בתשובה לברקת, 05/01/07 9:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העובדה שאני שותף לחשד או דעה מסויימת עם אדם אחר לא עומדת בסתירה לביקורתיות שלי כלפי הנימוקים שלו לטענה דומה לשלי. בדיוק להיפך - דווקא מכיוון שאנחנו באותה סירה, אני מעדיף לראות נימוק משכנע גם מצידו, ולא טיעון רעוע, שיכול להשליך על כל מי שמחזיק בדעה דומה (כלומר עלי). מאותה הסיבה בדיוק אנחנו מעמידים מתלהמים וקיצוניים מהמחנה הפוליטי שלנו במקומם, לעיתים ביותר אגרסיביות מזו שאנחנו מפנים כלפי המחנה הפוליטי המנוגד1. לעניין עצמו, גם התגובה שלך וגם הסיפור של "נעמי גרין" הם עדויות אישיות. ההבדל הוא ש"נעמי גרין" נתפסת בעיני כדמות בדויה שעומדת מאחוריה אג'נדה מסויימת (או סתם רייטינג), ולכן הכותב/ת שלה למעשה משתמש/ת באמצעי מאוד פופוליסטי ונותנ/ת לו הכשר מזוייף של "עדות אישית". במקרה כזה אין ערך לאינטרוספקציה שמוצגת שם, מכיון שזה לא ניתוח עצמי כן ואמיתי. הניסיון לנתח אותו ככזה יוביל בהכרח לעיוות והסקת מסקנות שגויות2. מה שכן מעניין, עבור הקורא החתום מטה לכל הפחות, הוא ניתוח אותנטי, בין אם ניתוח עצמי או ע"י אדם קרוב מאוד - ואת זה קיויתי למצוא בתגובה שלך. אני יכול להבין חוסר רצון לחשוף פרטים שיכולים להוביל לזיהוי של האדם, אבל כל עוד לא זו הבעייה סיכום של העניין כולו במילים "מיצתה את התהליך מבחינה נפשית", הופך את העדות שלך לבעלת ערך דומה לזו של "נעמי גרין", גם אם מסיבות שונות לחלוטין. אני לא מאמין ל"נעמי גרין", ואני רוצה להאמין לחברות שלך, אבל דרושות לי מעט יותר מארבע מילים כדי שיהיה לי משהו להאמין בו. _________ 1 אני כמובן לא משווה אותך חו"ח לשום מלתהם או קיצוני משום מחנה פוליטי. 2 ברור שניתוח עצמי אינו אובייקטיבי, ויכול ללקות בהונאה עצמית. אבל זה כבר חלק מהחבילה של חשיפה לניתוח עצמי, והקורא מנסה לקרוא בין השורות. בנוסף לזה איננו משתמשים בעדות אישית אחת כבסיס היחיד לדעה בנושא מסויים. אבל מספר של עדויות אישיות יכול להשפיע על הדעה שלנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הארכת ללא צורך - סתם לא הבנתי מה אתה רוצה שאסביר. אתה רוצה שאסביר לך מה זה "מיצתה את התהליך מבחינה נפשית"? או משהו אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב את התגובה שלך. המשפט "אני רוצה להאמין לחברות שלך" די מקומם. לא רוצה להאמין, אל תאמין. אני אומרת לך, שאני האמנתי, ולגביי דבריהן אמת לאמיתה. אם אתה מחפש יותר פרטים על התהליך הנפשי שחברתי עברה - צר לי, אין לי להציע לך יותר מאבחנות פסיכולוגיסטיות פרטיות שלי. השיחה שבה היא חשפה את העיסוק הזה היתה חד פעמית - שיחה אינטימית שלנו בבית קפה עם חברה שלישית, כאשר השלישית פתחה את לבה וסיפרה על חוויה קשה שעברה בעבר. מפה לשם, כהמשך האינטימיות, חברתי סיפרה את סיפורה לגבי העיסוק בזנות. לכן מה שהבאתי כאן הוא באמת ראשי הפרקים, אבל לא היה שם יותר מזה - שאלנו בעדינות פה ושם בזמן שסיפרה, אבל לא חקרנו אותה. בפגישותינו לאחר מכן לא הזכרתי עוד את הנושא, כמו שאתה לא שואל, לאחר זמן, חבר שפתח את לבו "אז מה באמת נסגר עם אחותך שמתה מסרטן? מסקרן אותי מה היו מילותיה האחרונות". או כל דוגמה דומה. מה גם שכאמור סיפור חייה היה ארוך ורווי מקרים כאובים, שמהם הוציאה פרטים מדי פעם (אם כי מאז עברו הרבה מים בתעלות, והיום היא עם בן זוג תומך וטוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה התנסחות לא מוצלחת במיוחד. איתך (ועם חברותייך) הסליחה. הכוונה היא שאין לי מה ללמוד מהמידע שחשפת. אני לא מפקפק בחברות שלך או בעובדה שאת יכולת ללמוד משהו מהחשיפה לסיפור האישי שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. מה ציפית, או היית מצפה, ללמוד מסיפור כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלפון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו על העולם הזה, או על עולמו הפנימי של אדם שבוחר להיכנס אליו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |