בתשובה לישראל הירש, 17/01/07 16:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אותו ''משהו לגבי בעיות הזדהות עם ישראל'' היה תאור שמחתו על חייל ישראלי שנהרג במלחמה (מהולה בחשש שהוא בן של מי ממכריו של קשוע). אכן, משהו קטן. אני לא מבין למה עושים מזה עניין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי מאד בעיני שכערבי הוא יעלה את הרגשות האלה. אתה לא מרגיש שמחה מהולה ברגשות אשם כשאתה שומע על חמושים שנהרגו בעת מבצע של צה"ל בעזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי שיעלה כל רגש שהוא חש. מי דיבר על לגיטימיות? דיברתי רק על הניסוח המעניין שלך - וגם הוא לגיטימי כמובן - שדיבר על "אי הזדהות" עם מדינת ישראל במלחמה האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלי לא נועד להיות מתחכם או מעניין. זו באמת הפרשנות שלי את קשוע. לדעתי הוא נותן צוהר, אמנם לא מדהים ואמנם בד"כ מתחכם, לתפיסת העולם של ערבי ישראלי "טוב" (נגיד, שאין לו בבית צעיף ירוק של התנועה האסלאמית או אפילו תמונה של בשאר אסד על הקיר). ומה אתה יודע? גם ערבי טוב לא רוצה לשיר את התקווה. ומה שיותר גרוע, גם לערבי מתייהד יש בעיות (קשות) של הזדהות עם המדינה. לטעמי הטורים שלו על הטייס ועל קבוצת המיקוד היו מצויינים. לא בגלל שקל לי להסכים איתם, אלא בגלל שדרך הציניות (אצל הטייס) והדיסוננס (עם הטנק) יכלת לראות את הקושי בחיים של ערבי-מתייהד. בשני המקרים זו פשוט בעיה1 של זהות. ------------------------ 1 - בעיה שלו או שלי? לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על חייל שנהרג, אלא על טנק ישראלי שנפגע. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל עד עכשיו אני לא מצליח להבין איך אני שמח כשאני שומע שעוד טנק של צה"ל נפגע ובו בזמן מת מפחד שהיו לי חברים בתוכו ומתכווץ כשאני רואה את התמונות ומתחתן את גילאי הנופלים" - מילולית, אתה צודק (ואני יודע שאצלך זה לב העניין). בניתוח המשמעות, אם הוא "מת מפחד שהיו לי[ו] חברים בתוכו" הרי ברור שהוא לא מדבר על טנק ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אני הבנתי אותו כאילו מה שמשמח אותו הוא הפגיעה בכלי נשק של ישראל ובמה שמסמל את הכיבוש הציוני, ומה שמפריע לו הוא שנהרגו שם אנשים. כמובן שהוא הציג את זה בצורה גרועה מאוד, כאילו ממש יפריע לו שנהרגו שם אנשים רק אם הם חברים שלו, אבל במקרה הגרוע ביותר נראה לי שאפשר להאשים אותו באדישות למות חיילים, לא בשמחה על מותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהוא לא מדבר על טנק ריק, אבל לא ברור (לי) אם הוא שמח על זה שלא מדובר על טנק ריק. ז''א, לפי איך שהבנתי את מה שהוא כתב, האפשרות שטנק יושמד והחילים ישארו חיים היתה משמחת אותו, האפשרות שהטנק נשאר שלם והחילים מתו, היתה מעציבה אותו, ולכן המציאות (הטנק הושמד והחילים מתו) השאירה אותו מבולבל. (יכול להיות שזה לא נכון, מה שבטוח זה הוא אינטליגנטי מספיק על מנת להשאיר את זה לא ברור, בשביל שאחר כך לא יוכל מישהו לטעון שהוא כתב שהוא ''שמח שחייל נהרג''. הוא לא כתב את זה, וגם אם אתה לא מאמין לו, לפחות תן לו את הקרדיט של מי שיודע להתנסח בעמימות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מכך שהחיילים היחידים שהוא מזכיר הם החברים שלו. אבל באמת אין הרבה טעם להתפלפל. הטכסט גלוי, וכל אחד יכול לגבש לו דעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''... מתכווץ כשאני רואה את התמונות ...'' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |