|
||||
|
||||
ראשית הבעיה היא לא סלע אלא כל האסירים האלימים, לגביהם צריך להתקיים הנוהל הזה, שתפקידו למנוע בריחות בשוליים, נדירות ככל שיהיו. |
|
||||
|
||||
לא יהיה יותר קל להביא שופט אחד לאיזה לישכה בסמוך או בתוך הכלא,מאשר להפעיל מערך לוגיסטי עצום שמשנע אלפי אסירים הלוך וחזור בכבישים? כנראה פספסתי תסיבה שמונעת תפיתרון המעט מתבקש הזה. |
|
||||
|
||||
שופט אחד? אתה מתכוון להעביר את כל בתי המשפט, ולשכן אותם בסמוך לכלא (שנמצא, ברוב המקרים, במקומות מרוחקים למדי ממרכזי הערים). כדי שמאן דהוא לא "יושפל" ע"י כבילה נאותה, כבוד השופט, הפקידים, הקלדנים, הצופים, הסנגורים והקטגורים יסעו יום יום ממקום מגוריהם לכלא נפחא ובחזרה. המממ. |
|
||||
|
||||
זה באמת מיותר. בארצות הברית משתפים אסירים בדיונים בביהמ''ש באמצעות ועידת וידאו. מצד שני, בארצות הברית גם מוציאים להורג אסירים, אז אולי לא כדאי להעתיק מהם. |
|
||||
|
||||
למה מיותר ? בתי משפט שנוהגים להתעסק עם אסירים/עבירות אלימות יכולים להימצא בצמוד לבתי המעצר/כלא. איזו סיבה יש להעדיף מקום אחר ע"פ אבו כביר או צומת השרון ? לגבי וידאו, זה לטעמי פתרון עלוב בטכנולוגיה הנוכחית, שכן רוב התקשורת שאדם משדר היא לא-מילולית ואינה עוברת טוב בוידאו. השופט צריך לראות האם ברכיו של הנאשם רועדות בשעה שהוא אומר את דברו. |
|
||||
|
||||
לא רצוי, לדעתי, ששופטים יכריעו בהתאם לניחושים שלהם למשמעות של הרעד בברכיים או בקול של הנאשם. |
|
||||
|
||||
חלק גדול מעבודתו של שופט היא ליחס אמינות לעדים ועדויות, כך השופט נדרש לקבוע האם להרשיע נאשם על סמך בכי התמרורים של המאשימה או לזכותו על סמך עדותו ש"היא ביקשה את זה". זו תמימות להניח שתמיד יהיו בידיו ראיות מספיקות או דרכים אוביקטיביות לקבוע את אמינות העדים בכדי להגיע להכרעה ברורה, לעיתים קרובות שופט נדרש לבחור בין שתי גרסאות רק על סמך המֵסַפרים. במקרה הזה שופטים הם לא שונים משאר בני האדם, שבאופן מודע או לא מודע שופטים ומיחסים רמת אמינות לדברים לפי שפת גוף הדובר. |
|
||||
|
||||
חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. הוכחה, לא נוחשה על סמך הפרצוף שהוא עשה פעמיים במהלך המשפט. |
|
||||
|
||||
אז אתה טוען שאם בפני שופט מובאת צעירה בוכיה, אולי עם כמה סימנים כחולים, שטוענת שבחור שנתן לה טרמפ אנס אותה, בעוד הבחור טוען שהכל יוזמה שלה והסימנים הכחולים הם כי היא אוהבת את זה אלים, אין מקום אפילו לשקול הרשעה ? אין ראיות תומכות, זו מילה שלו נגד מילה שלה, לשופט אין זכות להפעיל שיקול דעת ולהגיד "עדותה של זו אמינה עלי יותר" ? |
|
||||
|
||||
הסימנים הכחולים, הבכי וגרסת הנגד של הבחור ברורים לכולם, הם לא שניה של הבעת פנים מרוצה שנדמה לשופט שהוא ראה, ושמשמעותו הייתה כך וכך. שופטים אחרים, והציבור, יכולים לבחון את השופט, זה לא ''סמוך עליי, אני הייתי שם וראיתי, ואני מרגיש שזה המצב.'' לשער שהנאשם לא אמין בגלל שהוא הורשע בעבר במעשה דומה, זה לא דומה ללנחש שהוא לא אמין בגלל ש''ככה הוא נראה לי.'' |
|
||||
|
||||
אין לנאשם הדמיוני שלנו הרשעות קודמות, העדות שלו עקבית לחלוטין ומסבירה בצורה סבירה את כל הממצאים. האם לשופט מותר לקבוע שהוא מעדיף עדות אחרת על פניו, למרות שאין לו ראיות שיכולות להכריע מי דובר אמת ? במידה והתשובה חיובית, האם אין הוא מושפע גם מהדובר והתנהגותו, בנוסף לתוכן הדברים ? |
|
||||
|
||||
ברור שהוא מושפע גם מהתחושות שלו, אבל זה רחוק מלהיות אידיאלי. |
|
||||
|
||||
לשופטים יש גם הטייה מסויימת לטובת אנשים שמזכירים להם את עצמם או את קרוביהם. זה לא אידיאלי, כמו המציאות. אבל מנסים לרסן את זה. |
|
||||
|
||||
אם אתה טוען שקריאת שפת גוף היא תופעה ששופט צריך להתעלם ממנה, היתה רוצה ששופטים לא יראו את הנאשמים אלא יקראו את דבריהם ותגובותיהם לשאלות ויפסקו בהתאם ? בשביל מה להחזיק אולמות ולערוך דיונים, כל צד ישלח לצד השני רשימת שאלות ויקבל רשימת תשובות, הכל ישלח לשופט והוא יקבע מי לשבט ומי לחסד. |
|
||||
|
||||
למה בשפה טבעית? כתיבה מסוגננת מידי, ר"ל, עלולה להשפיע על הכרעת השופט. אידיאלית יש לפרמל את העובדות לפני הצגתן בבית המשפט. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מאיפה שלפתי את ''זכאי עד שהוכחה אשמתו'', אבל אולי אתה יודע, ואולי במקרה גם תוכל לספר לי אם כתוב באותו המקום משהו לגבי פרשנותך המרחיקה או פרשנותי הצרה ל''הוכחה''. |
|
||||
|
||||
בקורס מתמטיקה בדידה של מיכאל טרסי באוניברסיטת ת''א הוא נהג לפתוח את השיעור הראשון בסיפור על משפט תעבורה שהיה לו. המסקנה של הסיפור היא שמתמטיקאים מתיחסים למושג ''הוכחה'' בצורה הרבה יותר רצינית מאשר שופטים. |
|
||||
|
||||
גם אני צפיתי בהרצאות שלו באתר האינטרנט של האוניברסיטה. אהבתי יותר את ההרצאה עם המחק, זה שמישהו חי בתוכו ומתקשר דרכו עם רדיו. |
|
||||
|
||||
אתה יודע שיש שם המשך, "מעל לכל ספק סביר", כן? ואתה מבין שזה מכניס את שיקול הדעת של השופט, ובדלת הקדמית!? יכול להיות (בפרשנות סבירה) שהרעיון הזה מניח שיקול דעת אנושי כללי, לא מאוד תלוי בשופט - אבל זה עדיין מניח שצריך להיות בן אדם ששופט את הספק, ומפעיל שיקול דעת. נשמע לי שזה בהחלט מסתדר עם שיפוט אמינות גם לפי שפת גוף, טון דיבור וכו' - בגבולות מסוימים, רוב האנשים ישפטו את אלו באופן דומה. |
|
||||
|
||||
''הוכחה'' נשמע לי כמשהו שיתפס באותה צורה אצל שני אנשים, באשר שניהם שפויים. התחושה של השופט לגבי הנאשם היא לא משהו כזה. ''בגבולות מסוימים, רוב האנשים ישפטו את אלו באופן דומה'' - לעניות דעתי, בגבולות צרים מאוד, ובדיוק מועט. |
|
||||
|
||||
נניח שבמקום שופט אחד יש עשרה "שופטי אמינות" שצופים בעדות ללא תקשורת ביניהם, ובסוף בהצבעה חשאית נותנים "ציון אמינות" בין 1 ל-5. העדות מתקבלת רק אם כולם נתנו ציון 4 ומעלה (שחק בפרמטרים לפי רצונך). בנוסף לכך, צילום וידיאו של העדות נשמר עם פרוטוקול המשפט למען הדורות הבאים ובעלי עניין שלא היו באולם. האם עכשיו זה קביל? (אם תענה "כן, אבל ההבדל בין זה לבין המציאות הנוכחית עם שופט אחד הוא כל ההבדל" אז יש לי תגובת המשך. לא, זה לא איום במט, לצערי :-) נימוק אחר: מבחן התוצאה. יש כבר מידע אמפירי לא מועט על הרשעות שהתבררו בדיעבד ככוזבות. הידע שלי הוא רק זכרונות מהעיתונות, אבל זכור לי תמיד שמה שהביא להרשעות הקודמות הוא ראיות בדויות והודאות כוזבות. לא זכור לי ששמעתי על הרשעה כוזבת בגלל התרשמות לא-נכונה של השופט מאמינות של עד1. אם אין כאן טעות בגלל הטייה של התקשורת והזיכרון שלי, יוצא מזה שאמינות עדים היא נקודה פחות בעייתית להכרעה מאמינות של הודאות ושל ראיות. שים לב שבפירוש לשיטתך של "חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת" (בניגוד לפירוש לשיטת דיני הראיות המקובלים) נדמה לי שכמעט אף פעם אי אפשר לקבל ראיות והודאות, כי באופן שיטתי הן עלולות להיות בדויות או כוזבות בהתאמה. 1 תיקון: מן הסתם אם אמינות ההודאה או הראיות עלתה בעצמה כנושא בעדויות, אז השופט טעה בשיפוט האמינות של מישהו. אבל זו בעיה מסדר שני; ואם אתה רוצה להתבסס עליה, אז - ראה סוף הפסקה - אתה נאלץ לוותר כליל על מוסד הראיות וההודאות. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע אתה מקשר בין ספק לאינטואיציה - או לפחות, מקשר אותו אליה יותר משהיא קשורה למהלך המשפט בכלל. |
|
||||
|
||||
לא את ה''ספק'' קישרתי לאינטואיציה (ליתר דיוק, לשיקול-דעת סובייקטיבי), אלא דווקא את ה''סביר''. שיקול הדעת הסובייקטיבי אכן קשור למהלך המשפט בכלל, אבל מקומו במהלך המשפט בכלל הוא בדיוק מה שעליו דורפל משיג, לכן איני יכול להתבסס עליו. לעומת זאת, הנימוק של דורפל הוא עיקרון חזקת החפות, לכן רציתי להראות ששיקול הדעת הנ''ל נכנס אפילו בתוך העיקרון הזה. |
|
||||
|
||||
ואם ברכי הנאשם רועדות כי הוא דלוק על התובעת? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |