|
מעבר לעובדה שהחוק המוצע הוא בדיחה (וחבל שהבדיחה על חשבוננו), חלק מהמגיבים העלו שתי טענות מעניינות. האחת, שבהעדר אכיפה "אין ברירה" לחקלאים בדרום והם חייבים "לקחת את החוק לידיים". נוסח החוק החדש אכן מניח שירי של חקלאים על פורצים הוא "מרתיע" במידה מספקת ויפתור את הבעיה. טענה שניה היא שבמדינות מסויימות בתקופות מסויימות היה עונש מוות על עבירות רכוש.
1. נתחיל מעניין האכיפה. ואתחיל מן השורה התחתונה: *אין הרתעה בלי אכיפה*. אין חיה כזאת. אנחנו יודעים די הרבה על פשיעה ועל ענישה. אחרי הכל, כמעט כל ההסטוריה הכתובה עוסקת בענישה. אם הרתעה היתה עובדת, לא היה דבר כזה פשע. ניסו הכל. היו תקופות שבהן ניסרו לגנבים את הידיים. זה לא צמצם את כמות הגניבות. באירופה של העת החדשה, פושעים היו מוצאים להורג בעינויים שהיו גורמים לרוב קוראי ה"אייל" להקיא את נשמתם. אי אפשר לומר שהאמצעים הללו צמצמו את הפשיעה - שהיתה מאוד רווחת בחברות הללו. רבותי, עזבו שטויות. זה לא עובד. הרתעה לבדה היא מיתוס. לא קיים. יוק. אכיפה היא סיפור אחר. אכיפה למעשה היא מה שמאפשר הרתעה. מה שמעניין את רוב הפושעים הוא לא "מה יעשו לי" אלא "מה הסיכוי שיתפסו אותי". למעשה, במרבית סוגי הפשיעה והעבירות, לא כל כך חשוב מהו העונש. חשובה עצם התפיסה. כלומר - האכיפה. דוגמה פשוטה: על נהיגה במהירות מופרזת יש עונש מוות. לא מידי רשויות החוק, אלא מידי חוקי הטבע. אלא ש"עונש" המוות הזה לא מרתיע נהגים עבריינים מלנהוג באופן מופרע. למה? משום שמרבית הנהגים המופרעים לא נענשים כלל. אפילו לא שורטים את הג'אנט. שלטים נוסח "על כביש זה נהרגו השנה 50 בני אדם" לא הצליחו להוריד את מהירות הנסיעה בכביש ליד הבית שלי. מצלמת משטרה אחת, שמצלמת נהיגה עבריינית ושולחת דו"ח אוטומטי הביתה, עושה עבודה ששום איום בעונש לא עושה. את המצלמה כולם רואים, כולם יודעים שהיא שם, וכולם נוסעים לאט. הם יסעו לאט גם אם העונש יהיה 50 ש"ח. אם תופסים אותך מיד, גם לעונש קל מאוד יהיה אפקט הרתעתי. כלומר - ירי בפורצים אינו תחליף לעבודת משטרה. אם רשויות החוק במדינה שלנו מקוות שהגברת האלימות תחסוך להן עבודה, נכונה להן אכזבה. כמה חבל שזה יהיה על חשבוננו.
2. במערב הפרוע (ולא רק שם) היו מוציאים להורג גנבי סוסים. אנחנו לא חיים במערב הפרוע, כתבו כאן כמה מהמגיבים. מה ההבדל בין הנגב לבין המערב הפרוע? "המערב הפרוע " היה פרוע בגלל שילוב של שלושה אלמנטים: הראשון - העדר מוחלט של חוק וסדר. אם אתה לא תעצור את הגנבים, אף אחד אחר לא יעצור אותם בשבילך. השני - רמה גבוהה של אלימות. אם אתה לא תירה בגבני הסוסים, סיכויים טובים שהם ירו בך. השלישי - מדובר בחברה עניה, וחיים בסביבה קשה. אם הם יגנבו לך את הסוסים, יש לך סיכוי טוב למות ברעב.
התנאי השלישי הוא החשוב ביותר. אנחנו לא שם. אנחנו חיים בחברת שפע. אף אחד לא ימות פה ברעב מחר בבוקר. אפילו במקרה הקיצוני שבו אני אשאר בלי בית ובלי פרנסה, עדיין יש ביטוח לאומי, ועמותות, ונדבות. קשה למות ברעב בארץ. זה לא בלתי אפשרי לחלוטין, אבל נדיר מאוד. בחברה שבה עצם הקיום שלך נמצא בסכנה עקב גניבות, נדרשים אמצעים קיצוניים לשם הגנה על הרכוש. האם אמצעים כאלה יכולים לקבל הצדקה בחברה שלנו? העדר חוק וסדר אינם תוצאה של מדיניות משטרתית בלבד. יש עיירות בדואים בנגב שבהן אחוז האבטלה מגיע ליותר מ-80%. מדינת ישראל לוקחת אוכלוסיה של כמה מאות אלפי אנשים, דנה אותם לחיים בשולי החברה, בגיטאות של עוני מוכי אבטלה. האם זה באמת כל כך מפתיע שיש שם פשיעה רבה? ולסיום: הערה על אלימות. במצב שבו גנבי בקר מצפים לחוואי עם נשק, חזקה עליהם שיצטיידו בנשק בעצמם. הפריצה הבאה עשויה להגמר ברצח, ולא של פורץ. אחרי הכל, לפורץ תמיד שמור יתרון ההפתעה.
|
|