|
||||
|
||||
נאומו של ברק היה מופת של שבלוניות בנאליות ומיצוי של המיאוס שקיים בטכס ממלכתי באשר הוא ממלכתי. גרוע ממנו היה רק נאומו הדל של וויצמן. מופת,לטעמי, של נאום היה נאומו של שבח ויס. עברית עשירה אך מובנת פן אישי מעניין, אנקדוטה שמיצתה את התחושות ושיר נפלא של דן פגיס. |
|
||||
|
||||
הנאום של וייס היה מבולבל ונקרא בפתוס שאבד עליו הכלח. ואני חושב שנאום של ברק היה יפה ולא שבלוני. בעניין וייצמן - אני מסכים. זוועה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |