בתשובה לישראל הירש, 27/12/06 22:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. העדויות של סאדאת וגאמאסי אינן מהימנות. אתה לא מצפה שהם יתנדבו להצהיר על מטרות שלא הושגו כאשר הם כותבים את אלבום הניצחון שלהם. 2. עצרו, זה נכון. מזה אפשר ללמוד שהם לא רצו בליץ-קריג (ככל הנראה בגלל בעיות הלוגיסטיקה והפחד ממלכודת ישראלית) אבל זה לא מלמד כלום על מטרות המלחמה. (אינני טוען שמטרת המלחמה היתה השמדת ישראל. אינני יודע. אני מניח שהיו להם כל מיני תרחישים אפשריים, ואני מתקשה לראות את הצבאות הערביים נעצרים בקו הירוק במקרה של התמוטטות הצד הישראלי) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לדעת אם המטרה האסטרטגית של המלחמה היתה מראש באמת התנעה של תהליך מדיני, אבל ניתן לקבוע כי ברמה האופרטיבית המצרים התכוונו מראש להגיע להשג קרקעי מוגבל בצד המזרחי של התעלה ולא יותר מכך - וגם לא ניסו לעשות יותר. השאלה האם, בהינתן הזדמנות תאורטית חסרת סיכון, סוריה ומצרים היו כובשות את מדינת ישראל כולה נראית לי לא רלבנטית. האם, בהינתן הזדמנות תאורטית חסרת סיכון, ישראל היתה מגלה את תושבי כל מדינות ערב לאוסטרליה? אולי, אבל למי זה משנה? זה סוג של דיון "איזה פשע היית מבצע לו ידעת שלא תיתפס" לגבי מדינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2: נכון. שים לב שגם אני התייחסתי ל-1, ולא טענתי ש-2 הוא הוכחה ניצחת, אלא רק אינדיקציה לא רעה. אי אפשר "לדעת" כלום. אבל רוב הסימנים מעידים על כך שממילא המצרים הטילו ספק רב ביכולתם להכריע את צה"ל (וגם הסובייטים, אגב, אמרו למצרים שהם פשוט לא). ידוע גם שסאדאת ביקש מצבאו, טרם המלחמה, להעריך את יכולתו להשיג יעדים מוגבלים בסיני (נדמה לי שפרופ' חגי ארליך מציין את זה בספרו על מצרים). לדעתי, ההנחה הפשוטה ביותר היא שסאדאת אכן יצא במלחמה מתוך הנחה שבמקרה הגרוע ביותר הוא יצליח להשיג דריסת רגל כלשהי בסיני, ובמקרה הטוב - לכבוש נתח משמעותי מסיני. כל התפתחות אחרת (שוב, לדעתי), כולל קריסה מוחלטת של צה"ל, הייתה מפתיעה אותו מאד. אני לא אומר שהוא לא היה יכול לשמוח על ההפתעה, אבל לא סביר בעיני שהוא ציפה לכך ברצינות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |