 |
למען האמת גם אני כשלמדתי בשיעור היסטוריה על רעיון המרכז הרוחני דמיינתי לעצמי איזה מין מרכז קונגרסים כזה, שמדי פעם נערכים בו כנסים בנושא 'החברה הישראלית לאן?' וכד' - ואולי ליד זה גם איזה מכון מחקר צנוע.
אבל, כשמסתכלים בכתבים של אחד העם עצמו מתקבלת תמונה אחרת לגמרי. למעשה הוא התכוון שבארץ ישראל יוקם יישוב גדול של יהודים, יישוב שיהיה מבוסס על חקלאות ותעשיה ויהיה עצמאי מבחינה כלכלית ותרבותית. לאמתו של דבר החזון הזה קרוב מאד לתכנית של הרצל על הגירה המונית של יהודים. התכנית של א"ה נבדלת מזו של הרצל רק בכמה נקודות:
1. אצל א"ה הצד המדיני של התכנית הוא שולי. היישוב בארץ ישראל אינו אמור בהכרח להיות עצמאי מבחינה מדינית ולכן אין חשיבות רבה כל כך להסכמת העולם ולצד הדיפלומטי של הסיפור.
2. ההגירה אצל א"ה אמורה להיות סלקטיבית. ההנחה היא שארץ ישראל אינה מסוגלת לפטור את כל בעיות העם היהודי. במקום זה עדיף לקבץ אליה קבוצה קטנה, איכותית ואידיאליסטית של אנשים שיקימו חברה חדשה ויהוו את הלב התרבותי של העם היהודי, גם אם בסופו של דבר הרוב המוחלט של העם ימצא את מקומו באמריקה למשל.
3. מאחר שע"פ א"ה ההתיישבות בא"י לא הייתה אמורה לפתור את מצוקת היהודים, א"ה חשב שאין שום סיבה שהיא תתבצע במהלך אחד של הגירה המונית כפי שחלם הרצל. הוא העדיף תהליך של בניה איטית של חברה שתאפשר לה להתפתח באופן הדרגתי ולהתבסס מבחינה כלכלית ותרבותית.
בקיצור, כאשר א"ה דיבר על מרכז רוחני הוא לא שלל את ההתיישבות הציונית והוא גם לא התנגד לרעיון הבית הלאומי. (הוא אף היה בין אלה שפעלו למען השגת הצהרת בלפור). אולם לשיטתו, עתידו של המפעל הציוני תלוי קודם כל בשאלה מיהם המתיישבים שיבואו. לדעתו הם חייבים להיות כאלה שעלו בעיקר מתוך מניעים ציוניים, כאלה המסורים לרעיון התחייה התרבותית של העם היהודי וכן כאלו שהגיעו מתוך לב ליבה של המסורת היהודית. (או במילים אחרות, הם צריכים להיות דומים יותר לחלוצים האידיאליסטיים של העליה השניה מאשר ליהודים המתבוללים ממערב אירופה, או למהגרים העניים שברחו מרוסיה בעקבות הפרעות). לשיטתו, אם אכן יבואו אנשים כאלו ויקימו חברה חדשה בארץ ישראל, ממילא גם תתפתח שם תרבות יהודית מקורית וייווצר שם אותו 'מרכז רוחני' שכולנו זוכרים משיעורי ההיסטוריה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש