית סיפוקים (שיטת המקל). שילוב של שתי השיטות עוזר, אבל זה לוקח אוקיינוסים של זמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |