בתשובה ללי-און הדר, 22/01/07 7:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעבר לסוגית הזהות הלאומית 'האורגנית' לעומת הלאומיות הליברלית המודרנית (סוגיה מרתקת לכשעצמה שיש מה לדון באשר לרלבנטיות שלה למקרה הישראלי), אני חושב שישנו גם מאפיין ייחודי למקרה הציוני הספציפי. שכן, בסופו של דבר הציונות על כל זרמיה ביקשה לחולל מהפכה רדיקלית באופייה של הזהות היהודית ובאופיו של העם היהודי. השאלה הייתה רק איזה סוג של מהפכה. וכאן אני חושב שכן התקיים מתח בין אלו שחשבו שעל העם היהודי להיפטר מן המאפיינים הייחודיים שלו ולהפוך להיות עם מערבי 'נורמלי' לבין אלו שחשבו שעליו לטפח את המאפיינים הללו ולהשתמש בהם כבסיס ליצירת משהו חדש ומקורי. אפשר לדמות את הסיפור הזה לכל אותם סרטי התבגרות המביאים את סיפורו של איזשהו ילד חריג, לא מקובל וחסר ביטחון. תמיד במהלך הסרטים האלה מגיע השלב שבו, לאחר שנים רבות שבהן אותו ילד היה משמש מושא ללעג בבית הספר וחוטף מכות מן המקובלים של הכיתה, הוא מחליט יום אחד שהוא לא יכול עוד להמשיך בצורה כזאת. עליו לשנות את המצב ולשם כך עליו להשתנות בעצמו. כעת, בפני ילד שכזה עומדות שתי דרכים אפשריות של שינוי: אפשרות אחת היא להיפטר מן החריגות שלו. לאמץ את דרכי ההתנהגות של המקובלים, לחקות אותם ולהשתדל להיעשות לאחד מן החבורה שלהם. (בפועל זה אומר בדרך כלל להחזיר מכות למי שמתחיל איתו, להתלבש כמו המאגניבים של הכיתה, לדבר כמוהם ולהתעניין באותם דברים שבהם הם מתעניינים). האפשרות השניה היא לטפח את המוזרויות שלו עד לדרגה של אמנות: לפתח את התכונות הייחודיות שלו ולמצות את כל הפוטנציאל החבוי בתוכו. במילים אחרות, להפסיק להתנצל על היותו שונה ומיוחד אלא להתחיל להתגאות בזה. כמובן שהמשל איננו בדיוק כמו הנמשל, אבל בהכללה גסה למדי אפשר להגיד שהציונים מבית מדרשו של הרצל בחרו בדרך הראשונה. (אם כי אולי הם נחלקו ביניהם בשאלה מיהם בעצם המאגניבים שאותם צריך לחקות). לעומת זאת הזרם השני בציונות, הזרם היותר רוחני ומהפכני, הלכו בדרך השניה. (אם כי כמובן גם הם נחלקו ביניהם בשאלה אלו הן המוזרויות החיוביות שאותן יש לטפח). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המהפכנות של הרצל דווקא הייתה שבניגוד לתנועת ההשכלה או למתבוללים הוא בא ואמר שהיהודים לא צריכים להשתנות . שהיהודים הם עם ולא כת דתית או מעמד ושהבעיות של היהודים הן לא חברתיות או דתיות אלא פוליטיות מה שהיהודים צריכים זה מדינה לא מהפכה חברתית זאת טעות לייחס להרצל הליברל הבורגני את הנטיות המהפכניות של "פועלי ציון" ויורשיה היה רק זרם אחד ראדיקלי : הציונות הסוציאליסטית היו להם כל מיני תיאוריות על מה צריך להיות המבנה החברתי ה"נכון" של העם היהודי (הם חשבו שאין מספיק יהודים עניים) והם התכוונו להשתמש בציונות כדי "להפוך את הפירמידה" כפי שהם קראו לזה לעשות אותנו "נורמליים" ובואו לא נכנס לשאלה מה הייתה התפלגות ההכנסות האמיתית או מה זה נורמלי לעומת זאת הזרמים האחרים בציונות : הרוויזיוניסטים , המזרחי והציונים הכלליים , כולם יורשי הציונות המדינית של הרצל, כל מה שהם רצו זה שיבת ציון ועצמאות מדינית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שהרצל ויתר הזרמים הציוניים שהמשיכו את דרכו (הציונים הכלליים, המזרחי, הרוויזיוניסטים ועוד) השתייכו כולם לווריאציות כאלה או אחרות של מה שכינת 'ליברליזם בורגני'. אבל כאשר כתבתי שהציונות ביקשה לחולל מהפכה רדיקאלית באופיו של העם היהודי לא התכוונתי בהכרח למהפכה כלכלית או חברתית. אחרי הכל, יש גם סוגים אחרים של מהפכות. לדעתי לפחות, גם עצם המעבר של מליוני יהודים לארץ ישראל והקמת מדינה עצמאית שם זו תכנית מהפכנית מספיק. אפילו אם לא תצרף אליה גם מהפכה פרולטרית וחלוקה מחדש של ההון. (אגב, את ההוכחה הטובה ביותר לגבי חזונו של הרצל באשר לשינוי שעתידה הציונות לחולל בעם היהודי אתה יכול למצוא בספר 'אלטנוילנד': שם מתואר כיצד יהודי הגטו החיוורים והמפוחדים, לאחר שייתיישבו בארץ משלהם, יהפכו תוך זמן קצר למין ג'נטלמנים אירופאיים גאים וזקופי קומה. הרצל אולי לא ביקש לחולל מהפכה דתית או חברתית, אבל לדעתי די ברור שהוא האמין שבעקבות המעבר לארץ מהפכה מסוג מסוים תתחולל מעצמה). ולגבי הטענה שלך שהזרם היחיד בציונות שהיה רדיקאלי באמת היו הסוציאליסטים, אז קודם כל צריך לזכור שלא מדובר כאן רק בזרם אחד. מדובר בשורה ארוכה של זרמים, קבוצות, אנשים ורעיונות, שהתפרסו על פני כל המרחב הרעיוני שבין תלמידיו של א.ד. גורדון בקצה האחד לאנשי השומר הצעיר בקצה השני. בתקופות מסוימות הקבוצות הללו אף היוו את הזרם הדומיננטי ביותר בתנועה הציונית. בנוסף לכך, לעניות דעתי לפחות, זה לא יהיה נכון לתמצת את כל ההגות של הזרמים הללו אך ורק למשנתם המרקסיסטית המעט פשטנית של אנשי 'פועלי ציון'. נכון שהייתה להם איזו תיאוריה מוזרה על פירמידות הפוכות ועל מטריאליזם דיאלקטי, אבל התיאוריה הזו לא הייתה חזות הכול. גם בתוך המחנה הסוציאליסטי גופו היו הוגים הרבה יותר רציניים ומעמיקים, כמו למשל ברל כצנלסון או טבנקין. וחוץ מזה, כמו שניסיתי להראות במאמר, המהפכנות לא הייתה רק נחלתם של הסוציאליסטים: במובנים מסויימים היא הייתה גם נחלתם של אנשי הציונות הרוחנית (אחד העם, ביאליק, ברנר ואחרים), במובנים אחרים היא הייתה נחלתם של אנשים כמו גורדון ובובר, ובמובנים אחרים היא הייתה נחלתם של הרב קוק וממשיכי דרכו. (אולי עד היום?). כל הזרמים האלה אולי לא בהכרח חשבו על מהפכה כלכלית-חברתית-סוציאליסטית, אבל כולם ביקשו לחולל שינוי מהותי באופן קיומו של העם היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנגד לאופן שבו אתה קורא את הרצל לאיך שאתה מבין את הניגוד שהוא מציג בין יהודי הגטו ליהודי הארץ העתידיים מבחינת הרצל וממשיכיו בציונות המדינית היהודים הם מאז ומתמיד ג'נטלמנים אוריינטאליים גאים וזקופי קומה גם בזמן שהם חיים בגטו ולכן יש להוציא את העם הזה מהמצב המביש שבו הוא צריך להתנהג באופן חיוור ופחדני שבכלל לא מתאים לו וזה אומר ששיבת ציון ועצמאות מדינית הן המטרות בפני עצמן המדינה שהוא מתאר (אל תשכח שהוא במודע ובמפורש מתאר אוטופיה) היא המדינה שתקום אם רק תשחרר את היהודים משיעבוד מלכויות מבחינת הציונות הרוחנית לעומת זאת , ואני טוען שכל התנועות הסוציאליסטיות ורק התנועות הסוציאליסטיות קנו את הטיעון הזה , הבעיה היא ביהודי עצמו משהו דפוק ברוח היהודית או במבנה החברה היהודית ותפקיד הציונות הוא ליצור את השינוי הפנימי הזה , אולי רק אצל מיעוט נבחר במקרה הזה שיבת ציון ועצמאות מדינית הן אמצעים למטרה האמיתית של שינוי היהודים ובהרבה מאד מקרים הן נתפסו כמנוגדות למטרה הזאת המדינה האוטופית תקום (אם בכלל!) רק לאחר שתשנה את היהודים עמדה שאני לא חושב שהרצל היה מבין אני השתמשתי במילים רדיקלי ומהפכני וכל השאר כדי לציין את אלו שרצו לשנות לא את הנסיבות החיצוניות של היהודים אלא את היהודים עצמם אם זה יצר בלבול אז אני אפסיק להשתמש בזה מה דעתך על "רוחניים" מול "מדיניים" ? אני חושב שאתה משליך את הגישה של הציונות הרוחנית על הציונות כולה ובמיוחד על אבי התנועה המדינית דווקא |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |