בתשובה לליאור גולגר, 12/11/01 21:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
("פוניל עבריתי?" זה אמור להיות ברוסיתי?) טוב, אני מצטרף, בלב מאוד לא שלם, אליך ואל גילית - בהצהרה הכללית, למרות שאני חולק אפילו עליך (שלא לדבר על גילית) על רוב הדוגמאות הספציפיות. הגישה הכללית שלי נוטה לתועלתנות - מטרת החוקים היא מקסימום אושר לאנשים. יש בזה מיליון ואחת בעיות בכל המישורים - בהצדקת הרעיון, בפירושו (איך למקסם? מה נכלל ב"אושר"?), וביישומו למקרים ספציפיים. אין לי כוונה להגן עליו כאן יותר מדי - לכל היותר לתקוף את האלטרנטיבות, אם יוצעו (כעקרון מנחה לחוקים). ברוב המקרים אני לא אחלוק (בקשר לחוק ספציפי) על בעלי הגישה האלטרנטיבית - חרות מקסימלית, כל עוד אין פגיעה באדם אחר. זאת מכיוון שבגבולות מסויימים, ברור שהחירות היא המפתח לאושר, וכמעט הגדרה של האושר (אם רוצים לתת לו מובן אובייקטיבי). אפילו אם מימוש החירות הזו יוביל למעמסה על החברה כולה בטווח הרחוק (הוצאות רפואיות) אני רואה בזה מחיר ראוי, בגבולות די רחבים. אבל אם מישהו רוצה לעשות משהו שאני מאוד מאוד בטוח שיגביל את החירות שלו בעתיד, ו/או שיאמלל אותו מאוד בעתיד, אז אני מתחיל להושיט את היד לספר החוקים. לעבודה: אני מתנגד ללגליזציית הימורים (כן, רועי, אני רוצה לאסור גם על אלו שהיום חוקיים). אני נוטה לחייב לגליזצייה של זנות (אבל מאוד לא בטוח, ואין לי מה לתרום נוסף על מה שנאמר בדיון). באשר לסמים, וסילחו לי שאני חוזר לנושא המאמר, אני נוטה מאוד לתמוך בלגליזציה של סמים קלים, לא בטוח בקשר לסמים קשים, ונוטה לאסור על ניקוטין. הרעיון הוא שהפסיכואקטיביות של החומרים הפסיכואקטיביים נראית לי דרך סבירה לחתור לאושר ולסיפוק בחיים, וכדי לאזן אותה מצד השלילה צריך אפקט ממכר ומזיק מאוד מאוד חזק. ושני אתגרונים ל"חרותיסטים": בעצם, אחד קטן עוד קודם: האם כולכם (חוץ מדובי, שכבר הצהיר שכן) תומכים בלגליזציה של הימורים? (עכשיו, אתגר חדש) בהנחה שאתם חושבים שהחוק לא צריך לאסור על שקר כשלעצמו (מותר לי לשקר לטל), האם החוק צריך לכפות אמת בפרסום? ולבסוף: כל מי שהתבטא כאן תמך עדיין במגבלות על החירות של קטינים. אם הרציונל הוא שהם עדיין לא אנשים אינטליגנטים במיוחד, למה אתם סומכים על האינטליגנציה של מבוגרים (שמהמרים)? בווריאציה קלה, למה המבחן הוא דווקא גיל ולא אינטליגנציה? בכלל, לכל המטריאליסטים שבינינו: אם ממילא הרצון הוא או לא קיים (רון בן יעקב) או עוד תוצאה של כל מיני פיזיקות, מאיפה בא הקידוש הזה שלו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מתנגד ללגליזציה של הימורים. בהקשר הזה אני חושב שעדיפה אדישות חוקית, לא איסור גורף ולא חקיקה מכוננת. מי שרוצה לבזבז את הכסף שלו על סיכוי סטטיסטי אפסי, שיבושם לו. זאת איננה שאלה של חירות אנושית בסיסית, אלא שאלה סוציולוגית-חברתית, למרות השפעותיה הפיננסיות החמורות האפשריות. דעתי בעניין אינה נחרצת, ואני יכול לחשוב על מספר טיעונים טובים לאיסור מוחלט על הימורים. לטעמי, החוק צריך להגביל את הפרסום למידע עובדתי ובדוק בלבד. ללא תמונות, ללא דימויים, ללא מוזיקה. מידע מדעי מדויק וברור, ותו לא. לשיטתי, פרסום אינו נופל תחת הקטגוריה של חופש ביטוי, משום שאיננו תורם לחברה בהצגת דעות או רעיונות חדשים, ומטרתו היחידה היא הגדלת הוצאת הממון של צרכניו. בוא נאמר שאם היית מראה מדד אובייקטיבי ומוכח לאינטליגנציה, הייתי מעדיף אותו על פני גיל. מכיוון שאינני מודע למדד שכזה, אני מוכן להתפשר על הקביעה השרירותית של גיל מסוים (ולא בהכרח 18). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת רוצה שכל הפרסומות יראו כמו ערוץ הקניות? זה הדבר הכי קרוב שתקבל למה שביקשת. גם פורנו לא מציג רעיונות חדשים (אפילו לא תנוחות חדשות, למעשה), ומטרתו היחידה היא הגדלת הוצאת הממון של צרכניו. האם צריך לאסור עליו? אותו דבר לגבי מרבית הסיטקומים בטלוויזיה, למעשה, שלא לדבר על אופרות סבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק צריך לכפות אמת בפרסום. כן. למה? כי כדי שאנשים יקבלו הזדמנות לפעול בצורה רציונלית, יש לספק להם את מירב המידע המהימן. על כן אני תומך גדול בכתוביות "העישון הורג!" על חפיסות סיגריות, ואני חושב שעל טופסי לוטו צריך להיות מודפס הסיכוי לזכייה. אם בן-אדם עדיין מספיק טיפש כדי להמר (או שהוא נהנה מעצם בזבוז הכסף, שזה זכותו) - זה לא ענייני. הרציונל של הגבלת קטינים הוא שהרבה יותר קל לסגל הרגלים בגיל צעיר. אני זוכר שקראתי פעם שמי שלא עישן סיגריה עד גיל עשרים ומשהו (וחמש? ושלוש? ואחד? לא זוכר), יש לו סיכוי מזערי שהוא יתחיל לעשן אי פעם. הגיוני למדי. אם תמנע מאנשים להתרגל לסמים (או שאר דברים ממכרים כמו הימורים, או זנות (זנות ממכרת?!)) בגיל צעיר - הם יוכלו להחליט עבור עצמם אם הם *מעוניינים* להתמכר למשהו. למה גיל ולא אינטליגנציה? כי אני לא יודע אם אינטליגנציה מוכיחה לי משהו באשר ליכולתו של אדם לקבל החלטה שקולה. אני לוקח גיל שהוא מספיק גבוה כדי לכסות את מרבית בני האדם, ומקווה לטוב לגבי השאר. איזה קידוש של הרצון? בכך שאני חושב שכל אדם צריך לעשות מה שהוא רוצה? ובכן - אני לא רואה יתרון גדול ליכולת קבלת ההחלטות שלך על פני יכולת קבלת ההחלטות שלי (אם אני כן אראה יתרון כזה, אני אדאג לשאול את עצתך לפני כל החלטה) - ועל כן אני מעדיף להשאיר כל אדם לעצמו, מתוך אמונה שאחוז סביר מהם יצליח לא רע, על פני הפקרת כל הביצים בסל המוסרי של אדם אחד (או של האדם הממוצע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו החליפו את הכיתוב מ"מזיק לבריאות" ל"עלול לגרום למחלות חמורות" (באותיות עבות). אתה כבר רוצה לשנות עוד פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה עלול? צ"ל: "גורם למחלות חמורות" הסטטיסטיקה היא בחומרת הנזקים הבריאותיים ובזמן הנדרש לפיתוחן, לא בסיכוי לחטוף משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, הטענה כי העישון הורג היא פשוט שגויה. כנ"ל לגבי "גורם למחלות חמורות". ציאניד הורג. חיידקי אנתרקס גורמים למחלה חמורה. עישון לעומת זאת, נכנס, במקרה הטוב (או הרע?), לאותה קטגוריה עם אכילת מזון עשיר בשומנים או נסיעה במכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בריא לצרוך תפריט עשיר בשומנים. נסיעה במכונית חושפת אותך, סטטיסטית, לסכנת תאונה. לעומת זאת, בעישון אתה מרפד את ריאותיך במאות רעלים וחומרים קרציוגנים שונים. עישון הורג כמה אלפי מעשנים בשנה, ועוד רבים בעישון פאסיבי. גם צריכה במינונים קטנים של רעל עכברים עשויה לא להסתיים במוות שלא בשיבה טובה, ובכל-זאת צריכת רעל עכברים אינה נופלת לאותה קטיגוריה כמו ג'אנק פוד. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לכתיב הנהוג בחו"ל (איפה בחו"ל? לא בטוח - או ארה"ב או בריטניה), שם לפחות על חפיסת מרלבורו אחת שראיתי כתוב "Smoking Kills!" באותיות שהן כמעט בגודל של הכיתוב "Marlboro". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הצעת חוק עכשיו בכנסת (שאם החכים יצליחו לעבוד באמת קשה אולי תעבור פעם) שאומרת שיצטרכו לפרסם על טופסי ההימורים החוקיים את סיכויי הזכיה. הידעתם שיש בחיש גד איזה משחק עם זוכה אחד בשבוע ולפעמים זוכים כבר ביום הראשון בשבוע וכל הפרייארים האחרים מגרדים כרטיס שיש לו 0% סיכוי לזכות? אבל קשה לי לפתור את הבעיות בחקיקה. העישון אכן הורג, אבל איזו מין הגבלת גיל תעשה? הגבלה לדעתי לא תפתור שום דבר וגם הקריצה לצעירים לעבור על החוק תגדל. נראה לי שהפתרון היחיד הוא כנות אמיתית. להראות איזה תהליך עוברות הריאות על מעשנים ועל הנזקים האמיתים למוח שקיימים אחרי שימוש בסמים. אצלנו בתיכון הביאו איזו אמא של מישהי שהתמכרה לסמים, עברה לכפר ערבי עם הסוחר שלה, ונהפכה לזונה. זה היה סיפור מזעזע במיוחד אבל כולם חשבו בלב- אני משתמש רק בגראס. וזה נכון! קל מאוד להתעלם מההבדלים, אבל אם תהיה כנות אמיתית עם הנוער גם אפשר ללמוד מזה משהו. הרי אנשים צעירים הם לא טפשים. הם כן מושפעים יותר בקלות ויותר מחפשים את עצמם ואת הזהות שלהם. עוברים את זה מתי שהוא. אבל עד אז אתה מחפש את הגבולות שלך. גם בסמים, גם בשתיה, גם בבילויים. בתיכון יצאנו כל יום כמעט. היום- הזדקנו. גם אני וגם החברים שלי שותים הרבה פחות, יוצאים הרבה פחות, מעשנים הרבה פחות (שמעתם על גמילה בגיל 18 או 20? -היום זה ככה), וכמעט ולא מעשנים סמים. ככה זה כשמתבגרים. חינוך ולא חקיקה. חקיקה זה לא פתרון לכלום. (אפשר לחזור לרעיון המקורי של המאמר- המון עבריינים קטנים יש בישראל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר מתי הימרתי בכסף בפעם האחרונה אבל אני יודע שטוטו וחבריו לא רואים את כספי כבר כמה שנים טובות גם כאשר כל המדינה משתגעת ויש פרס גדול מאוד ואז כולם רצים לתחנת הלוטומט הקרובה. אבל בין זה שאני לא מהמר לבין זה שאני אבחר לאסור על אחר לעשות כרצונו בכספו? אני לא רואה את הזכות של המדינה להחליט בשבילי מה לעשות בכספי, אם אני רוצה אני יכול להמר, אם אני רוצה אני יכול לעלות למגדלי עזריאלי ולזרוק אותו ברוח. (בדרך כלל הסיכוי שלי להרוויח בשני המרים די דומה) אבל אני לא חושב שזכות המדינה להחליט לי באיזו צורה אני בחור להשתמש בכספי שאותו הרווחתי בדרך חוקית. מעבר לכך הרי שעם אני ארצה להמר אניתמיד יכול להוציא כל סכום כסף שארצה וללכת להמר במקום אחר 0ספינות הימורים באילת או לאס וגאס. וכשם שהזנות לא ניתנת להעלמה כך גם ההימורים ושאר דברים רבים שאינם חוקים אבל בעיני חסרי היגיון באיסור שלהם. מה הם הסיבות לאסור על הימורים? אחת הסיבות היא שלא יהיה לך כסף לטפל במשפחתך, סיבה טובה לכל דיעה אבל מה עם ברנש בין 21 שסיים צבא עבד כמו חמור שלושה חודשים ורוצה להמר על כספו מבלי שתהיה לו אחריות לאיש מלבד עצמו? מה ההבדל בין זה שהוא מהמר על הכל בערב אחד בספינה באילת או להבדיל עושה עם אותו כסף טיול של חודש בברזיל? אני כבר העלתי את הנושא שהמדינה יכולה ואף רצוי שתיכח מיסים גבוהים מאוד מהימורים וכי תדרוש פיקוח גדול מאוד גם כן בכל מקום בו הם מתקיימים בצורה חוקית. אנשים אשר יפסידו את כספם או ירוויחו כסף ישלמו על הרווח סכום למדינה וישלם הקזינו על הרווח שלו כסף למדינה כך שהמדינה תצא מורווחת בכל מקרה, הכסף הזה שידוע שהינו כסף גדול ילך א. למשפחות של המהמרים שלא יהיה להם כלום בגלל המהמר בצורה של דירות בשכר נמוך, מזון וביגוד ושאר צרכים, הוא ילך למשטרה על מנת שזו תוכל לפקח על הנושא בצורה יעילה , הוא ילך לחינוך ולכל מקום אחר שבו תיבחר המדינה להשקיע. לכל מצב אמרת שאתה מתנגד למעשה להימורים (כמעט רק לנושא זה) כאשר טענת שנושא האושר הוא השיקול העיקרי למה אתה מאשר את שאר הנושאים. ומה עם אדם שנהנה ומאושר מהימורים?, מה ההבדל בין אדם שמאושר ממריחואנה לבין אדם שמאושר מהימור? מהאנדרלין בדם כאשר הקוביות מתגלגלות ואו הרולטה מסתובבת? בנוגע לנושא האנשים הקטנים. אני אמרתי שאני מוכן לוותר במסגרת החוק היות ואני עברתי את הגיל שבו אני מוגדר צעיר ולמעשה עשיתי את זה משיקול אנוכי. אולם מבחינת הדיעה המלאה בנושא אני לא חושב שחוק צריך להיות מוגבל בגיל, לא חוק סמים, לא חוק אלכוהול ואף לא חוק קיום יחסי מין. אני חושב שכן ראוי ורצוי לחנך בצורה זו או אחרת כנגד או בעד נושאים אילו ואחרים אבל אני לא חושב שניתן להכריז על גיל שבו אדם בוגר ועל גיל שבו הוא כלל לא כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד ליגליזציה של הימורים כאשר המדינה צריכה להתנות בתנאי הזכיון את מארגני ההימורים לממן טיפולי גמילה במתמכרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שנייה על הנושא, על ההשפעות החברתיות שלו, ועל כך שאם לא ניתן לבטל את הרעה החולה הזו, עדיף להוציא ממנה כמה שיותר טוב - אני תומך בדעה הזו, ומוסיף כי יש להכריח את מארגני ההימורים לשלם מיסים (גבוהים), לתרום לקהילה בה הם פועלים, לפרסם אחוזים סטטיסטיים מדויקים בנוגע לכל משחק ומשחק, ולדווח למס ההכנסה על כל אדם שמפסיד או מרוויח סכום כסף כלשהו בתחומם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |