|
||||
|
||||
"ומכאן שלפחות 71 אחוז מהאנשים יבגדו בשלב זה או אחר בבן זוגם." לא ממש ברור לי איך הגעת ל 71 אחוז. כך או כך, אנחנו לא בסיפור של פיליפ ק. דיק, ולכן הסקר הוא לא על מה שיתרחש בעתיד, אלא על מה שהתרחש בעבר. |
|
||||
|
||||
"מעל 50 - רק 29 אחוז אמרו כי לעולם אינם בוגדים" במילים אחרות 71 אחוז מהאנשים מעל גיל 50 בגדו בבן זוגם לפחות פעם אחת. מכיוון שקשה לעשות סקר בקרב אלו שהולכים למות מחר, ובהנחה שהמגמות בחברה לא משתנות אזי לפחות 71 אחוז מהאנשים יבגדו בבן זוגם. "לפחות" משום שיכול להיות שמישהו בסקר שנשאל בגיל 51 אבל אפעס החליט לבגוד באשתו דווקא בגיל 57. אבל אני אשמח לשמוע מה היה למר דיק להגיד על העניין. |
|
||||
|
||||
גם אם הסקר הזה משקף, יש עוד דרך, אופטימית יותר, להסביר את התוצאות: אולי בני הדור שהיום הוא בן חמישים פלוס נוטים יותר לבגוד, ואילו הדור הצעיר נאמן יותר ויישאר נאמן גם כשיגיע לגיל חמישים (סיבה אפשרית: היום מתחתנים יותר מאהבה). |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים איתך. נראה לי שפעם היה ''גזעי'' יותר לבגוד, להתייחס לנישואים בביטול, ולראות אותם כמשהו שעושים בעל כורחך, למען ההורים או משום שרוצים ילדים. היום מתחתנים, אם לא יותר מאהבה, אז לפחות יותר מתוך רצון אמתי לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
אהמממ. בניגוד לתפיסה המקובלת כאן, לפני שלושים שנה כבר לא היו מתחתנים בשידוך, לפחות לא בעדה החילונית. אם כבר, המודרנה מציעה הרבה יותר אפשרויות לבגידה, החל האינטרנט על שלל ההכרויות שהוא מכניס אליך הביתה, דרך בפופולאריות של יציאת נשים נשואות לעבודה מחוץ לבית וכלה בטלפון הסלולרי שמאפשר לך להיות בקשר גם תוך כדי פירוקו. שינוי נוסף בכיוון זה הוא הלגיטימציה היחסית של בגידה, שכל בת טפש-עשרה נחשפת אליה פעמיים ביום בערוץ ''ויוה'' והסרת הטאבו מהגירושין. |
|
||||
|
||||
הסרת הטאבו מהגירושין לא אמורה לעבוד לצד השני? |
|
||||
|
||||
במחשבה שניה היא יכולה לפעול לשני הכיוונים. |
|
||||
|
||||
ובמחשבה שלישית, לרוב מקרי הגירושין שאני מכיר, שהיו על רקע של קשר עם בן זוג אחר, קדמו יחסי מין מחוץ לנישואין. אנקדוטלי, כמובן, אבל במדגם הקטן שלי התופעה מאד מובהקת. |
|
||||
|
||||
ואם הטאבו על גירושין היה פחות חמור, הגירושין אולי היו מתבצעים לפני הבגידה. |
|
||||
|
||||
אולי, אבל גירושין הם עניין כואב לא רק בגלל התוית החברתית אלא גם בגלל עניינים פרוזאים. |
|
||||
|
||||
תלוי מתי. אחרי שנתיים בלי ילדים זה לא כל כך נורא... |
|
||||
|
||||
אחרי שנתיים בלי ילדים עדיין לא רוצים להתגרש. |
|
||||
|
||||
תלוי מי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שירדן לא התכוון לכך שנישואין לא מאהבה הם נישואין משידוך. לדעתי הוא התכוון לכך שעל צעירים היום יש פחות לחץ להתחתן מהר, ולכן הם מתחתנים מאהבה בשלה יותר ולא כתוצאה משילוב של לחץ פסיכולוגי ולחץ באשכים. ואם הוא לא התכוון לזה, אז אני כן. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש שינוי משמעותי בפן הזה בשנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
... אבל אז גם יש להם שרשרת אקסים מכובדת, וגם ניסיון זוגי ומיני עשיר יותר (שמאפשר ''להשוות'' כל הזמן). |
|
||||
|
||||
מאפשר להשוות, נכון, אבל מאפשר גם להיות רגועים מהתחושה ש''לא הכירו מספיק''. |
|
||||
|
||||
הכל נכון, אבל לפני שלושים שנה היה הרבה פחות מקובל לחיות ביחד ללא נישואים, ועוד הרבה-הרבה פחות מקובל ללדת ילדים ללא נישואים. מה שהביא להשקפה כללית שהנישואים הם עניינה של האישה בלבד: היא זו שהייתה חיבת לעמוד על כך, כי מעולם כמובן לא שפטו גבר לשלילה על הדברים האלה. ומכאן נגזר גם שגברים רבים סגלו לעצמם יחס של בוז למוסד הזה, ובמקרים רבים ראו עצמם נכפים להיכנס אליו משום שעיברו מישהי או משום שחברתם נתנה להם אולטימטום. |
|
||||
|
||||
למה זה "ההביא להשקפה כללית שהנישואים הם עניינה של האישה בלבד" וזה לא "הביא להשקפה כללית שהנישואים הם עניינו של הגבר בלבד"? |
|
||||
|
||||
כי הצביעות וההתחסדות של הציבור הייתה כזו שנשים נשפטו בחומרה יתרה על לדה ללא נישואים, בעוד שהגברים שעיברו אותן זכו ל''השתתפות בצער'' אם ''נאלצו'' להתחתן משום כך. |
|
||||
|
||||
אנו מדברים על יכולת חיזוי. לקחו קבוצת אנשים ובדקו את ההתפלגות שנכונה לאותו רגע. מסיבות השמורות עמך אתה מניח שאחוז המתפרפרים בעתיד יכול רק לעלות, אבל יכול להיות גם בן 48 שבעוד 6 שנים עדיין לא ישנה את התנהגותו, ובכך יוריד שוב את האחוזים. דמות טיפוסית ממוחו הקודח של מר דיק, הייתה נוסעת לעתיד, או לחילופין מתבוננת בעתיד (שבדרך כלל יש לו מבנה מפולג), שואבת נתונים חדשים ומנסה למצוא להם פיתרון הגיוני עם השלכות פראקטיות. |
|
||||
|
||||
בוא נגיד את זה אחרת, לפי הסקר 47 אחוז מהאנשים מתחת לגיל 30 בוגדים בבן זוגם, אתה מסכים שאם יעשו את הסקר בעוד 10 שנים אז בקרב בני ה30-40 יהיו יותר מ47 אחוזי בגידה? בצורה דומה ניתן להניח שאם תחכה שכל אותם בני 50+ ימותו ואז תעשה סיאנס עם רוחותיהם תקבל תוצאה הגבוהה יותר מ71 אחוז. מה ההבדל (העקרוני...) בין הדרך שבה אני מודד את הסיכוי של בן אדם לבגוד לבין הדרך שבה משרד הבריאות מודד את תוחלת החיים? |
|
||||
|
||||
כן, יש סיכוי שיהיו יותר אחוזים, לא פחות אחוזים (אלא אם חתך האוכלוסיה בסקר יהיה אחר), ויש גם סיכוי שהאחוזים יישארו כמו שהם. אין הבדל עקרוני בינך לבין משרד הבריאות, שניכם משערים שתנאים מסויימים יישארו, רק שמשרד הבריאות משתמש בנתונים הרבה יותר רחבים. ואם נחזור לק. דיק, אם תתרחש שואה גרעינית, או מלחמה כוללת, או שאיזשהו מוצר טכנולגי ישתלט על האנושות, אז משרד הבריאות טועה בגדול בתחזיות שלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |