|
||||
|
||||
מה שמרגיז הוא העדפת המתקשרים על הנוכחים. קורה הרבה שנכנסים לחנות או למשרד, והזבן/פקיד מקבל טלפון ומעדיף לסיים את השיחה על פני לשרת את הלקוח בשר ודם שמולו. בעיניי זה לא הוגן: מי שטרח והגיע ברגליו צריך לקבל עדיפות על פני מי שיושב בבית ומחייג. זה לא קשור לסלולרי דווקא, אבל זה מסביר תופעות כמו שני אנשים שיושבים בבית קפה לאותו השולחן, וכל אחד מהם עסוק בשיחה אחרת. וזה לא קשור לטלפון דווקא, אבל זה מתקשר אצלי למין התחמקות או חוסר מנוחה עכשווי (של עידן המידע) - כאילו מה שיש כאן ועכשיו, הפרצוף של האדם שמולך, זה לא מספיק, ותמיד צריך לקבל עוד אישורים (או גירויים? או חיזוקי אגו?) מבחוץ. |
|
||||
|
||||
זה נראה לי הרבה יותר פשוט. לקוח שנמצא במקום יודע שאת עונה לטלפון ושאת משרתת אותו, לקוח שמתקשר לא ידע שאת נמצאת עם לקוח במקום. לכן הסיכוי של השני (זה שבטלפון) ללכת למתחרה הוא גבוה יותר, ולכן כדאי לך לענות קודם לטלפון. תוסיפי לזה את העובדה שטלפון מצלצל זה מאד מעצבן ומפריע לשיחה בין הלקוח שבמקום לבינך, ואת העובדה שלקוח שכבר הגיע יתקשה יותר ללכת, ותקבלי בחירה ממש מתבקשת. |
|
||||
|
||||
שיילך למתחרה. אותי כלקוחה זה לא מעניין, ולכן במקרים כאלה אני מעירה ומבקשת שיעצרו את השיחה, לפחות עד שישמעו מה בפי. אם הם לא עוצרים, אני עצמי עלולה ללכת (אלא אם זה דלפק קבלה של רופאה למשל. אבל אז מה המשמעות של "ללכת למתחרה" עבור מי שבטלפון? לא מחליפים רופאה בגלל שאמרו לך להמתין רגע על הקו). |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק הבעיה שלהם, יש להם שני לקוחות שיכולים ללכת, והם צריכים לדעת לבחור את הדרך שתמקסם את מספר הלקוחות שלהם. נגיד שעל כל מאה לקוחות בחנות שעונים להם מול הפרצוף לטלפון, 80 יעזבו. אז אם הם יענו לטלפון, הם יקבלו 120 לקוחות, ואם לא הם יקבלו 100 לקוחות. 120 גדול מ-100. מסקנה, כדאי להם לענות לטלפון. |
|
||||
|
||||
חנות או משרד זה עוד כלום. לי היה ידיד פסיכולוג שנהג לענות לטלפונים גם תוך כדי טיפול. מטפל כזה באמת לא היה רואה את פרצופי אחרי הטלפון הראשון שהיה עונה לו בנוכחותי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |