 |
|
 |
||
|
||||
 |
שתי תשובות מתאימות ל: עניתי שאני מכבה ולא קרה כלום, כי לא ברורה לי ההיסטריה סביב פריט שולי זה במכלול ההליכות והנימוסים המקובל. הייתי גם יכול לענות שאני אף פעם לא שוכח לכבות את הטלפון - זה היה עשוי להפתיע גם אותי, אלמלא העובדה שאין לי שעון ובהרצאות אני נוטה להציץ בשעון של הפלאפון כל כמה דקות. אגב, בקטעים מתים של ההרצאות אני משחק סנייק. השיא שלי בסנייק הפרימיטיבי היה יותר מאלף, במשחק של הצנחן של נוקיה יותר מחמש עשרה אלף, בבאולינג 300 מושלם, בגולף של נוקיה 13-, אבל בסנייק החדש אני לא מצליח מי יודע מה. לשחק בפלאפון זה כנראה בזבוז הזמן הטוטאלי ביותר, והוא היה עשוי להיות בעל תשואת אפס אבסולוטי אלמלא פרסמתי בזה הרגע את התוצאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין היסטריה. זה פשוט מעצבן. זה בעיקר מעצבן כשכל חמש דקות יש בסרט מישהו ש''מכבה ולא קרה כלום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, גם ככה אני רואה סרטים בצהריים כשאין כמעט אנשים בקולנוע. במסגרת ההפלגות האסוציאטיביות שלי: את "המדריך לחיים בכפר" ראיתי עם חברה שלי כמעט לבד בקולנוע, ולידינו ישבו זוג מפורסמים, וכשיצאנו נדהמתי לגלות שהם היו ממש גמדים. נראה לי שחלק מהקסם של סלבריטאים הוא שרואים אותם בטלוויזיה או בכל מיני מקומות, בלי שום אמת מידה אמינה לגודל הפיזי שלהם. אני חושב שהגודל המדומיין של הפרצופים או הגופים שלהם הוא הרבה יותר גדול מהגודל האמיתי, והרבה יותר גדול מהגודל הממוצע באוכלוסיה. למשל - אני מנסה להזכר בסלבריטי - אני מניח שהגובה האמיתי של נינט1 הוא לכל היותר 1.65, אבל אם הייתי עובר לידה ברחוב הייתי מתפלא לרגע שהיא בגודל "אמיתי". זה בטח תקף גם לגבי סלבריטיאים גבוהים, אבל לגבי הנמוכים זה ממש בולט. מישהו מבין אותי? אם אתם לא יודעים מי זאת נינט אז תחשבו שניה שאתם עומדים בסלון שלכם עם ברוס וויליס, והוא בערך בגובה שלכם - זה לא מוזר? 1 אני לא מאמיןןן שהיא עזבה את רן דנקר ההורס בשביל יהודה לוי!!!1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין אותך. קרה לי אותו הדבר עם מתרגל מהרצאות הוידאו של הטכניון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענק! אתה מפיל אותי לרצפה כל פעם מחדש :-))) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהוא היה רציני (מה שכמובן הופך את זה ליותר מצחיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת קרה, אבל לא הייתי כותב את זה אם לא הייתי חושב שזה מצחיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל שאנשים יפסיקו לדבר סתם כך ביניהם לכל אורך הסרט, אחר כך נדבר על הפרעות "כל חמש דקות". מי זה היה שהריץ מפלגה שהציעה עונש מוות למדברים בסלולרי בזמן סרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוריאציה על תגובה 427464, ביטול הפלאפונים בקולנוע הוא צעד בכיוון הנכון לפחות כמו 8,000 עורכי דין בתחתית הים (מה גם שאתמול הייתי בסרט והפעם היחידה שדיבורים ממש הפריעו לי הייתה כשצלצל הפלאפון למישהו והוא התחיל לנמק לו מדוע הוא לא יכול לדבר כרגע, בזמן שבת זוגו במושב ליד מרביצה לו וצועקת עליו בלחישות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מנחש שבקטעים מתים בהרצאות אתה קורא (למעשה, הייתי מנחש שאתה קורא גם בקטעים המרתקים). אגב, אוף-טופיק: הלכנו לפילהרמונית החוגגת לשמוע את בארנבוים מבצע את "הפסנתר המושווה". סלולריים לא צלצלו, אבל השיעולים! היצירה מורכבת מקטעים קצרים יחסית, ולכן זה היה נורא אף יותר מהרגיל: במקום קונצרט רועם של כחכוחים מרופדים בקטעים ארוכים של נגינה, קיבלנו קונצרט רועם של כחכוחים כל שתי דקות. אפשר היה לחשוב שבשתי דקות אי אפשר לצבור כל כך הרבה שיעול, אבל קהל הפילהרמונית הוכיח אחרת. אני חושב שבארנבוים ניגן יפה מאוד, אבל פשוט לא הצלחנו ליהנות ועזבנו בהפסקה (נכון שגם היינו מחוקים מעייפות עקב הג'ט-לג). יש למישהו מושג מדוע מוסיקה קלאסית מכריחה אנשים להשתעל בקול עצום ורם בכל רגע שמשתרר שקט באולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה מאפיין רק קונצרטים בחורף. אגב, אני משתעל עכשיו בלי היות בקונצרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד הנחתי שזה קשור לגיל הממוצע של הקהל (בקונצרטים של מוזיקה בת זמננו - בפעמים האחרונות שהייתי, שזה מזמן - משתעלים הרבה פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיל הוא בוודאי תנאי הכרחי; מה שאני לא מבין זה למה הוא מספיק. לפעמים אתה יושב באולם עשרים דקות עד שהקונצרט מתחיל, ובזמן הזה יש רחש ומלמולים אבל כמעט ואין שיעולים. רק מתחילה המוסיקה, ועל כולם שורה לפתע רוח שחפנית קולקטיווית בלתי-מוסברת. החשד שלי: האשם הוא בכרוז המתרה בקהל להשתעל *רק* בהפסקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים, אבל ייתכן שיש אפקט נוסף: ההתפעמות מהמוזיקה גורמת לאנשים לנשום בצורה שונה מהרגיל. מעניין אם זה נבדק. ___________ בפעם האחרונה שסבלתי משיעול, ההתקפים היו באים לפני השינה, כהייתי לחוץ מזה שהם יגיעו ולא יניחו לי להירדם. זה לא היה קשור לשינוי תנוחת הגוף, כי באותה תקופה הייתי חולה ושכבתי במיטה גם בשעות היום. הבעיה נפתרה רק עם כדורי שינה, מה שמעלה אצלי את הרעיון שאולי כדאי לקחת כאלה גם לפני הליכה לקונצרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי לא הנשימה השונה, או כן הנשימה השונה אבל לא בגלל התפעמות מהמוזיקה, אלא בגלל הכורח להיות בשקט בזמן הנגינה עצמה (בפרט, לא לדבר, מה שמסביר את ההבדל שמתאר אלון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אתה מזכיר לי את הסיפור הקלאסי על הנסיך הסעודי שלקחו אותו לשמוע קונצרט, ובסוף הוא אמר שאהב ביותר את הקטע שאחרי ההפסקה. הסתבר שהוא התכוון לזמן כיוון הכלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לקישון פיליטון על זה (והוא גם מכניס את פתיחת הסוכריות-מציצה העטופות בפלסטיק מרשרש). יש לקישון פיליטון על כל דבר בערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שבועות כמעט עזבתי סרט (החיים בכפר, לא להתבלבל עם המדריך לחיים בכפר מהתגובה הקודמת) כי השתעלתי (שפעת או משהו) כל שתי דקות. נשארתי כי לא הצלחתי להחליט מה יותר מפריע - שיעולים או להקים חצי שורה של הסינמטק. הסרט עצמו לא היה מעניין. בכל מקרה בנקודה מסויימת החלטתי שאני לא משתעל יותר ולהפתעתי זה הצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש: זה מקביל ל"אל תחשוב על פילים לבנים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי ללכת לקונצרט הזה, אבל אני כל כך משתעל לאחרונה (ברונכיט) אז ויתרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקתי לקרוא את השיר, והוא היה משעשע מאוד (תודה!), אבל כרגע הוא לא זמין ("טקסט הורד זמנית"). מעניין מה קרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תמיד חשבתי שזה מין ביטוי כבוד כמו מחיאת כפיים. אגב, הנה עוד מישהו שהיה באותו קונצרט בדיוק אלא שהוא מסוגל לכתוב על זה הרבה הרבה יותר מילים וגם לקבל על זה משכורת בסוף: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאת שתי עדויות השיעול החריג הנ''ל מתקבל הראשון שמבקריו לא חשבו על העובדה שחלק ניכר מהאוכלוסיה תקוף שיעול בימים אלה גם מחוץ לאולם הקונצרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמרגיז הוא העדפת המתקשרים על הנוכחים. קורה הרבה שנכנסים לחנות או למשרד, והזבן/פקיד מקבל טלפון ומעדיף לסיים את השיחה על פני לשרת את הלקוח בשר ודם שמולו. בעיניי זה לא הוגן: מי שטרח והגיע ברגליו צריך לקבל עדיפות על פני מי שיושב בבית ומחייג. זה לא קשור לסלולרי דווקא, אבל זה מסביר תופעות כמו שני אנשים שיושבים בבית קפה לאותו השולחן, וכל אחד מהם עסוק בשיחה אחרת. וזה לא קשור לטלפון דווקא, אבל זה מתקשר אצלי למין התחמקות או חוסר מנוחה עכשווי (של עידן המידע) - כאילו מה שיש כאן ועכשיו, הפרצוף של האדם שמולך, זה לא מספיק, ותמיד צריך לקבל עוד אישורים (או גירויים? או חיזוקי אגו?) מבחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי הרבה יותר פשוט. לקוח שנמצא במקום יודע שאת עונה לטלפון ושאת משרתת אותו, לקוח שמתקשר לא ידע שאת נמצאת עם לקוח במקום. לכן הסיכוי של השני (זה שבטלפון) ללכת למתחרה הוא גבוה יותר, ולכן כדאי לך לענות קודם לטלפון. תוסיפי לזה את העובדה שטלפון מצלצל זה מאד מעצבן ומפריע לשיחה בין הלקוח שבמקום לבינך, ואת העובדה שלקוח שכבר הגיע יתקשה יותר ללכת, ותקבלי בחירה ממש מתבקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיילך למתחרה. אותי כלקוחה זה לא מעניין, ולכן במקרים כאלה אני מעירה ומבקשת שיעצרו את השיחה, לפחות עד שישמעו מה בפי. אם הם לא עוצרים, אני עצמי עלולה ללכת (אלא אם זה דלפק קבלה של רופאה למשל. אבל אז מה המשמעות של "ללכת למתחרה" עבור מי שבטלפון? לא מחליפים רופאה בגלל שאמרו לך להמתין רגע על הקו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הבעיה שלהם, יש להם שני לקוחות שיכולים ללכת, והם צריכים לדעת לבחור את הדרך שתמקסם את מספר הלקוחות שלהם. נגיד שעל כל מאה לקוחות בחנות שעונים להם מול הפרצוף לטלפון, 80 יעזבו. אז אם הם יענו לטלפון, הם יקבלו 120 לקוחות, ואם לא הם יקבלו 100 לקוחות. 120 גדול מ-100. מסקנה, כדאי להם לענות לטלפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חנות או משרד זה עוד כלום. לי היה ידיד פסיכולוג שנהג לענות לטלפונים גם תוך כדי טיפול. מטפל כזה באמת לא היה רואה את פרצופי אחרי הטלפון הראשון שהיה עונה לו בנוכחותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוגרים ריבועים השיא שלי הוא 65,535. מה שיפה בזה הוא שאין בעולם אדם אחד שהגיע לתוצאה יותר טובה מזאת במשחק הזה. למה? כי מישהו השתמש ב-unsigned int במקום ב-long int... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |