|
קראתי שוב את התגובה שלך. המשפט "אני רוצה להאמין לחברות שלך" די מקומם. לא רוצה להאמין, אל תאמין. אני אומרת לך, שאני האמנתי, ולגביי דבריהן אמת לאמיתה.
אם אתה מחפש יותר פרטים על התהליך הנפשי שחברתי עברה - צר לי, אין לי להציע לך יותר מאבחנות פסיכולוגיסטיות פרטיות שלי. השיחה שבה היא חשפה את העיסוק הזה היתה חד פעמית - שיחה אינטימית שלנו בבית קפה עם חברה שלישית, כאשר השלישית פתחה את לבה וסיפרה על חוויה קשה שעברה בעבר. מפה לשם, כהמשך האינטימיות, חברתי סיפרה את סיפורה לגבי העיסוק בזנות.
לכן מה שהבאתי כאן הוא באמת ראשי הפרקים, אבל לא היה שם יותר מזה - שאלנו בעדינות פה ושם בזמן שסיפרה, אבל לא חקרנו אותה. בפגישותינו לאחר מכן לא הזכרתי עוד את הנושא, כמו שאתה לא שואל, לאחר זמן, חבר שפתח את לבו "אז מה באמת נסגר עם אחותך שמתה מסרטן? מסקרן אותי מה היו מילותיה האחרונות". או כל דוגמה דומה. מה גם שכאמור סיפור חייה היה ארוך ורווי מקרים כאובים, שמהם הוציאה פרטים מדי פעם (אם כי מאז עברו הרבה מים בתעלות, והיום היא עם בן זוג תומך וטוב).
|
|