בתשובה לאסתי, 01/03/07 11:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם מדברים על שירים שמתבוננים בפרטי המציאות במקום להתעלם ממנה, "חם-חם" הוא לא דוגמה טובה במיוחד: "בואי נקפוץ אל מי הנחל הקרירים"? איפה הוא חי, המשורר? במציאות הישראלית שלי, כשחם פותחים מזגן, או עושים מקלחת קרה, ובטח לא מתחילים לחפש איפה יש פה נחל, שהוא מספיק נקי לקפוץ לתוכו. גם השדות הנעלמים והירח הנצבט מיללת השועלים נשמעים לי לא ממש קשורים להוויה היומיומית. אצלי יש כבישים מאובקים, צפירות של רכבים, ורמזורים מקולקלים. כל השדות הנעלמים נעלמו מזמן. אח"כ יורדים לשניה לקרקע המציאות עם הרעה רעב ושפל, ואז שוב חוזרים לניסוחים מתייפייפים על האהובה ועלם החמודות, ונדידה ל"מרחקים". מרחקים, אצלנו? איפה, איך? לסיכום: איפה זה, ואיפה דילן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש בארץ גם טיולים רגליים עם נחלים קרירים, שועלים מיללים(תנים יותר קל לשמוע) ואפשר ללכת קילומטרים על גבי קילומטרים במדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל טיולים כאלה הם לא המציאות היומיומית, אלא הבריחה ממנה. לא שיש לי משהו נגד בריחה, להפך.. אבל לנתנאל זה כנראה מפריע. ואגב, גם בטיולים האלה אין כ''כ הזדמנות להתמזג עם הטבע, כי בכל מקום יש או כיתות ילדים צעקניות, או טרקטורונים מפלצתיים, או סתם יזמים זריזים, מכל המגזרים, שמנסים למכור לך כל מיני דברים ''אותנטיים'', שהכינו בעצמם. כי ברגע שאתה יוצא ממדינת גוש דן צפונה או דרומה, אתה פוגש בכל מקום רק אנשים שמכינים לבד-לבד גבינות, לחם, שמן זית ודבש, ומוכרים לך אותם במחירים מספרי האגדות. מי שרעב ועני נשאר להיאבק את מאבק הקיום שלו בעיר, ולא יוצא לאיזה מקום שיש בו מטר על מטר של טבע, שנשאר (בינתיים) לפליטה בין הפרוייקטים של קהילות ''כפריות'', כדי להעמיד שם פנים ש''טוסקנה זה כאן''. (אם כי שיא ההגזמה בעיניי זו אותה פרסומת שראיתי פעם על ''כפר תאילנדי בנוף שוויצרי'' או משהו כזה, איפשהו באצבע הגליל). אבל עזוב, בוא נתרכז לנו בשקט על הירח שליבו נמבט מיללת השועלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברמה העקרונית, אני לא טייל גדול אבל אני יכול לחשוב על כמה מקומות שבהם אפשר למצוא את הפנטזיה הקרירה של מיכה שטרית, ובלי מתבודדי-גבינות. בין השאר בעין גדי, סובב כנרת, אזורים בגלבוע, רמות מנשה ועוד. ב. לדעתי, "חם חם" אינו קורא לאסקפיזם גלילי, אלא להיפך: הוא מכיר במציאות העגומה ומציע להתמודד עימה באמצעות תחושת שייכות לכלל המרחב (צידי הדרך, אבני הדרך). המיקום הספציפי עצמו אינו משנה, אלא עצם הזיקה למקום שהוא שלך. ג. אפשר לקרוא את השיר גם כדימוי להתלבטות של שטרית בין אהבתו לאישה פרטית מסוימת, לבין הרצון שלו להשתייך למרחב הכללי. השיר "שלהי קיץ" מאותו אלבום של שטרית מציג גם הוא את ההתלבטות הזו. ובלי קשר לזה, אני מסכים עם הכתף הקרה שאת מפנה לאותנטיות המזויפת של כובשי הטבע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |