בתשובה להאייל האלמוני, 21/02/07 11:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני כן אעביר כיתה את מי שסובל בכיתה שלו (ולא רק על סמך חוות הדעת של המורים וההורים). ואני מסתמכת על מידע מחקרי שמראה שילדים זקוקים ליציבות מסוימת, מה שלא ראיתי בדבריך. עדיין לא הבנתי את מה שעומד מאחורי שיטתך. למה פעם בשנה? למה לא פעם בשנתיים, או בחודשיים? ולמה בעצם לא ליישם אותה גם למבוגרים? למשל לעשות רוטציה תקופתית כוללת ומחייבת במקומות עבודה (נאמר, בין סניפים שונים של אותו תאגיד). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל היציבות ה*מסויימת* הזאת אני מעביר אותם רק פעם בשנה ולא כל חודשיים. שנה זה הרבה מאד זמן בשביל ילדים. הרי גם את מחליפה לילד את המורים והחומר הנלמד כל שנה. תביאי לי מחקר אחד שאומר ששינוי הרכב הכיתה פעם בשנה גורם לחוסר יציבות. למה לא ליישם אותה גם למבוגרים? אם אני מסכם את מספר הפעמים שעברתי עבודה או תפקיד או מקום ישיבה בעשור האחרון אני מגיע לבערך... 14 פעמים. הדבר הזה נכון לרוב מי שאני מכיר (ומי שלא, אז מי שמסביבו התחלף, שזה הרי אותו הדבר). השיטה הזאת מיושמת כבר עכשיו למבוגרים באופן טבעי. כמה אנשים מבוגרים את מכירה שעובדים באותה עבודה ובאותו תפקיד ואם אותו צוות יותר משלוש שנים? האם את חושבת שהם מאושרים מזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי גם אני מחליפה את המורים והחומר הנלמד - בדיוק בגלל זה אני מנסה להשאיר לפחות גורם אחד קבוע. החלפת 14 מקומות עבודה? או-הו... שוב הנימוק הזה. אתה עברת מקומות עבודה *מיוזמתך* (או שפיטרו אותך כי לא הצטיינת בעבודה). ואתה כבר אדם בוגר, שיכול להחליט לעצמו. השיטה הזו לא מיושמת למבוגרים כלל וכלל, גם לא בשוק העבודה הדינמי ביותר. אני מדברת על החלפה-ערבוב של *כל* העובדים של סניף כלשהו של הום-סנטר או בנק לאומי, פעם בשנה. אני מכירה המון מבוגרים שעובדים באותה עבודה ובאותם תנאים, הרבה-הרבה יותר משלוש שנים. חלקם לא בחרו בזה ולא מרוצים מזה, חלקם שמחים בזה מאוד. מתוכם, אחת מהן היתה מאושרת לתרום 40 שנה מחייה לבנק מסוים, מתוכן לפחות 15 שנה באותו תפקיד ובאותו סניף (שעבר מקום גיאוגרפי פעם אחת, על כל עובדיו). אבל בוא לא נערב הורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גורם קבוע אחד? בית ספר. הורים. בית, חברים. שכונה. שרת. חלק מהתלמידים. חלק מהמורים. לא לוקחים ילד מניו המפשיר ושולחים אותו ללמוד באלאבמה. לא החלפתי 14 מקומות עבודה. החלפתי מקום עבודה/ תפקיד/ מקום ישיבה 14 פעמים בעשור (סה"כ 5 מקומות עבודה, אם זה באמת מעניין אותך). אמא שלך גם עבדה באותו תפקיד אם אותם אנשים במשך 40 שנה? אולי סוג העבודה היחיד שאולי יכול להחזיק אנשים מרוצים בצורה כזאת הוא מקום שעובד עם קהל משתנה (כמו בנק, בית ספר או מוסך). אבל האמת היא שאני ממש לא מקנא במי שעובד ככה, ונראה לי שזה מתאים לסוג מסויים של אנשים (אולי כאלה שלמדו כל היסודי עם אותם ילדים?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, החלפת מקום ישיבה באותו מקום עבודה לא נחשבת. אמא שלי, כן, חלק מהלקוחות בבנק ליוו אותה עשרות שנים (שמות העסקים שלהם הם חלק מזכרונות הילדות שלי). אני לא הייתי שמחה בסידור כזה, אבל שאלת אם אני מכירה מבוגרים שמרוצים מסידור כזה, ואני מכירה בהחלט, ולא רק אותה, אלא רבים כמוה (לא כולם אגב מהדור שלה, יש גם צעירים יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? טוב, מתברר שיש גם כאלה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע והזכור לי ממערכת החינוך, בד"ך לא מחליפים מחנך/ת כל שנה, אלא כל שנתיים. ב-12 שנותי במערכת החינוך, פעמיים היתה לי מחנכת למשך 3 שנים. גם מורים אחרים מלמדים במשך מספר שנים. לא מחליפים כל שנה מורה בכל מקצוע. בדיוק בשביל יציבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאד תלוי במערכת, אבל הסיבה העיקרית היא ממש לא היציבות, אלא יותר תנאי העבודה מול סגל המורים. אליבא דברקת, בשביל היציבות הקדושה, אסור להפריד את הילד מחבריו מהפגיה ועד המוות. לערבב כיתות פעם בשנה בתוך אותו בית ספר לא פוגע בשום ילד, ומאפשר לרובם רק לגוון את החוג החברתי שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה קשקושים במשפט אחד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''היציבות הקדושה'', ''מהפגיה ועד המוות'', ''לא פוגע בשום ילד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שני משפטים שונים (יש נקודה אחרי ה"מוות"). מה הם ה"קשקושים" במשפטים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היציבות לא קדושה, ברקת לא דיברה על הפגיה ועד המוות, יש ילדים שזה כן פוגע בהם. (אתה מוזמן לשנות ל''שני משפטים'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת מוזמנת לתקן ולהסביר מה (אם יש) חשוב מהיצבות, וכל כמה זמן, אם בכלל, היא היתה משנה משהו בחייו של הילד. יש ילדים שזה פוגע בהם? יש לך שמות? מחקרים? הסבר? או שזאת סתם קביעה של "הגיון בריא" מול קשקושים? (שיניתי ל"שלוש דברים שאני לא מסכים איתם בשני משפטים" נשמע לי יותר טוב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך מחקר. לי הספיק הערבוב מחדש שהתבצע במעבר מהחטיבה לתיכון כדי ''לפגוע'' בי (כלומר, הייתי מעדיף שלא היה ערבוב מחדש). נראה לי שאתה זה שצריך לבסס את העמדה שלו אם אתה מנסה לקבוע משהו גורף לגבי ההשפעה של ערבוב כזה על כלל אוכלוסיית הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ערבוב חד פעמי לא מוכיח כלום לגבי ערבוב מסודר כל שנה) באותה מידה ברקת מנסה לקבוע משהו גורף (ערבוב הוא רע, מנוגד להגיון הבריא ולטובת התלמיד). חובת ההוכחה עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הוא אומר משהו לגבי ההשפעה של הערבוב *הראשון*) בוא נסכים שחובת ההוכחה היא על *כל* אחד שמנסה להכליל על כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא ממש, הרי מדובר בערבוב בין בתי ספר שונים, עם ילדים שבכלל לא הכרת לפני זה, וזה עוד אחרי שהיית כמה שנים עם אותם ילדים) בסדר. אין לי בעיה שהדיון כאן ישאר ללא הוכחות. כל אחד יצטרך להחליט בין ההגיון הבריא של ברקת בצירוף אוסף אנקדוטות ישראליות, מול ההגיון הבריא שלי בצירוף אוסף אנקדוטות אמריקאיות. בינתיים, אני לא השתכנעתי מהטיעונים של ברקת והיא כנראה לא תשתכנע מהטיעונים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אצלנו החטיבה והתיכון היו אותו בית ספר, כך שאתה נשאר רק עם ה''היית כמה שנים עם אותם ילדים'' שנראה לי שפועל לרעתך - הרי אם נוצרו במהלך השנים הללו קשרים שהיה ראוי לשמר ונפגעו בגלל הרוטציה, הרי שקיום רוטציה כל שנה מונעת מקשרים שכאלו להיווצר מלכתחילה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אני לא מכיר את המקרה שלך, ולא יודע מה היה לך קשה שם. בכל מקרה, עד כמה שאני מבין, מהנסיון שלך, היה ערבוב אחד מוצלח בכניסה מהיסודי לחטיבה, וערבוב אחד לא מוצלח בכניסה מהחטיבה לתיכון. ז"א, 50% מהעירבובים היו טובים ו-50% היו רעים. אם תוסיף לזה את הערבוב מהגן ליסודי, הערבוב מהתיכון לצבא והעירבוב מהצבא לאוניברסיטה יש לך חמישה "ערבובים". כמה מהם היו טובים (במובן החברתי)? כמה מהם היו רעים? הסתברותית, מתוך 1,000 עירבובים, כמה אתה מעריך טובים לילדים וכמה רעים. אם התשובה שלך היא שמספר הטובים גדול מהרעים, אז עדיף "לפזר את ההשקעה" ולערבב כל שנה מחדש. אם אתה מעריך שמספר הערבובים הרעים גדול מהטובים, אז עדיף "לשים את כל הביצים בסל אחד" ולצמצם את מספר הערבובים. במילים אחרות, הרולטה דפקה אותך בכניסה לתיכון *ובגלל שאנחנו לא מערבבים* היא לא תיקנה את עצמה במשך שלוש שנים, בזמן שאילו היינו מערבבים, לא היית סובל יותר (במקרה הרע, היו יוצאים לך שלוש ערבובים רעים, וזה בדיוק מה שקיבלת בערבוב אחד חסר תקוה). אני לא חושב שהטיעון של "היית כמה שנים עם אותם ילדים" פועל לרעתי. אלמלא היית כל השנים האלה עם אותם ילדים, היית מכיר טוב יותר את כל הילדים בשכבה, והיית מוכן טוב יותר לערבוב כזה, מה שהיה יכול להועיל לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי לא. לא אמרו לא לערב מתמטיקה בעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו מסביר לי על ''הגיון בריא'' ומתעקש שלא לדבר על מתמטיקה, אני מפקפק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לאסימוב סיפור קצר נפלא בשם ''היגיון'' (שמופיע ב''אני, רובוט''). אני ממליץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי אין בעיה לא לשכנע אותך. את עמדתי הבהרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההכללות הן שגויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד את זאת לא הכרתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות במיץ. אני האחרונה שאגן על קבוצת השווים, שיש בה אלמנטים הרסניים לטעמי (חפש הודעות ישנות שלי באייל בנושא זה). אבל אם כבר תוקעים את הילד עם עוד 40 בני גילו לכל היום במשך שנים, שיעשו את זה בצורה כמה שפחות פוגעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, שיעשו את זה בצורה כמה שפחות פוגעת. לדעתי, לערבב כל שנה פוגע הרבה פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי "תביאי לי מחקר" - תפעיל קצת היגיון בריא. שינוי של הרכב כל הכיתה פעם בשנה, בצורה אקראית, הוא גורם אי-ודאות חזק שאינו בשליטת התלמידים. אי-ודאות + חוסר שליטה = לחץ משמעותי. מלבד זאת, ממליצה לך לקרוא קצת כאן (זהירות, מסמך וורד): ובצורה מקוצרת גם כאן: על המושג "אקלים כיתה" והחשיבות שיש ללכידות חברתית של בני הכיתה בכל הנוגע להשפעה על ההישגים בלימודים, מידת התוקפנות ועוד גורמים חשובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפעיל הגיון שאני חושב שהוא בריא. ילד שיודע שהכתה שלו תשתנה בשנה הבאה, לא מרגיש "אי-ודאות" מיוחדת, ובטח שלא "חוסר שליטה" (כאילו אם לא היו מערבבים את הכיתה היתה לו שליטה). אני לא רואה איך דבר כזה יכול לגרום ללחץ משמעותי. יותר מזה, אם זה היה גורם ללחץ משמעותי, הייתי מצפה מהאמריקאים (שאולי ההגיון שלהם, כמו שלי, חולה) לראות את זה בעייניים, ולנהוג בהתאם. הם לא עושים את זה. כמי שראה כיתה ישראלית ואמריקאית, אני חושב שדווקא לנו יש הרבה מה ללמוד מהם גם במה שנוגע לאווירה אקדמית, וגם במה שנוגע לאושר של הילדים בכתות. איפה כתוב שם שעירבוב הכיתות פעם בשנה משפיע לכאן או לכאן על "אקלים הכיתה"? ההגיון החולה שלי דווקא חושב שאם ערבוב כזה ישפיע, הוא ישפיע לטובה, ושדווקא האילוץ להשאיר את הילד כל שנה באותה כיתה ישפיע לרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו? הקישור הזה מדבר על לכידות חברתית. תסביר לי בבקשה איך החלפת חברי הכיתה כל שנה תורמת ללכידות חברתית בכיתה. החלפה רנדומלית ללא התחשבות ברצון הילד - בהחלט גורם של אי-ודאות ("מי יעלה בגורל איתי בשנה הבאה?") וחוסר שליטה ("רק עם הסכמת המורים וההורים יאשרו לי לא להיפרד מחבריי בשנה הבאה"). לגבי הטיעון "האמריקנים גדלו ככה ויצאו בסדר" - כבר מזמן צריך להיות זמזם אדום של טיעונים שלחיצה עליו תפסול את הטיעון הזה. ולהזכירך, יש לנו הרבה מה ללמוד מהאמריקנים בעוד המון תחומים, למשל הגעה לבי"ס בזמן וירי בתלמידים אחרים ללא הודעה מוקדמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלפת חברי הכיתה כל שנה לא ממש משפיעה על הלכידות החברתית. לא אם מדובר בתלמידים שכבר נמצאים באותה מערכת שנים, שמכירים זה את זה ומשחקים ביחד בהפסקות. השאלה "מי יעלה בגורל איתי בשנה הבאה?" לא כל כך משנה, בגלל שלא מדובר על נתק מוחלט (או אפילו חלקי) ממי שלא יעלה איתך, פשוט לא תקשיבו ביחד למורה לחשבון (או שלא תציירו במחברת אחד ליד השני). חוסר השליטה הזה ("רק עם הסכמת המורים וההורים יאשרו לי לא להיפרד מחבריי בשנה הבאה") קיים, ובצדק, עבור ילדים ביסודי בכל מערכות החינוך שאני מכיר, כולל הישראלית והאמריקאית. אבל רוב הילדים כאן ושם לא ממש מודעים לזה. אם העובדות וההגיון הבריא שלך לא מסכימים, אני צריך להעדיף את השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משחקים יחד בהפסקות" לא קשור לחברי הכיתה, נכון? בתמונה שאתה מצייר, לא כ"כ משנה מי נמצא עם התלמיד בכיתה, כי ממילא יש לו את אותם חברים מההפסקה - אותם פגש... איפה? נכון, בכיתה הקודמת. אז אולי בכל זאת משנה מי איתו בכיתה? לגבי חוסר השליטה - אכן זה גורם חזק מאוד בחייהם של ילדים. אני בעד לצמצם אותו היכן שאפשר, במגבלות המינימליות של המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משחקים יחד בהפסקות" לא קשור *רק* לחברי הכיתה. חלק הוא פגש השנה בכיתה, חלק בשנה שעברה בכתה, חלק לפני שנתיים בכיתה, חלק בשכונה, חלק בכנסיה, חלק בחוג אסטרונומיה, וחלק הוא פגש שהוא שיחק עם חבר משותף. איך זה שאת משאירה את התלמיד עם אותם 30 ילדים 10 שנים מצמצם את חוסר השליטה (או מגביר את השליטה) של התלמיד? הדיון הזה התחיל מזה שניסיתי להסביר מה ההגיון שעומד מאחורי מהלך כזה. הסברתי. עכשיו אני מוצא את עצמי חוזר על אותו הסבר שוב. ואני חייב לשאול אותך: הבנת את ההסבר שלי? את באמת חושבת שהוא נטול הגיון? את באמת חושבת שיכול להיות שהשיטה הזאת נטולה הגיון? את באמת חושבת שמי שמוביל את מערכת החינוך האמריקאית לא חושב בהגיון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו... די להסתובב במעגלים. הבנתי את ההסבר שלך, וההגיון העומד מאחוריו לא מקובל עלי בגלל פער בהנחות יסוד ואמונות. כן, אני באמת חושבת ששיטה כלשהי יכולה להיטמע ולהיות מקובלת בארה''ב ואפילו בעולם, ולהיות נטולת הגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז פשוט תגידי את זה. איזה הנחות יסוד ואמונות שלי לא מקובלות עלייך. (עלי, למשל, לא מקובלת האמונה שיכול להיות שההגיון של כל כך הרבה אנשים בלתי תלויים לא בריא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי לא מקובלת האמונה שכל מה שבא ממערכת החינוך היסודי בארה''ב אין להרהר אחריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אההה. אם ככה יש לנו אמונה משותפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''וירי בתלמידים אחרים ללא הודעה מוקדמת''. אל דאגה, זה יגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניסיוני בבתי-ספר אמריקאיים (חטיבת ביניים ותיכון) אין בכלל 'כיתות', אלא שלומדים כל שיעור עם קבוצה אחרת (כמו באוניברסיטה). ה'כיתה' (homeroom) משמשת רק לחמש דקות ראשונות כל יום ולאירועים מיוחדים. הרבה טוב חברתי לא יצא לי מהשיטה הזו, אבל זה בכל מקררה לא אותו דבר כמו שיטה ישראלית + ערבוב פעם בשנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |