בתשובה להחתול האלמוני, 17/01/07 15:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולי נראה שבייקר הוא דוגמא קלאסית לחוסר רציונליות ביקשו ממנו המלצות לגבי עירק אולי שמעת על המדינה (לשעבר?) הזאת? משהו עם שועים וסינים ושאר הירקות ומה היתה התגובה הפבלובית של מזכיר המדינה לשעבר? פשוט מאד "הכו ביהודים!" מאד "ריאליסטי" נגיד שנפנפתי במטה הקסם של אחמדינדינדן והעלמתי את ישראל מהמפה מה השתנה בעירק? אתה רואה את מליכי , סיסטאני ובראזני רוקדים הורה ברחובות? למשך יותר מרבע שעה? בלי שמישהו ישים להם פצצה? האם זה ריאלי או רציונלי להתעלם מהשאלות האלו ? אם רכבת יוצאת מחיפה במהירות של ... וגו' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני לא יפתור בעצמו את בעיית עירק ולא יביא שלום כלל עולמי. אבל, המצב הנוכחי בו הסכסוך מהווה סמל בכל העולם המוסלמי לעוינות והציניות של המערב הוא בלתי נסבל. כל עוד הסכסוך הישראלי פלסטיני נמשך, קולות מתונים בעולם הערבי חסרי סיכוי, וכל דבר שהמערב יתמוך בו מייד ימות. על-כן, לחץ אמיתי על ישראל הינו צדק הכרחי, גם אם לא מספיק, ומהווה אינטרס ברור של ארה"ב ואירופה. מזרח תיכון חדש יקום רק כאשר העמים הערבים יתפסו את עצמם ויתחילו לנוע בכיוון של פיתוח כלכלי ופוליטי. זה ייקח הרבה זמן, אבל זה לא בלתי אפשרי. זה כבר קורה במדינות המפרץ, ובמספר מדינות אחרות יש קולות חזקים הדוחפים בכיוון הנכון. שלום בין מדינת ישראל לשכנותיה לא יפתור את כל הבעיות, אבל בהחלט ייתן דחיפה חזקה. לבנון היא דוגמה טובה: ממשלת סניורה (ורפיק חרירי קודם) רוצים לדחוף את לבנון לעתיד של שלום ופיתוח כלכלי. מי שעומד בדרכם זה חיזבללה, הנהנה מתמיכתם של סוריה וישראל (סוריה בכוונה, וישראל מתוך טיפשות, אבל האפקט אותו דבר). לו היה שלום כמעט בטוח שלבנון הייתה הולכת בכיוון הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללבנון יש עניין במערב רק בגלל המיעוט הנוצרי (ובעל האורינטציה האירופית) החזק שלה. דוגמה טובה באמת היא מרוקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי או אולי אתה לא הבנת את המילה "עירק"? אילו קולות מתונים בעירק יתחזקו כתוצאה ממסירת הגולן לסוריה או מחיזוק התנועה הלאומית הפלסטינית כפי שמציע בייקר? זו לא שאלה רטורית מי בדיוק אתה רואה בעירק שיוכל לנצל יוקרה אמריקאית כדי להקטין ולו במעט את הסכסוכים בני אלפי השנים בין השיעים והסונים? השאלה איננה רק אם סיום "הסכסוך" יביא או לא יביא שינוי לטובה במצב בעירק אלא מה תהיה עוצמת השינוי ואם זה יקטין את ההרג ההדדי בעירק הISG התבקשו להביא רעיונות איך לעצור את מלחמת האזרחים העירק והתשובה שלהם היתה שצריך למכור את ישראל למה? עמבה! האם בן אדם שנשאל לדעתו לגבי עירק ועונה לגבי "הסכסוך" או לבנון או המזרח התיכון והערבים בכלל בהקשר של הצורך המוסרי והאינטרס הפוליטי לפגוע ביהודים הוא רציונאלי או מונומאני? זו בדיוק הייתה הנקודה של המאמר של בן דרור ויש שאלות בונוס אחרי הקישורים בלוג שמרכז דיווחים על פיגועים בעירק : http://dailywarnews.blogspot.com/ דו"ח בייקר PDF: כמה מהפיגועים בעירק הם התקפות של שיעים על סונים ולהיפך? איזה המלצות נתנו בייקר ושו"ת לגבי עירק עצמה (להבדיל מפלסטין הכבושה) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסחפת קצת. מתוך 74 המלצות יש 4 בהן ישראל מוזכרת. כמעט הכל ספציפית לגבי עירק, ומה שלא — בצדק שם. ואגב, צודקים בייקר ושותפיו לדו"ח שלחץ אמריקאי לא יזיק לישראל. השנה 40 שנים לכיבוש, 40 שנים בהם לא הופעל כל לחץ ממשי על ישראל. הרבה טוב זה לא עשה לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תביא דוגמא להמלצה אחת מה70 אפילו 2 נחקור את הרציו שלהן שמת לב שאתה לא ממש עונה על השאלות ? איך הלחץ על ישראל ישנה את מאזן הכוחות הפנימי בעירק או אפילו ישפיע לטובה על אל קאידה או אירן או סוריה שים לב גם איזה לארג' אני שאני נותן לך את סוריה התשובה לגבי סוריה היא קלה (שגויה ולא ריאליסטית) אבל קלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, בכלל לא ברור אם יש טעם להתייחס אליך ברצינות. החלק הראשון של ההמלצות (1-18) דן באסטרטגיה אזורית הכוללת את עירובן של סוריה, איראן, סעודיה ומדינות נוספות בתפקיד קונסטרוקטיבי בעירק. יש בזה הרבה מאד הגיון, במיוחד שעד עכשיו הממשל האמריקאי למעשה עודד את סוריה ואיראן לעשות את מיטבן ללבות את הלהבות בעירק. חידוש תהליך השלום הישראלי ערבי הוא חלק מאיסטרטגיה כוללת זו. לאל קעידה זה לא יזיז, אבל במידת התמיכה בעל קאידה בעולם המוסלמי זה בהחלט יכול לפגוע. החלק השני (המלצות 19-74) מתיחסות לאיסטרטגיה הפנים עירקית. אין בהם פתרון קסם, שכן אחרי שטיפש זרק אבן לבאר, מאה חכמים יקשו להוציאה. נמצא למד שישראל משחקת תפקיד משני בדו"ח, שעיקרו עירק עצמה. אבל אל תדאג, יום יבוא, ואינו רחוק, בו ארה"ב תמקד תשומת לב אמיתית בישראל, ואז יהיה לך יותר על מה לבכות. בכי נעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל משחקת תפקיד די חשוב בדו''ח למרות שהיא מוזכרת שם מעט מאד. הרעיון הוא שקיומו של הסכסוך הישראלי-פלסטינאי ומישטר הכיבוש מפריע ליתר ההסדרים במזרח התיכון. הסכסוך הישראלי פלסטינאי איננו סיבה אך הוא גורם מפריע רציני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך. הסכסוך הישראלי ערבי הוא אכן מוקד חוסר יציבות במזרח התיכון והרבה מעבר לו (באדיבות על קאידה ואוהדיה). יתרה מכך, תמיכתה הלא ביקורתית של ארה''ב בישראל מונעת ממנה לרכוש אמון בעולם המוסלמי. ארה''ב עשתה טעויות נוספות (למשל עיראק...), אבל מדיניות ריאליסטית מחייבת בין השאר (א) לחץ אמיתי על הצדדים להגיע להסדר, ו (ב) על ארה''ב להראות כמפעילה לחץ על ישראל להגיע להסדר. כל זאת מקובל על כל מנהיגי אירופה, משיראק ועד בלייר, וכפי שראינו עכשיו גם על חוגים רחבים מאד בארה''ב. ההזיות של בוש יצאו מהאופנה, כך שנראה לי שהשינוי במדיניות ארה''ב יגיע לכל המאוחר עם כניסת הנשיא החדש לתפקיד בעוד שנתיים. לדעתי זה גם טוב לישראל. יש מזה מן המשפיל שישראל מתקשה לפתור את בעיותיה בעצמה, אבל עדיף כך מאשר בכלל לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |