בתשובה לאור, 10/11/01 23:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אור, אני מסכים לחלק נכבד מדבריך. בעיות מסוימות בכל זאת פתירות: לעניין הערתך על "זכר שחר". השיר הוא טרומשחרי ( על משקל "קדמשנתי" של וולך, כלומר, קדמשחרי), והוא יכול להשאר כזה אם נשתדל להבין במילה זכר, למשל: אות, סימן, רמז. כלומר, סימני אור ראשונים של שחר שבאמצעותם מתחילים להתגלות מעט פרטים בחשיכה. "שזיף לחיה". מכיוון שהאפילה בשיר כמעט גמורה, התמונה שהצטיירה לי היא אותם שזיפים שחורים מאוד כהים שיש בשווקנו. הבעיה היא אכן עם הירח הכתום, כפי שציינת. אני אהבתי את 3 השורות הראשונות, שמעבירות תחושה מאוד מיוחד של קיטום, קיצוץ, זימור בחשיכה. ראשית בשורה הראשונה, המסתיימת במילה "במרומי". משהו נקטם פה, מכיון שבאופן טבעי אנחנו מצפים להמשך (מרומי השמים, מרומי ההרים וכו'). והדבר מכין יפה את החרוז בשורה השלישית "וזומרי", מילה שפירושה אף הוא קיצוץ בנטיעות. וכמו כן יש לנו "שבבים חשוכים". עוד מוסיף לתחושת החיתוך "מתחדד ובולט" בשורה השניה. איכשהו כל המשחק הקיטומי הזה - והאמצעים שבו הוא נבנה - דיבר אלי מיד בקריאה הראשונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חולק עליך בעניין הזכר. זזכר אכן משמש במשמעות אות, רמז, אבל זהו רמז של בדיעבד, של משהו שנעלם ולא של משהו שעתיד לבוא. "אין לזה שריד וזכר", "אין שם זכר של..." השיא אכן מדבר לקורא, בעיקר בבית הראשון. תכונה זו נשענת על מאפייניו הריתמיים עול היכולת שלו לצייר עולם בצורה פשוטה ומשכנעת: שחר, ירח, אלון. תיאור חי ומשכנע. פה בהחלט יש לזקוף קרדיט לטובת היוצרת. אולם עדיין נשארים ביטויים רבים שטרם פיענחתי אלון הכהה - סטייה תחבירית שפירושה...? שבבים חשוכים על העץ..? חשוב להבהיר נקודה אחת. זכותו ואף מטבעו של כל שיר ושל לשונו לכתוב מטאפורית. אבל תנאי הוא שמאחורי המטפוריות הזו מסתתרת משמעות. כלומר, אם השיר מייצג עולם, כפי שהוא בהחט עושה כאן, אז הרי שמאחוריו חייב לעמוד עולם כזה. השיר מתארת סיטואציה קונקרטית למדי: דמות צועד בטבע בזמן הזריחה. לא מדובר פה באיז מציאות פנטסטית. אם כך, שבבים על העץ חייבים להיות שפה פיגורטיבית למשהו אמיתי בעולם. משהו אשר עולה בקנה אחד עם תיאורי העולם שכבר ניתנו ורק מסתתר (!) מאחורי שפה אחרת מתוך שיקולים של המחבר. מהם השבבים החשוכים? עלים? פירות? כיצד יכול ירח לצבוע (גוון) את פניו בצבע לחיה של הדמות, או שהוא משתקף בהם וזה לא כל כך סביר. כלומר, לא ניתן להסתפק בכך שכל ציור לשוני כשלעצמו מעלה תמונה מסויימת. על התמונות האלו עצמן להתיישב זו עם זו באיזו דרך התואמת את חוקיות העולם המעוצב בשיר. כך גם היה אצל אלתרמן. אפשרות אחרת היא לגלות פה מציאות פנטסטית. אבל זה כבר דורש כבר ראייה אחרת אשר אינה אוטומטית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |