בתשובה לאסתי, 01/03/07 11:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכללה היא מעצם הגדרתה גורפת, כך שלהגיד "הכללות גורפות" זה כמו להגיד "גשם רטוב". ולגבי מה מטריד אותי - אני אענה בצורה קצת עקיפה. אני מקווה שאת זוכרת את המערכונים הטובים של "זהו זה". באחד מהם,"סיפורים לשעת לילה מיותרת" (שצחק על "סיפורים לשנת לילה מאוחרת", תכנית מתח ששודרה אז בטלויזיה), דובל'ה גליקמן מגלם אישה שבעלה רוצה להרוג אותה. בוקר אחד, אחרי שהבעל כנראה נתן לאישה איזשהו רעל, היא קמה בבוקר ומתברר שצמחו לה אוזניים ענקיות. האישה נעמדת מול הראי וצווחת בבהלה, כשהקהל באולפן גועה מצחוק. ואז אומרת האישה/גליקמן: "אני לא מאמינה! צמח לי חצ'קון על האף!". אני מקווה שהבנת את הרעיון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שהכללות הן גורפות, אבל לפעמים שם התואר לא בא כדי לייחד את שם העצם אלא כדי לחזק אותו. ולגבי המשל- אני מבינה שלדעתך אני מתעסקת עם משהו קטן ולא רואה את הבעיה הגדולה יותר. אם הבנתי נכון את כוונתך, אשמח לשמוע מה לדעתך המשהו הגדול שאני לא רואה. ואם לא הבנתי נכון- אנא הסבר את כוונתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אסביר באופן ברור יותר: -מערכת היחסים של מדינת ישראל למיעוט הערבי-ישראלי, הן ברמה העקרונית (רשויות המדינה) והן ברמה הפרטנית (היהודי הבודד מול הערבי הבודד) היא סבוכה מאוד, מכיוון שהיא נוגעת בשאלות היסוד של מדינת ישראל. יחד עם זאת, בהכללה אפשר לקבוע שהצד היהודי לא מצליח לפתח כלים נבונים להתמודד עם מערכת היחסים הזו. -יש לא מעט מוזיקאים ישראלים בולטים שמיטיבים לעסוק בבעיות חברתיות, בכיבוש, בפוליטיקה הישראלית וב"מצב" בכלל, מבלי לפגוע באיכות היצירה שלהם. חלקם הצליחו ליצור טקסטים מכוננים, שתרמו בצורה זו או אחרת (אני מאמין) לאופן בו הציבור מתבונן על הבעיה עליה הם שרו. -למרות כל זאת, ההתייחסות לסוגיית היהודים-ערבים ישראלים נעדרת כמעט לחלוטין, ולכן אני מבקש לבחון את ההתייחסות הזו - או העדרה - מזוויות שונות. -הדוגמה שבחרתי מציגה באופן מוקצן את הסיטואציה של הליכה סחור-סחור מסביב לבעיה עצמה, מבלי לעסוק בה באמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |