בתשובה לדב אנשלוביץ, 03/10/06 17:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שמה שמחליף אותו לא יותר טוב בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי צריך להפריד בין המבצע הצבאי של כיבוש עיראק ובין כל מה שהיה מסביב לפניו ואחריו. אני חושב שמצאתי דוגמה טובה להבהרת דעתי. מלחמת ששת הימים הביאה לשנים רבות של ההתנחלות ושליטה בפלשתינים שקנו להם מתנגדים (אני לא ביניהם) רבים בגלל הקשיים הרבים והבעיות עם הפלשתינים שעלו והתעצמו. אבל זה לא אומר שצה''ל נכשל במלחמת ששת הימים. המלחמה כשלעצמה הייתה אחד הנצחונות הצבאיים המזהירים בהיסטוריה. הירידה במעמדו של המשטר של בוש אינה סותרת את העובדה שמבצע כיבוש עיראק היה מבצע מוצלח מעל ומעבר למצופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה למלחמת ששת הימים איננה ממין העניין. השוואה הרבה יותר טובה לטעמי היא מלחמת לבנון של 1982, אבל זה לא לב העניין. באופן כללי אפשר לומר שלמלחמה יוצאים משתי סיבות, כדי להסיר איום מעליך, או כדי להוסיף, לרכוש ולהגדיל את המשאבים שלך, כדי להגדיל את הרווחה שלך. אם נדקדק, אפשר לראות שיציאה למלחמה היא תמיד רק על מנת להגדיל את כמות המשאבים שלך שמוסיפה לרווחה שלך, אבל נישאר בחלוקה לשתי סיבות עקריות. האם ארה"ב יצאה למלחמה בעירק כדי להסיר מעליה איום עירקי? עוד לפני שנורתה היריה הראשונה היה ברור שלא היה שום איום עירקי על ארה"ב, אלא אם אתה מחשיב את עצם קיומה של מדינה דיקטטורית כאיום מספיק ליציאה למלחמה. הממשלה האמריקאי שינה את מטרות המלחמה המוצהרות שלו ככל שהמידע הזה זלג לציבור. אך בכל שלב ושלב, למרות השינויים התכופים בהגדרת המטרות (מעורפלת ומעומעמת ככל שהם ניסו להציג אותם), הם ניכשלו על פי הקריטריונים שלהם עצמם. לדוגמא, אם אחת המטרות (השקריות כפי שכבר היה ידוע למעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטה, אישים כמו קולין פאוול או טנט) היתה למצוא נה"ה, מדוע לא הוקצו כוחות לתפיסה של מרכזי התחמושת ושל מעבדות המחקר הגרעיני? לעומת זאת, אחד המקומות הראשונים (אם לא הראשון) אליו נישלחו כוחוצת אבטחה היה מיניסטריון הנפט העירקי. זאת דוגמא אחת קטנה שמדגימה את המופרכות בראיה המיופית אותה אתה מציע, כקריטריון להצלחה. מלחמה לא נימדדת רק בזה שהצלחת לכבוש את עירק. גם ה"כיבוש" הזה מתפורר לנגד עינינו בתהליך שהחל כמה שבועות לאחר המיתקפה הראשונית. זאת איננה הצלחה בשום מדד רציונלי, רק אולי עפ"י מדד מישאלת הלב. מצב הביטחון כיום, עפ"י עדות ראשי הצבא, המודיעין, בכירים בפוליטיקה (מהצד הרפובליקני), הורע ביותא עקה המלחמה. יש זליגה גוברת והולכת של טרוריסטים אל מחוץ לעירק, אחרי שהם קיבלו ניסיון בעירק. יש שחיקה הולכת וגוברת בכוחו של הצבא האמריקאי, גולל דילדול בגיוס מתנדבים חדשים, שחיקת כוחות קיימים שאולצו ב"גדיו סמוי" לצאת לסיבוב שלישי ורביעי בעירק, הקצאת משאבים עצומה (בין 1 ל-2 טריליון דולר), ומעל לכל שחיקה עצומה באמון ובתמיכה הציבורית במימשל, שבלעדיה לא ניתן לקיים שום לחימה, אפילו לא במשטר דיקטטורי. אני חושב שזה מאד מסוכן ללמוד על העולם מסביבנו רק מכותרות העיתונים. בעבר הבאתי לפניך סידרה של מאמרים וספרים שמנתחים ומספרים על הארועים מזויות ראיה שונות, אך רחבות יותר. סירבת להישתמש בהם ולהכיר במידע שניתן ללמוד מהם. חבל. לאור נסיוני עם מקריאה של תגובות שלך באייל, כתבתי את התגובה הזו לא רק אליך, אלא גם מידיעה שישנם אולי גם קוראים נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר ללכת ולהתווכח על כל פרט ופרט עובדתי בדבריך הארוכים. הפרט החשוב ביותר לגבי הסיבות ליציאה למלחמה הוא האם כן או לא היה מידע שהיה נשק השמדה המוני בעיראק. לענין זה כדאי להיזכר בדבריו של אלוף. . . (שיט. שכחתי שוב את שמו) שבאותה עת הרבה להופיע ולהסביר את עמדת צה''ל. ובכן, בזמן שכבר נמצאו הכוחות האמריקאים בעיראק ודווח על חיפושי נשק כזה הופיע האיש ואמר שכולנו נוכה הלם תוך זמן קצר כשיתגלו כל המאגרים הענקיים. אני מאמין שהאיש באמת האמין במה שאמר. הוא לא היה מעמיד את עצמו, ובעצם, את כל צה''ל שאותו ייצג, בכוונה, באור כזה מגוחך כזה. ומאוחר יותר היו גם דיונים בועדת חוץ וביטחון על כשלון המודיעין בעניין זה. וכידוע בין שרותי המודיעין של שתי המדינות היו יחסי העברת מידע והערכות, ואני מניח שזו הייתה הרוח גם באמריקה. אבל (אילו יכולתי הייתי משאיר את מה שכתבתי עד כה בכחול, וצובע בחום רק את ההמשך), אין קשר בין כל הדברים האלה ובין הטענה שלי שהמבצע הצבאי של כיבוש עיראק תוכנן היטב, הוכן היטב ובוצע היטב, ונשען על מחשבה צבאית אמיתית, ולא על כל מיני פטנטים חדשניים שהמצאנו כאן בהשראת שנות ''תהליכי השלום והנסיגות'', וראוי לצבאות כולל לצבא שלנו אחרי נפלאותיו האחרונות בלבנון, ללמוד ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אין לי מה להוסיף על הדברים שכתבתי, במיוחד על השורה האחרונה, אותה הייתי ממליץ לך לקרא פעם נוספת. (אם אתה מבקש ממני לקרא רק את שלושת השורות האחרונות, לשם מה כתבת את שאר ההודעה? לעניות דעתי, יש חשיבות רבה לכל מה שכתבת, במיוחד להמלצה להתרכז רק בסופה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל להתייחס לדבריך גם אם הם שייכים, לדעתי, לנושא אחר, אבל חשוב לי להדגיש מה העניין ומה לא העניין. על מתן ציונים כלליים והערכות לדבריך, אוותר. גם זה לא לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לאותו אלוף רב דעת שציינת, הוא בכל זאת קרוב פחות לממשל האמריקני משהיו אותם אנשים שם שידעו היטב שאין נשק אב"כ בעיראק. יותר מזה, גם כאן היו רבים שידעו זאת ואמרו כך בריש גלי. ובכלל - איום עיראקי על ארה"ב? הצחקת אותי. לעומת זאת, דבריך האחרונים אולי נכונים. אין לי מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלוף ששכחת את שמו הוא עמוס גלעד. דוגמה למחשבה הזויה. זה מאד מעניין לנתח קרבות ומילחמות מבחינה מקצועית בלבד. התחום הזה עניין אותי מאד לפני שנים. כשהייתי נער הייתי קורא כל דבר אפשרי על התנהלות מלחמת ויאטנם, והכל היה כתוב באופן כאילו מיקצועי -קר, כאילו שזאת היתה תחרות ספורט בין צפון ויאטנם והויאטקונג לבין ארה"ב. זו היתה רוח הסיקורים לפחות בשנים הראשונות. עם השנים למדתי שמלחמה אינה ספורט. מלחמה גם אינה מסתכמת בקרב אחד. אז כיבוש עיראק בוצע ביעילות מיקצועית, אז מה? ביום הראשון אחרי שנכבשה עיראק החלו הכשלונות; האם צריך להפריד אותם מהמהלך הצבאי? כמובן שלא. אחת המחלות שלנו היא ההתייחסות למלחמה כאל ספורט; היה מרוץ והאמריקאים הגיעו ראשונים ובקלות לקו הסיום. זהו? נגמרה המילחמה? לא. מסתבר שרק בראש של ממשל בוש ותומכיו היה קיים שם קו סיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיעבד, אני חושב היום כמו שלברן חשב אז. האמריקאים היו צריכים ללכת על איראן. אז בעניין זה אין ויכוח בינינו היום. אבל לא אתפלא אם לפני המלחמה תמכת כמוני ביציאתו של בוש למלחמה בעיראק והפלת משטר סדאם חוסיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא, לא תמכתי אלא התנגדתי. אבל אני רואה שאינך שוכח כלום ואינך לומד שום דבר. האמריקאים לא היו צריכים ללכת על אף מדינה. באפגניסטן למשל, מתפתח פיאסקו לא יותר קטן מאשר בעיראק. תחת החסות האמריקאית אתה חושב שהאמריקאים היו יכולים לכבוש את איראן ולשלוט בה? לגבי אפגניסטן: מה גורם לך לחשוב שבאיראן היה נראה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין איראן לעיראק הוא בכך שאיראן אכן מפתחת נשק גרעיני, וכיבושה היה מנטרל את היכולת הזאת. המחיר, גם אם היה דומה למחיר ששילמה ומשלמת ארצות הברית בעיראק היה בנתונים של איראן כדאי. כדאי לזכור שבאירועי ה 11 בספטמבר מספר הנפגעים האמריקאים היה גדול מכל אבדותיה בעיראק. ושם היה פיגוע שבו השתמשו המפגעים באופן מושכל בנשק קר בלבד. האפשרות שתהיה יכולת גרעינית בידי גורמים כאלה היא מצמררת. אשר למלחמתה של ארצות הברית באפגניסטן, כאן בעצם עקרה ארצות הברית את אירגון אל קאידה ממדינה תומכת, הפכה את בן לאדן מאדם שיכול לעסוק בתכנוניו והכנותיו באופן חופשי, למישהו שחשוב כמת. איני יודע מה היה מצליח האירגון לעשות לולא נתכה עליו מכת המות הזאת, אבל סביר שזה היה הרבה. שום שינוי מהותי לא יכול להעשות בחינם, והגעה למצב הזה שווה הרבה. אשר להתנגדותך למלחמה בעיראק לפני שפרצה, כל עוד אינך מוכיח לי זאת ע"י לינקים או בצורה אחרת, אני נשאר עם ספקותיי, ולא קל יהיה לעקרם ממני. ייתכן ואתה חושב שאם הברירה היחידה היא מלחמה, צריך לאפשר לאיראן להחזיק נשק גרעיני כי היא לא תשתמש בו. כדאי להזכיר לך שאתה גם היית בטוח שחיזבאלה לא ישגר טילים לעבר חיפה. אבל מה יהיה אם לאיראן יהיה נשק גרעיני והיא כן תשגר אותו לעבר תל אביב וחיפה ? אז תגיד שאין חיה כזאת ג'יראפה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי אבל החיים שלי לא החלו באייל- עדיין לא הייתי כאן לפני ובזמן הפלישה לעיראק לכן לא דיווחתי בזמן על עמדותי. הרשה לי להזכיר לך שאיראן איננה הראשונה במיזרח התיכון שתהיה/היתה עם נשק גרעיני. יחסי ארה"ב ואיראן במהלך השנים, אינם יחסים בין הרוע לטוב. אני מציע לך לקרוא קצת חומר היסטורי על כך -לא מפירסומי ה-CIA . איש כמו אחמדינג'ד היה צריך קרקע פוריה כדי להיות בשלטון. יש הרואים בו מטורף. אני חושב שכל המסע האנטי ישראלי שלו הוא מסע מחושב. בכל מיקרה, לארה"ב וגם לנו יש חלק בהיסטוריה של איראן שהוליכה אותה למהפכת חומייני. אנחנו נתפסים כעמדה הקידמית של ארה"ב בעיני רבים בעולם וזהו חלק מהעמדה האיראנית כלפינו. גם במקרה הזה אנחנו ניצבים אל מול מצב מסויים כאילו הוא תוצר של איתני הטבע ולא מעשי ידי אדם- במידה מסויימת גם ידינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברור שאנחנו אשמים בכל דבר רע שקרה עד כה, שמאז שרצחנו את ישו (שלמרבה הבלבול, כיהודי אולי גם הוא רצח את עצמו). אבל הבה נעזוב זאת, כי אני לא התייחסתי כלל לעבר אלא לעתיד. והמצב עם איראן הוא די ברור. אם לא ייעשה מהלך מלחמתי כנגדה, זה ברור שתמשיך לפתח את יכולתה הגרעינית ותוכל להשיג נשק גרעיני ויכולות שיגור שלו, שהיא עמלה במקביל בפיתוכן, תוך שנים ספורות. האם אתה מציע להרשות מצב כזה תוך הצהרה שהכלים האלה לא ישוגרו אלינו כפי שהצהרת שטילי החיזבאלה לא ישוגרו אלינו ? אין בך שום רגע של פחד שאולי האמונה הזאת בקשר לאיראן שגויה כמו מקבילתה הקודמת בקשר לחיזבאלה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילים "מהלך מילחמתי" מאד מרשימות ומלאות תוכן. למה בדיוק אתה מתכוון? א. כיבוש איראן? ב. הפצצות נירחבות כולל המרכזים הגרעיניים? ג. ? איך בדיוק אתה חושב שאחד מהאמצעים הללו יכניע את איראן? מדוע אתה חושב שהם יכנעו ללחץ של איומי מלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ישראל צריכה לעשות אם אחמדינג'ד יפרסם את ההצהרה הבאה: " איראן מוכנה להתחייב להפסיק נסיונות פיתוח של נשק גרעיני אם ישראל תסכים להתפרק מהיכולת שלה". איך היית מגיב אם היית ראש ממשלת ישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחמדינג'ד אינו מטורף. תפיסותיו המדיניות גובלות בטירוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזור הגבול הזה משוטט גם ליברמן שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא לעצור מיד את תוכניותיו הגרעיניות של ליברמן, גם אם פירוש הדבר הפעלת כח כנגד המקומות שבהם הוא התחיל לצבור נכסים כאלו. מה אומרת המראה שלך על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר את זה אז אתה חושב בדיוק כמו דב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המראה שלי אומרת על זה: אני קורא לעצור מיד את תוכניותיו הגרעיניות של אחמניג'אד, גם אם פירוש הדבר הפעלת כח כנגד המקומות שבהם הוא התחיל לצבור נכסים כאלו. קשה לי להאמין שמתחת לשטיח הפרסי בסלון ביתו של אחמניג'אד מוסתרת פצצת אטום. ובמילים אחרות, כמו שאחמניג'אד אינו (רק) אדם פרטי, אלא גם נשיא הרפובליקה האיסלאמית של איראן, כך גם ליברמן אינו (רק) אדם פרטי, אלא גם השר הממונה על האיומים האיסטרטגיים בממשלת ישראל. עפ"ז נכסים כאלו אותם הספיק מר ליברמן לצבור, עולים בהרבה על אלו שמר אחמניג'אד הספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מישהו יודע מה אמור לעשות שר לאיומים אסטרטגים ומה הסמכויות שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמור לאיים איומים אסטרטגיים. למשל, לומר ''צריך לפוצץ את סכר אסואן''. הבעיה העיקרית עם ליברמן היא שהוא אמר את זה בהתנדבות כבר קודם, וחבל שעכשיו צריך לשלם לו על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שתפקידו של שר האוצר הוא דאגה לאוצר המדינה על חשבון אזרחיה ותפקידו של שר הביטחון הוא לדאוג למלחמה, כך תפקידו של ליברמן הוא לטפח את האיומים האסטרטגים על ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי קצת חבל לשלם לו על זה. הוא עשה את זה יפה מאוד גם קודם, בהתנדבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלוף ששכחתי את שמו הוא אלוף עמוס גלעד שהיה אז או קודם לכן ראש חטיבת המחקר באמ''ן. באותם הזמנים היחיד מבין כל הפרשנים שהמעיטו במאמציה ויכולתה של עיראק בנושא הנשק הלא קונבנציונאלי היה אלוף לברן. אבל אפילו הוא אמר שיש כנראה כמה מתקנים (צנטריפוגות) בעיראק אבל הם מעטים במספר ותפוקתם קטנה ובלתי מעשי לפתח בעזרתם נשק גרעיני בתקופה הנראית לעין. האלוף לברן אמר אז שעל האמריקאים לרכז את מאמציהם באיראן. בקצה הצד ההפוך היה פרופסור שלמה אהרונסון שתיאר באופן ציורי את הצנטריפוגות הרבות שנמצאות במעמקי האדמה בעיראק, תוך שהוא מסובב את ידיו כדי להדגים את התנועה הסיבובית במתקנים האלה. בדיעבד ברור לי שלברן העריך נכונה את המצב והיה עדיף לכולנו לו האמריקאים היו מפנים את מאציהם לאיראן עוד אז. אבל אז נטיתי באופן טבעי לצד שבו צדדו רוב המומחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, לעומת זאת, שמעתי את רונן ברגמן בתוכנית ''פוליטיקה'' כחודש-חוחדשיים לפני המלחמה, והוא אמר בבטחון מלא שאין שום דבר בעיראק, שבארה''ב הכל יודעים זאת, ושהאלרמיזם הישראלי נועד לדחוק באמריקאים לצאת למלחמה משיקולים טהורים שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקוט מקללן שהיה מזכיר העיתונות של הבית הלבן בשנים 2003-2006 כותב בספר חדש שהנשיא בוש שכנע את עצמו להאמין במה ששירת את צרכיו לאותו רגע ורימה את עצמו כדי להצדיק את מטרותיו הפוליטיות. ההחלטה לפלוש לעירק היתה פשלה אסטרטגית חמורה, אך זאת לא היתה הטעות הגדולה ביותר שבוש עשה. זאת היתה ההחלטה לזנוח את הכנות והישירות דווקא בשעה בה התכונות הללו נדרשו ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נחמד מקללן הצדיק. עוסק בהלקאה עצמית ובהלקאת שותפיו הפוליטיים לשעבר בתזמון חביב, חצי שנה לפני החלפת הממשל. נראה שהבחור מחפש עבודה חדשה, וטורח לתקוף רק ברווזים צולעים או צלויים (פרט לרייס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע בעצם "ההחלטה לפלוש לעירק היתה פשלה אסטרטגית חמורה"? א. עד כמה שאני מסוגל לשפוט ההחלטה היתה נכונה, הביצוע היה טוב והתוצאות בהחלט חיוביות (מנקודת מבטה של ארה"ב). ב. נראה לי שיש עובדה שכדאי לציין בהקשר הזה האמורה לערער את הבטחון והההתלהבות של כל מי שנחפז להצהרות מן הסוג הנ"ל. העולם הפוליטי החל מראשית המאה ה-20 הפך למורכב כל כך, שכל צעד פוליטי לעולם אי אפשר לתאר במונחים של כשלון או הצלחה. כל צעד פוליטי מביא בעקביו מאזן של רווחים והפסדים וכשלון או הצלחה קיימים רק במובן של סיכום המאזן הזה. יתר על כן נראה שסיכום המאזן גם הוא תלוי בזמן עשיית סיכום המאזן. מי שרצה, יכל במשך עשרות שנים להצביע על ועידת יאלטה, כ"פשלה אסטרטגית חמורה" של מנהיגי הדמוקרטיות המערביות שגרמה להעלמות מרכז ומזרח אירופה מאחורי מסך הברזל. מי שהמתין ועשה את המאזן בשנות ה-90, גילה לפתע שהיה מדובר בצעד מוצלח ביותר שהבטיח את הבסת האוייב הנאצי, חסך קורבנות עצומים למערב וטמן בתוכו את היסודות של התמוטטות העריצות הסובייטית. ג. נראה שההנמקות והסיבות בהם השתמש הממשל האמריקני כדי להצדיק את פעולתו הן רק אחת מן השיקולים שיש לשקול במאזן הרווחים וההפסדים. מובן שבמדינה דמוקרטית יש חשיבות מרובה לאמינות הדיווח לציבור ועוד יותר לנציגי הציבור. אך האם זהו השיקול היחיד? האם הצהרת המלחמה של אוסטרו-הונגריה על סרביה היתה מוצדקת מפני ש"הם [אכן] רצחו לנו את הפרדיננד"? ד. אנשי תקשורת שטחיים יכולים להציג כל צעד ככשלון או הצלחה ע"פ בחירתם. כל מה שעליהם לעשות הוא להצביע על טור היתרונות או על טור החסרונות לפי טעמם. אם מסתכלים על טור החובה, קל להצביע על ארה"ב כמי שנתקעה במצב בו היא נאלצת לשלם מחיר גבוה למדי על מנת לתמוך במשטר שלא כל כך אוהב אותה (המשטר העירקי). אבל האם אין הסימון "פשלה אסטרטגית חמורה" מייצג השוואה בין מציאות שיש בה אורות וצללים לבין תסריט דמיוני של הצלחה פנטסטית מן הסוג שמנפקים לנו הוליווד או פרשנים המתמחים בתובנות שלאחר מעשה? האם עולם בו סאדאם חוסיין ויורשיו היו ממשיכים לחרוץ לשון לארה"ב תוך הצגתה כנמר של נייר, או ברית בין ארה"ב לסאדאם כנגד איראן הן אלטרנטיבות עדיפות ע"פ המציאות הנוכחית? אני לא חושב כך. ה. הדגמה טובה של רמת חוסר הרצינות אליה אפשר להדרדר, כאשר אנו ממנים את עצמנו למבקרים ושופטי בדיעבד אפשר לראות ב: מי שיקרא את מאמרו זה של יוסי שריד, יוכל לומר לעצמו שאליבא דשריד, נראה שארה"ב טעתה בכך שלא השכילה לפעול באפגניסטן ע"פ למשל האיסטרטגיה הצבאית הישראלית ש"הצליחה" כל כך במלחמת לבנון 2 ובחרה באיסטרטגיה צבאית משלה ש"כשלה" כל כך במלחמת המפרץ 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. וישנם אנשים שחושבים בדיוק הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפשתי מקום בו אוכל לכתוב הערה אקטואלית על חזרת אולמרט לזירה הפוליטית ומצאתי מקום זה. א. קראתי שוב את האמירות שלנו כאן ואני מרגיש מחוייב להודות שבעניין מלחמת עירק צדק רון בן-יעקב לגמרי ואני טעיתי לחלוטין. מלחמת עירק השנייה התבררה בדיעבד כטעות וכישלון מוחלט. הדמוקרטיה העירקית הצעירה אינה יותר דמוקרטית מהדמוקרטיות של מצריים, תוניסיה ולוב שנולדו עם סיוע מינימלי או בכלל לא של המערב ושחרור עירק מן הדיקטטורה המחרידה של סאדאם חוסיין, רק שחררה מן הכד את השד המסוכן עוד יותר של הפונדמנטליזם האיראני. ב. הדיון כאן נסב על מה שדב אנשלביץ תאר כ"חלום הכחול ושברו". לפני זמן רב ניסיתי (ללא הצלחה רבה) להסביר כי כישלון הגרסה של דן חלוץ לחזון ההכרעה מן האויר אינו זהה לכישלון החזון עצמו. כדי לתמצת בקליפת אגוז את מה שאמרתי שם אשתמש באנלוגיה: במשחק כדורגל אי אפשר לנצח בלי השוער, ההגנה והקשרים, אבל זה אינו עומד בסתירה לעובדה שאת הגולים מבקיעים החלוצים. ג. אני חוזר לנושא זה בגלל ספר שיצא לאחרונה: "מחניבעל - למלחמה"/חיים גורדון. אחד מיסודות התזה של ספר זה מקבילה לטיעון שהבאתי קודם בדבר הקרדינליות של ההכרעה האוירית בסוגים רבים של מערכות צבאיות מודרניות (מלחמה בעצימות נמוכה, עימות בין יריבים א-סימטריים וכו'). הטיעון בספר הוא בגדול כי המערכה האוירית בשבוע הראשון של מלחמת לבנון השנייה השיגה כמעט את כל המטרות שהציגה לעצמה ובעצם כמעט את כל מה שהיה בכלל בבחינת ניתן להשגה. ד. לטענת גורדון, הטעות והכישלון האמיתי היו בהחלטה להמשיך את המלחמה לאחר שכבר הושג כמעט כל מה שאפשר היה להשיג (כלומר מעבר לשבוע הראשון). מחיר ההחלטה הזו, היה כ-120 הרוגים ו-600 פצועים שהוקרבו על מנת להשיג מטרות (שלטענת גורדון ולא רק הוא) היה צריך להיות ברור שהן בלתי ניתנות להשגה בכל תסריט מתקבל על הדעת. ה. איני מתעלם מכך שחיים גורדון הוא איש מחנה חה"א הישראלי ועמדותיו מבטאות את עמדות המחנה הזה. גורדון כמעט שאינו דן בתרומת דן חלוץ לכישלון. יתר על כן גורדון מודה בכך שהוא חולק באופן מהותי על מסקנות ועדת וינגרד ומבקר אותן בחריפות. מי שירצה יוכל לראות בספר זה דו"ח חד צדדי ואפולוגטי של המחנה הכחול ואולי גם דן חלוץ עצמו. ובכל זאת אני חושב שראוי בימים אלו לציין את הספר ולהמליץ עליו מסיבה אחת עיקרית: התזה של הספר הזה, טוענת שהנבל האמיתי בסיפור מלחמת לבנון השניה, הוא לא אחר מאשר אהוד אולמרט. ו. לטענת הספר לא רק שההחלטה בשבוע השני להמשיך במלחמה התקבלה באופן אישי ואד הוק ע"י אולמרט (וללא התייעצות עם אף גורם משמעותי אחר), אלא גם ההחלטה טרום המלחמה ל"שבור את הכלים" ולשנות את דפוסי ההתנהגות הישראלית בלבנון שבהמשך הביאה לכישלון, היתה החלטה שהתקבלה דוקא באופן מסודר, הרבה לפני פרוץ המלחמה ולאחר הכנה והתייעצות עם כל הגורמים הרלאבנטיים (וזאת בניגוד למה שטענה ועדת וינוגרד), במהלך פוליטי שאותו הוביל אולמרט. ו. בימים אלו כאשר הסקרים ו/או/אולי התקשורת דוחפים את אולמרט בחזרה לזירה הציבורית, צריך לידע את הציבור שבצד קופת השרצים החוקית שלו, קיים גם ספר רציני הרואה בו את האחראי העיקרי ובהפרש גדול לכישלון של מלחמת לבנון II. והכוונה כאן לא לאחריות מיניסטריאלית גרידא, אלא לאחריות אישית ומנהיגותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון קטן: שמואל גורדון, ולא חיים גורדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, תודה רבה. שמואל גורדון הוא אל''מ במיל' בחה''א, טייס והיסטוריון צבאי. חיים גורדון הוא מישהו אחר לגמרי (אאל''ט איש השמאל הקיצוני מאוניברסיטת בן גוריון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין איך אתה בונה את התזה שהפלישה לעיראק היתה מוצלחת מבחינת ארה"ב. ארה"ב תצא משם בבושת פנים. שתי המילחמות המיותרות האלו סיבכו את ארה"ב מבחינה כלכלית-על פי חישובים שעשה שטיגליץ, המילחמה עלתה עד עכשיו 3 טריליון דולר. ואם אתה תומך של המדיניות האימפריאלית, שתי המילחמות הללו פגעו פגיעה אנושה במדיניות האימפריאלית. ההצגה של שריד על בני חושך ובני אור , ושהיה צריך לרכז את המאמצים באפגניסטן- איננה נכונה. ארה"ב ומדינות נאט"ו יצאו מאפגניסטן ואני מקווה שידברו עם הטליבן. יכלו לעשות את זה גם בלי להיות תקועים שם מ-2001. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שאני בונה תזה על מה שכבר היה ואילו אתה עוסק בעתידות ("תצא משם בבושת פנים","ארה"ב ומדינות נאט"ו יצאו מאפגניסטן [מתי?...] ידברו עם הטליבן"). "מדיניות האימפריאלית"? זה מהמאה שעברה. סיפורי הדמוקרטיה של בוש/ביבי הם סיפורי טלביזיה בדיוק כמו הנשק הסודי של העירקים. משום מה הן המדיניות האימפריאלית והן הסיוע לדמוקרטיה "עובדים" בעירק אבל לא בסומליה. למעצמה כמו ארה"ב יש אינטרסים בכל מיני מקומות וכאשר המחיר אינו מופרז היא צריכה לפעול כדי לקדם אותם. אינטרסים כאלו יכולים להיות גם לגיטימיים, כמו הגנה על קליינטים ובני ברית (כווית למשל) ומלחמה בטרור. נראה שאתה ממש בטוח שמדיניות השב ואל תעשה של קלינטון היתה הצלחה גדולה מול המדיניות האקטיבית יותר של בוש. תרשה לי לפקפק בכך. אם אובמה יצליח להבחר נוכל כולנו להיווכח באפקטיביות של מדיניות ההבנה וההדברות של הדמוקרטים (המפלגה). לדבר עם הטליבן? על מה? על הפמיניזם במסורת האיסלם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי ה"לדבר עם הטליבן" איננו רעיון מקורי שלי; הדעות הללו נאמרות בארה"ב, בבריטניה ובגרמניה ולא על ידי אנרכיסטים הזויים. מה שעומד בבסיס דבריך הוא התייחסות אל הטליבאן כאל חייזרים שנפלו על אפגניסטן. אין לי כעת זמן לחפש עוד, אך כבר לפני שלוש שנים קראתי דברים מסוג זה. המדיניות של קלינטון לא נהיתה שב ואל תעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום גם אני חושב שלא היה כדאי לכבוש את עיראק ולהפיל את סאדם חוסיין, והיה עדיף לנצל את התמיכה הציבורית, כדי לכבוש את איראן, להפיל שם את המשטר ולקטוע את המשך פיתוח הנשק הגרעיני שם. כיבוש עיראק הפך היום גישה כזאת לבלתי מעשית בגלל ''דלדול הארגיה'', בעיקר מבחינת התמיכה הציבורית. הטעות הייתה, לדעתי, טעות של הערכות היכולות העיראקיות, והייתה כאן פשלה מודיעינית, כי גופי המודיעין פשוט לא ידעו דברים שמחובתם לדעת. אבל אני חוזר ואומר שכל זה לא קשור בהערכת המבצע הצבאי של כיבוש עיראק שהוא הנושא שעליו דברתי. המבצע כשלעצמו היה מבצע מוצלח מאד ונשען, כפי שאמרתי, על עקרונות צבאיים בסיסיים, שאנחנו כאן נטשנו, לצערי, והנטישה הזאת התחילה להערכתי בימי ''הצבא הקטן והחכם'' של ברק כרמטכ''ל, שהתחילה לבסס הכול על שיטות קומנדו ומכות של חיל האוויר. בהיסטוריה, צבאות לא פעלו כך, וכפי הנראה גם לא יוכלו בעתיד להציג הצלחות בשיטות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני מסכים אתך שלא ניתן להשיג נצחון במלחמה רק בעזרת שיטות קומנדו ומכות של חיל האוויר, הטיעון "בהיסטוריה, צבאות לא פעלו כך" הוא טיעון חלש. בהיסטוריה שלפני 1939 צבאות הכריעו מלחמות באמצעות חילות הפרשים שלהם ולא באמצעות שריון. ספר את זה לפולנים. בהיסטוריה של לפני 1941 קרבות ימיים הוכרעו מהים ולא מהאויר. ספר את זה לימאי הביסמרק (אונייה) [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבר גם היו פעולות קומנדו מוצלחות (למשל, ''אביב נעורים'' או הפעולה באנטבה), שהשיגו את מטרתן בשלימות, וגם פעולות אוויריות מאד מוצלחות (כמו הפצצת הכור העיראקי, ולא מזמן המתקן הגרעיני בסוריה), אבל לא ברור איך זה קשור במה שאמרתי. בקיצור לא הבנתי כלל במה דבריך קשורים במה שאמרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מסתפק במועט? לכבוש את איראן, להמשיך צפונה, לכבוש את רוסיה ולכונן סדר עולמי חדש. היומרות של נפוליאון קטנות לעומת שלך. אני מבין שאתה מתייחס רק למשחקי אסטרטגיה במחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני מסתפק במועט. זכותך לשאוף ליותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוג'ר סטון, יועצו הידוע לשמצה של בוש בבחירות 2000 מביע חרטה: "כשאני רואה את העמודים הכפולים של הניו-יורק טיימס עם פניהם של החיילים הרוגים אני חושב שאולי לא היתה מלחמה אם לא הייתי פועל באזור מיאמי [בבחירות 2000 לעצור את ספירת הקולות]. אולי לא היתה מה שבעיני היא מלחמה לא מוצדקת אם בוש לא היה לנשיא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ידוע לשמצה": לא אהוב על הממשל הנכנס ועל בטאונו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז הנה עוד משהו שעלול לאמלל או להביא לשבץ. גייל קולינס קוראת לבוש להתפטר לאלתר, דבר שאולי יציל אותו מתואר הנשיא הגרוע ביותר (יותר מביוקנן שלא עשה דבר כשהברית החלה להתפורר), ושיאפשר למלא את החלל המנהיגותי לפני שהאבטלה והדאו יפגשו ב-10 נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שצ'ייני יצליח לעשות את כל זה בפחות מחודשיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אבל בינתיים הוא צריך להתמודד עם כתב אישום שהוגש נגדו ונגד התובע הכללי לשעבר גונזאלס. או אולי צ'ייני רק יהנה מ"קרקס של אדם אחד," התובע מחוז ווילאסי בטקסס. כתב האישום קשור להתעללות באסירים, וצ'ייני מעורב בחברת השקעות המעורבות כביכול בניהול בתי כלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאולי רמזת, ההתמודדות של צ'ייני עם הבדיחה הזו תדמה להתמודדותו עם אישום מקביל באבחזיה, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, לא הייתי חושבת שבוש זנח אי פעם את הכנות והישירות. מתי היו לו כאלה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |