בתשובה לאסף שרעבי, 05/11/01 12:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לקרוא לזה ''אימוץ בכח'' וגם ''חטיפה''. אם הייתי רוצה להיות קנטרני הייתי אומר שאת ההורים אפשר להאשים ב''נטישה''. במצב שהיה אז בארץ, עם כל הבלגן וגלי העליה מארצות לא מאד מפותחות, מה שהיה חסר זה לא ''חשק ורצון'' לחפש את ההורים הביולגיים. לא יותר מאשר להם היה חסר ''חשק ורצון'' לברר מה עלה בגורל ילדיהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נטישה זה כאשר הורים עוזבים את ילדיהם מרצון. וזה לא היה המקרה. אתה בעצם אומר שקבוצה (או אפילו קטגוריה) חברתית גדולה מתייחסת לילדים שלה כמו לגורי כלבים שאפשר לנטוש. אחד יותר, אחד פחות, מי סופר. זו לא קנטרנות. זה סתם טיפשות. כמה קל לפטור את המצב ב''היה בלגן''. אני מדבר על מצב שבו הורים ביקרו את הילדים בתדירות של פעם ביום. זה לא שהם תקשרו עם הילדים בעזרת פקס. אתה מבקר את הילד כל יום, עד שיום אחד אתה מגיע ומספרים לך שהוא נפטר וכבר קברו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה היו עשויים להיחטף זאטוטים מעולי תימן? מי מרוויח מכך, מי היה מוכן לשלם כדי לקבל עולה לאימוץ? חשבתי שאימוץ הוא נטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוגות בארץ יכולים להמתין הרבה זמן עד לקבלת ילד לאימוץ. יש כאלה שמשלמים הרבה וקונים אחד כזה בחו''ל. תמיד היה ויהיה ביקוש לילדים לאימוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד יותר גרוע. הרי לא תצפה למנגנון ממשלתי מסודר יותר לפני חמישים שנה, שבו יקבלו זוגות חשוכי ילדים תינוקות לאימוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה היתה עקומת הביקוש המדוייקת לפני חמישים ושלוש שנה. עקומת ההיצע היתה לבטח קטנה לאין שיעור מהיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים בקשר לעקומת ההיצע (כנראה שהיו פחות הריונות-עשרה אז), עם זאת, הנתונים חסרי משמעות ללא עקומת הביקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמינה שאפילו יותר מהיום. ניצולי שואה שעשו עליהם ניסויים ופגעו להם ולהן בפוריות. אנשים שמשפחתם נרצחה בשואה ובינתיים נהיו מבוגרים מדי. עוד לא היו אז את כל טיפולי הפוריות שיש היום, וכמדומני נשים הפסיקו ללדת בגיל מוקדם יותר. כל זה בנוסף לאחוז הרגיל של אנשים שלא מצליחים להפרות או להרות, גם היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להאשים אותי בטפשות כדאי שתטרח לקרוא בשקט את מה שאמרתי. אתה בעצם אומר שקבוצה (או אפילו קטגוריה) חברתית גדולה מתיחסת לילדים חולים כאל גורי כלבים שאפשר למסור לאימוץ. על האמירה הזאת שלך הגבתי, ובדיוק כפי שהתיזה שלי מופרכת כך גם זאת שלך. היה בלגן. היו גם הרבה הורים שלא ביקרו את הילדים לעתים קרובות, אני בטוח שזה לא מתוך כך שהם לא אהבו את ילדיהם אלא בגלל סיבות אוביקטיביות. אבל למה לתת לעובדות לקלקל את אוירת העליהום על האשכנזים חסרי הלב שריססו בדי.די.טי. וחטפו ילדים? אני שמעתי על זה מפה ראשון ממישהי שהיתה אחות באותם ימים (וגם העידה בועדה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל לא תוכל למצוא בתגובות שלי פעם אחת את המילה אשכנזים. אני מנסה להיות ענייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאנשים שעבדו במעברות, מתברר שאכן היו לא מעט מקרים בהם הזניחו משפחות את הילדים עד כדי סכנת חיים, בטענה שאם הילד ימות ''יעשו עוד אחד''. זאת, למרות תחינות ואזהרות של הרשויות. גישה כזו נפוצה יותר בתרבויות בהן ערכם של חיי אדם נמוך יותר באופן כללי (כמו חלק מן עולם המזרחי) ובמיוחד במשפחות מרובות ילדים. כמובן, הטענה היא סטטיסטית, לא אישית, הרי אני עצמי חצי תימני ומעולם לא שקלה אימי למוכרי לקרקס נודד, או לאשכנזים חו''ח (אך עדיין, חושד אני כי בגיל ההתבגרות שקלה היא לתרום את לשוני לבנק האיברים השכונתי, שדחה את ההצעה על הסף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחיקוי לדבר האמיתי, באפופידס הושתלו מספר זכרונות אותנטיים שנרכשו ממשקיעים שהסתבכו בנפילה הקודמת של הבורסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אותי ואת אחותי התאומה אמא שלי כל הזמן איימה למכור לאלטעזאכען. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |