בתשובה לאסף ארצי, 22/11/06 17:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמרתי שבעניינים שנתונים בויכוח ציבורי במדינה דמוקרטית הציבור צריך לשפוט ולהכריע או נציגים שלו שמייצגים אותו נאמנה. אתה אומר שהדבר כבר נקבע בחוק. אז אליקים רובינשטיין לא יודע את החוק ? איך זה שגם בעניין אותו כביש בירושלים פסקו שמונה שופטים חילונים לצד החילונים והאחד הדתי לצד הדתי ? גם במקרה ההוא היה חוק. דווקא השופט הדתי לא הכיר את החוק ? אתה מאמין מקריות כזאת חוזרת ונשנית ? חוקים הם כלליים, הם לא יכולים לתת מענה מדוייק לכל תסריט שמזדמן בחיים. בחוק בודאי לא כתוב שזוג הומוסקסואליים יכול להירשם כזוג נשוי במרשם התושבים. זה מה שאמרו השופטים בפסק הדין האמור, ולא מה שנאמר בחוק. לו הדברים היו כתובים במפורש בחוק לא היה הדבר מגיע לבג"ץ ולא היה צורך בבג"ץ. כפי שכתב גרוס במאמרו פרשנות החוק נקבעת בעניינים כאלה בהתאם לערכים ואידיאולוגיה שרכש השופט בחיו. ולכן אם נגזר עלינו שמי שיקבע בעניינים כאלה הוא לא הציבור באופן ישיר אלא איזה שהוא הרכב יותר מצומצם. ההרכב הזה צריך לייצג את מגוון הדעות בציבור באופן שווה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שני הצדדים (ברק ורובינשטיין) מפרטים את טענותיהם באריכות מיגעת, ולא טרחתי לקרוא ולהבין כל סעיף. אם הבנתי את העיקר, השופט ברק מצמצם את חוק מרשם האוכלוסין ואת תפקיד פקיד הרישום לפי לשון החוק היבשה, והשופט רובינשטיין מתייחס לרוח החוק ולתפקידו של פקיד הרישום כסמל לאישור מטעם המדינה. האם אליקים רובינשטיין לא יודע את החוק? הוא יודע. אבל הפסיקה שלו חורגת מהחוק ומסתמכת על עקרונות חברתיים ועל מעמד בית המשפט. לפי טענתך אין לו מנדט לדון בעניינים כאלה. בחוק לא כתוב שזוג חד-מיני יכול להירשם כזוג נשוי, ולא כתוב שהוא לא יכול. כתוב שפקיד הרישום צריך לשנות את המעמד האישי על פי תעודה ציבורית. לגבי האופי הכללי של בג"ץ - אני מכיר את התחושה שבג"ץ חורג מסמכותו, אבל לא הגיוני לפסול כל פסיקה לפי התחושה הזו. (את הפסיקה לגבי רחוב בר אילן בירושלים לא בדקתי.) באיזה תחום לדעתך יש לבג"ץ סמכות? גם בדינים פליליים או ממוניים צריך להעריך לפעמים את דעת 'האדם מן היישוב' ואת רוח החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עליתי אף עליך ולא קראתי בכלל את פסקי הדין, אבל קריאת פסקי הדין במקרה זה אינה העניין כאן בכלל. אתה טוען שרובינשטיין חרג במקרה זה מהחוק, ואילו האחרים פסקו לפיו. אתה חושב שרובינשטיין יסכים עמך בנקודה זו ? הרי במקרה אקסלרוד ג'ברין, אותם שופטים עצמם פסקו באופן מנוגד לפי אותו חוק עצמו, כי שכחו את פסיקתם כמה שנים קודם, ואין לי ספק שהסתירה נבעה מ"העדפתם המתקנת" לערבי על היהודי, ובדיעבד, בעקבות פנייה מחודשת של אקסלרוד לבית המשפט, נאלץ ברק לתקן את הסתירה בצורה פתטית, ומגוכחת. ובכלל, נדמה לי שלפי הגדרתו בג"ץ צריך להתייחס לענייני צדק לפעמים מעבר לחוק. כפי שאמרתי לא יכול להיות חוק מדוייק לכל מקרה, ולכן נדרשים השופטים. וכשהם נדרשים לשפוט כמיטב יכולתם, כפי שכתב גרוס במאמרו, רוודים של חינוך וערכים באים לידי ביטוי. אולי זה מרגיז ומצער, אך הדבר דומה לשרטוט מטרה סביב החץ, וייתכן שפשוט אי אפשר אחרת. ולכן טענתי היא שהשופטים, לפחות בהרכבים של בג"ץ, צריכים להיבחר כך שהשקפותיהם יתאימו למה שרווח בציבור (אגב, אולי תתפלא, אך שמעתי פעם מיצחק זמיר דעה דומה, אך הדברים פשוט לא מיושמים). לברק יש דעה אחרת שמתבטאת אף בדברים שהוא כותב, בהם הוא נותן העדפה ל"אובייקטיביות" ו"מודרניות" על הכרעת הרוב. אולי שיטת בחירת השופטים אצלנו מתאימה לדעות אלה (למרות שאני מניח שהשיטה הומצאה עוד לפני שהיה שופט). דעתי היא שכל העסק הזה הוא הדבר הכי בולט בפגיעתו בשיטה הדמוקרטית אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בפסיקה הזו נראה לי שרובינשטיין יודע שהוא חורג מחוק מרשם האוכלוסין. הוא מדבר על משמעות הרישום בעיני הציבור, סמליות הפסיקה הזו בפרט ומעמד בית המשפט בכלל וכו'. 2. בפסיקות אחרות ייתכן ששופטים אחרים חורגים מהחוק וגולשים לשיקולים ערכיים\חברתיים\פוליטיים. לא בדקתי. 3. לגבי האופי הכללי של בג"ץ, ובמיוחד השופט ברק, אני מכיר את התחושה שהשופטים חורגים מסמכותם ומכריעים בסוגיות פוליטיות הנתונות בויכוח ציבורי. אני לא בטוח ששינוי שיטת בחירת השופטים ישנה את התחושה הזו, ולא נראה לי הגיוני לפסול כל פסיקה לפי התחושה הזו. האם הבעיה העיקרית היא אופי בית המשפט או שיטת בחירת השופטים? האם היית דורש מינוי שופטים שונה אם פסיקות בג"ץ היו שמרניות ומוגבלות לתחומים שאינם נתונים לויכוח ציבורי? האם היית מקבל פסיקות בנושאים הנתונים לויכוח אם שיטת בחירת השופטים היתה דמוקרטית והוגנת? מה אמור להיות תפקידו של בג"ץ? (כדאי לענות לשאלה זו לפני שמציעים שיטת בחירת שופטים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמהדברים שכתבתי, התשובות הצפויות שלי לשאלותיך מובנות מאליהן. לשאלתך הראשונה, הבעיה נובעת מקיומם יחד של שני הדברים, ועקרונית ניתן לתקנה ע''י תיקון רק אחד מהם. שאלתך הראשונה כוללת גם את השתיים שאחריה, ובעצם כבר עניתי גם להן. וגם שאלתך האחרונה קשורה בקודמותיה. יכולים להיות כל מיני סוגי בג''ץ. אפשר שיהיה בג''ץ שמצמצם את הנושאים שהוא דן בהם, לתחומים שאינם נתונים במחלוקת בציבור, כמו פגיעה של רשות מקומית באזרח ע''י אי מתן רשיון וכדומה. עניינים כמו ביצוע או אי ביצוע ההתנתקות, גיור רפורמי, או רישום הומוסקסואלים כנשואים, צריכים להגיע להכרעת הציבור, שהוא בעיני בית המשפט העליון האמיתי. אם בכל זאת רוצים לקיים מוסד שדן גם בעניינים האלה, בודאי צריך לדאוג עד כמה שאפשר למנגנון בחירת שופטים כזה, שייצג את מגוון הדעות בציבור כחלקם בציבור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |