בתשובה לעומר גולדמן, 19/01/07 13:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המישפט האחרון שלך מכוון, גם אם לא התכוונת לכך, לפירכה של הפחד מפני השאיפה הפלסטינית לזכות השיבה. רוב האנשים בולעים את הטענות לגבי זכות השיבה והסכנה שאם תמומש- תחוסל מדינת ישראל. לפחות חלק מהפוליטיקאים יודעים יפה שזה איננו נכון. נדמה לי שברור לרוב הפלסטינאים והם אומרים את זה, שאין כוונה בזכות השיבה לפנות את בקעה, תל חנן, הקטמונים, אשקלון, אשדוד, בתים רבים בחיפה, ביפו ועוד הרבה מקומות כאלה. בלי פינוי המקומות הללו, אין שום תוכן פיסי-נדל"ני לזכות השיבה. מה שיש בזכות השיבה, וזה מה שהפלסטינים רוצים, היא ההכרה בעוול שנעשה להם. כדי לרצות את כל המתווכחים על חלקן של מדינות ערב בפלישה, אפשר להכניס את ההזכרה הזאת להסכם. מה שצריכה לכלול חלקה של זכות השיבה בהסכם השלום, הוא ההכרה בעובדה שרבבות ואף יותר ערבים גורשו מהארץ. צריך יהיה לקום גוף בין לאומי שיעסוק בפיצויים-גם לישראל יהיה חלק גדול בתשלום הפיצויים. יתכן כפי שהסביר ביילין לגבי הבנות ז'נבה, שבסופו של דבר יחזרו כמה עשרות אלפי ערבים למקומות שלא נמצא שם ישוב יהודי. מדינת ישראל אינה מתחסלת בגלל זה, גם לא אם יחזרו 100.000 פלסטינאים. כל זמן שלא נהיה מוכנים לכך, יהיה קשה להעמיד הסכם בר קיימא. הדברים שציינתי אינם כניעה משפילה ולא סוף הציונות; הם דוקא משלימים את החזון הציוני כפי שאני רואה אותו- הקמת מדינה יהודית נורמאלית שחיה בשלום עם שכניה ועם חמישית מתושביה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה שום סיבה לקיום מדינה פלשתינית יודןריין, ומדינה דו לאומית לצידה, המתכנה ''ישראל''. אם שתי מדינות לשני עמים, אז שתי מדינות לשני עמים. לא מדינה לעם, ומדינה נוספת לשני עמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לומר שהפעם אני לא ממש מסכים איתך. לא ברור לי למה שיעדיף איזשהו פלסטינאי לשוב לשטח ישראל ולחיות במרכזה של מדינה יהודית על פני קבלת פיצוי כספי, אלא אם הוא מתכוון להתחיל תהליך שבסופו שטח זה ישתייך לרשות הפלסטינית. ''זכות השיבה'' היא מונח גמיש ביותר, שיכול לתאר את סופה של מדינת ישראל, או שיבה של כמה עשרות אלפי פלסטינאים לכל היותר. בלי ספק, הגורמים הקיצוניים ברשות משתשמשים בגמישות הזו כדי לקבל הסכמה שלנו ושל העולם למשהו שהם יפרשו אחר כך באופן הכי קיצוני שיש. מצד שני, גם אנחנו יכולים להשתמש בגמישות ולפרש את המונח כמתן פיצוי כספי בלבד (ואין לי ספק שפיצוי כזה יכול לפתור את בעיית הפליטים). למעשה, כדאי שנעשה זאת כבר עכשיו. הנקודה היא שזו לא הבעייה האמיתית. זה בעיקר תירוץ בשביל אלה שמעוניינים בכך ליצור שנאה ולחץ על ישראל, ואמפטיה כלפי הפלשתינאים. אני לא חושב שדווקא זה מה שמפריע לתהליך השלום. מה שמפריע לו הוא לדעתי ההערבה המוטעית של החמאס שיש ביכולתו להביא לחיסול מדינת ישראל, כמו גם העובדה שהעם הפלשתינאי חושב (וזה אולי נכון) שבלי אלימות, לעולם לא יוציאו את ישראל מהשטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם הוא יצליח באיזשהו מהלך גאוני לחרחר מלחמה של ישראל עם סוריה, איראן ירדן ומצרים או הרכב אחר, אז אולי, אבל אני לא רואה איך הוא יכול לעשות את זה. לבדה, ברור שהרשות הפלסטינית לא יכולה לאיים על הקיום של ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאומר "זכות השיבה" ומתכוון רק להכרה בעוול ולפיצוי כספי, למה הוא קורא לזה "זכות השיבה", ולא, נניח, "הכרה בעוול ופיצוי כספי"? הרי קשה להאשים את מי ששומע "זכות השיבה" ומניח שזה כרוך בהכרח בשיבה של מישהו לאנשהו. שינוי לשוני פעוט כזה יחולל נפלאות לרצון הטוב של הצד הישראלי, ויגדיל לאין-ערוך את הסיכוי שתהיה הכרה בעוול ופיצוי כספי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |