בתשובה להאייל האלמוני, 18/01/07 17:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראה תגובה ל''תשע נשומות'' (כרגע זה ממש מעל התגובה שלך.) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, בכנות אני לא מבין את ההגיון שלך. אני צופה בטלוויזיה שוב ושוב בתמונות של אספסוף חמוש ומשתולל, יורים באוויר צועקים קריאות של שנאה נגד עצם קיום החברה שאני חלק ממנה. מיים, חשמל, תקשורת, וכל שרות חיוני אחר הם מקבלים מאתנו, זאת אינה מחווה מספיקה? אולי נזכה סוף סוף לראות מחווה קטנה כלשהי גם מהצד שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירותים אלמנטריים לא נחשבים. עפ''י האמנוץ הבינלאומיות, תושבי שטח כבוש נמצאים תחת אחריות הכובש. גם אני רואה טלויזיה, ואני רואה גם מישהי מחברון שצועקת ''שרמוווווווווטה'' לפלסטינית בכלוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לעניין הכיבוש, אני לא מוסמך לתת יעוץ משפטי. אם אני לא טועה, בג"ץ מתיחס לשטחים כאילו הם "תפוסים תפיסה לוחמתית", ואני חושש שהמשמעות היא שהם נחשבים כבושים לפי דעת בג"ץ. אם לעומת זאת, אנחנו מנהלים את הדיון ברמה המוסרית העקרונית, נראה לי מוזר מאוד לראות בשטחי הרשות שטחים כבושים, פשוט מפני שישראל אינה שולטת בפועל שם, ומי ששולט שם היא מדינה לכל דבר ועניין הנמצאת במצב מלחמה נגד ישראל, וזוכה בפועל בהכרה בינלאומית רחבה. נכון, צה"ל מנהל פעילות צבאית ומקיים נוכחות בחלק משטחי מדינה זאת, אבל ברוב הגדול של שיטחה הוא אינו נמצא, ואינו מקיים שם שום מוסדות שילטון כגון ממשל צבאי. לכן הקביעה ש_כל_ שטחי יש"ע כבושים ונתונים לשליטה ישראלית נראית אבסורדית, ואני מרשה לעצמי לעמוד על דעתי ש"השרותים ההומניטריים" שמעניקה ישראל למדינת האוייב שקמה בשטחים, וחותרת בגלוי להשמדתה, הם מעל ומעבר לכל המתחייב מחוקי המלחמה. 2. עניין המלה הגסה שהזכרת מקומם במיוחד. מלה זאת אינה חידוש לשוני של הגברת שזכתה לפרסום שלא בטובתה. מלה זאת נמצאת בשימוש רחב, למרות שבחברה טובה היא מקובלת פחות. אינני יודע מה הקשר בין השימוש במלה זאת, ולו גם באיטונציה פרובוקטיבית, ובין המופעים ההמוניים של השתוללות ברברית חמושה בשטחי הרשות. אגב מופעים אלה הפכו לסוג של מאפיין תרבותי של הפלסטינאים, וההנהגה הנכבדה נוהגת במקרים רבים לככב בארועים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הסמכות של הרשות הפלסטינית מעורערת *מאוד* עד אינה קיימת. היא לא יכולה לכפות על גוף להתפרק מנשקו. בגלל שאין לרשות הפלסטינית תשתיות על ישראל לספק אותן כי גם הרשות הפלסטינית כפופה למרות ישראל. אני די בטוח שאם תשאל את הפלסטינים הם ישמחו לסמוך על עצמם בנוגע לסיפוק תנאי חיים בסיסיים. 2. עניין המילה הגסה היא דוגמה לכך שיש התפרעויות גם בצד השני. זה באמת לא משנה אם היא חידשה או לא... העניין הוא שיש שם (בחברון זה מאוד בולט) אנשים שעושים פרובוקציות לא פחות מהפלסטינים. בכללי: אם ישראל לא מראה איך שהוא שהיא רוצה שלום (סיכמנו שתשתיות זה לא רצון לשלום שמשמעו היפרדות?) אז אין שום סיבה שהפלסטינים יראו בה גוף טוב ומיטיב. שים לב שמשמעות הפגנת רצון לשלום לא מתבטא במהלכי היפרדות חד-צדדיים ששוים עוד טרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיכום חילופי הדברים ביננו עד כאן הוא כזה: 1. אתה הודעת שאתה מצפה למחוות נוספות מצידה של ישראל. אני טענתי שאספקת משאבים ושרותים בסיסיים ע"י ישראל היא מחווה מספיקה. ענית שישראל מחוייבת לספק שרותים אלה ככח כובש, ולכן אין לראות באספקתם מחווה. לכך השבתי שמאחר שישראל אינה שולטת ואינה מקיימת מערכת שלטונית בפועל היא אינה כובשת בפועל, גם אם פורמלית זה המצב. אני חושב שמיצינו עניין זה. מאחר שהווכוח ביננו ממוקד בסוגיית רצונה הטוב של ישראל, יתכן שהיית יכול לטעון שישראל אינה מספקת שרותים מתוך טוב לב, אלא בגלל לחץ בינלאומי. הטיעונים האחרונים שלך, בדבר חולשת הרשות אינם רלוונטיים לנקודת מחלוקת זאת. 2. אני מחיתי כנגד גילויים של שנאה והשתוללות מיליטריסטית בפרהסיה הפלסטינאית בהנחיית שילטונות הרשות, ניסית לאזן גילויים אלה באותה מלה גסה שנאמרה בחברון. לטעמי טיעון זה לוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי בלשון המעטה שבהמעטה. (רמז: פשוט שאלה של מידתיות) הייתי מסכם את עמדתי כך: ישראל חזקה מבחינה צבאית לאין שיעור מהרשות, ובנוסף הרשות אינה יכולה להתקיים (ואני מתכוון לקיום פיזי של התושבים עצמם) ללא תמיכה ישראלית. במצב זה הרשות מרשה לעצמה לקיים תרבות של טרור והסתה נגד ישראל, הופכת כאלה שרוצחים יהודים ללא אבחנה לגיבורים לאומיים ומגדירה לעצמה את חיסולה של ישראל כמטרה מדינית רשמית. מצב עניינים זה נמשך שנים, וישראל ממשיכה לתמוך ולקיים את הרשות. אם התנהלות מאופקת זאת של ישראל אינה הפגנה של רצון טוב לשלום אינני יודע רצון טוב מהו. (כמובן אפשר תמיד לדרוש עוד ועוד.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: 1. אני לא מדבר על מחוות. ההתנתקות הייתה מחווה, היא לא הובילה לשום מקום טוב... יש הבדל בין הפגנת רצון לשלום ובין מחוות. ההתנהגות הנוכחית של ממשלת ישראל משדרת שהיא מעוניינת להחזיק בשטחים עוד הרבה מאוד זמן. סדר שבלתי אפשרי אם היא באמת רוצה שלום. 1*. לעניין התשתיות, שאין לו קשר להפסקת הבניה בהתנחלויות, זו לא מחווה. עובדתית, אין לפלסטינים דרך להשיג חשמל מים וכד' בלי ישראל וישראל היא זו שיצרה את המצב הזה. מכאן נובע... חוץ מזה יש לציין את העובדה שאם הצד השני לא רואה את ה"מחווה" ככזו, זאת לא מחווה. 2. האמת היא שזה ממש לא משנה. אתה צודק בכך שכפי הנראה היום אין ברשות מי שיעשה שלום עם ישראל (ויצליח ללהשיג מימוש שלו מצד הפלסטינים...) אבל זה לא תירוץ לכך שישראל מראה רצון להמשיך להחזיק בשטחים גם הלאה. אני מצטרף למחאה שלך נגד הפגנות מיליטריסטיות. לסיכום: ישראל לא רוצה שלום אמיתי, היא אומרת שכן אבל "בוקרה פל משמש". גם הפלסטינים בשלטון לא רוצים שלום אבל ישראל היא היחידה שיכולה לפעול ולכפות חוק על אזרחיה. (וגם אם לא, אין זה משנה...) הרשות, או מה שנשאר ממנה, רוצה להתקיים ללא תמיכת ישראל ולכן אין לישראל זכות להשתמש בתירוץ של "עזרה לפלסטינים", להמשיך להחזיק בשטח ולעשות בו כבתוך שלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |