בתשובה להורה מופרט, 09/10/06 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באיזה מובן הילד *שייך* לאימו ולך? האם זה באותו מובן שהשולחן שלכם שייך לכם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, את השולחן קנינו בפרוטות. הילד עלה (ועולה) לנו הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומלבד למחיר יש הבדל עקרוני? האם, למשל, זה שהילד "שייך" לכם אומר שאתם יכולים לקצץ לו את הרגל (כמו שאתם יכולים לקצץ את הרגל של השולחן שלכם, את הגלגל של האוטו שלכם או את העמודים בבית שלכם)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדר שלי שייך לי. גם הרגשות שלי שייכים לי. האם זה אומר שאני יכול לצבוע את הרגשות מבפנים בסגול מזעזע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבית שלך שייך לך, החולצה שלך שייכת לך, זה ודאי לא אומר שאתה יכול (במובן של יכול פיזית, מסוגל) ללבוש את הבית שלך, או לגור בתוך החולצה שלך, אבל זה כן אומר שאתה יכול (במובן של יכול אתית, מוסרית, חברתית או איך שלא נגדיר את זה) לנסות. לעומת זאת, את הכלב שלך אתה יכול (מוסרית) לקשור לרצועה, אותי לא. אז, את הרגשות שלך אתה אמנם לא יכול לצבוע, אבל זאת מגבלה פיזית (כמו שאתה לא יכול ללבוש את הבית). אבל אין שום דבר פיזי שמגביל אותך מלנסוץ ולחתוך את הרגל של הילד שלך. בקיצור יש למילה יכול שתי משמעויות שונות לגמרי, ואני חושד שהכוונה שלי היתה ברורה לך מההקשר ושאתה סתם צוחק, אבל אם לא, אני מקווה שעכשיו אני יותר ברור, ושהשאלה שלי נשארה פתוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד כמה הבדלים. אני קשור יותר לילד מאשר לשולחן כלשהו, וגם לרגלו של הילד, ואני לא אקצץ אותה כמו שלא אקצץ את רגלי שלי, שאף היא שייכת לי. אפשר לומר שבמקרה של הילד, לא רק הוא שייך לי, אלא אני גם שייך לו. מין ברית כזו, מעבר ללוגיקה הקנטרנית שאתה מנסה להציג כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולדעתך, אסור לשפוט אבא ואמא אחרים שכן מחליטים ביחד לקצץ את הרגל של ילדם? (אם כן, למה?) לא הלוגיקה שלי היא קנטרנית, השימוש שלך ביחס "שייך" הוא מוזר ומקומם, לדעתי. אני חושב שבני אדם (וילדים הם בני אדם) הם לא רכוש, ולא יכולים להיות שייכים למישהו (או למשהו). אני חושב שבני אדם יכולים להופיע רק בצד אחד של היחס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להציע שהילד שייך להורים וגם לעצמו (בעוד שהשולחן שייך לבעלים אבל לא לעצמו). אני לא יודע אילו מסקנות מוסריות אפשר לגזור מן הסמנטיקה הזו, אבל זה לפחות יוצר הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר, אבל לא לגמרי ברור לי בשביל מה. ז"א, אנחנו בני אדם, יצורים קצת מורכבים, שיכולים להכיל יותר מיחס בודד. לא כל היחסים שלנו עם העולם החיצון הם יחסי שייכות. השולחן שלך *שייך* לך, אתה *שותף לחיים* של האשה שלך, אתה *מגדל* את הילדים שלך, אתה *נושם* אוויר וכו'. כמו שהאוויר ואשתך הם לא רכוש שלך, ככה גם לא ברור לי *בשביל מה* צריך להעביר את הילדים לבעלותו של מישהו. בשורה התחתונה, אנחנו עומדים לכאורה בין שתי קצוות, מצד אחד, אנשי "הילד שלי הוא הרכוש שלי" לא יצליחו להתמודד מול השאלה למה להעמיד לדין הורים שרצחו את ילדיהם. מצד שני, אנשי "הילד הוא של המערכת" לא יצליחו להתמודד מול השאלה למה לתת להורים לגדל את הילד שלהם. אבל, ברור לכולנו שכן צריך להעמיד הורים שרוצחים את ילדיהם וכן צריך לאפשר להורים לגדל את ילדם (במידה והם לא מתעללים בו). אז מה עושים? במקרה הזה, אני חושב שההגדרות שקיימות בחברה שלנו הן גם הפשוטות ביותר, וגם המתאימות ביותר לאינטואיציה של כולנו. ילדים הם לא רכוש (לא של הוריהם ולא של החברה), ילדים הם בני אדם בעלי זכויות. ההורים של הילדים הם האפוטרופסים שלהם. אם החברה רואה שהזכויות של הילדים נגזלות, על ידי האפוטרופסים או על ידי מישהו אחר, החברה מתערבת. ועכשיו, אם וכשקיבלנו את ההגדרות, מה שנשאר להתווכח הוא מהן הזכויות של הילדים. כולם מסכימים, למשל, שהזכות לחיים היא זכות בסיסית שמגיעה לכל ילד (ולכן, נשפוט הורים רוצחים). האם הזכות לחינוך היא גם כן כזו זכות? ואם כן, האם החברה יכולה להחליט שסוג מסויים של חינוך הוא מחוץ לספקטרום אותו היא מגדירה כ"חינוך"? ואם כן, האם החינוך עליו מדבר ההורה המופרט נמצא באותו ספקטרום? ואם לא, האם ראוי שהוא כן ימצא? אלה השאלות עליהם צריך להתדיין, והתירוץ של "הילדים לא "שייכים" למערכת ... הילד שייך לאמו ולי" הוא, לדעתי התחמקות מהדיון עצמו והעברתו למישור לוגי לכאורה, ומוגדר אד הוק למעשה (כמו שתגובה 416788 מעידה למיטב הבנתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובג'קשן! הילד הוא שלי, שלי, שלי. לא שלי בשביל לקצוץ לו רגליים, יו סיק באסטארד, וגם לא כדי לרצוח אותו. הוא שלי כי הוא לא היה קיים אלמלא החלטתי על קיומו ביחד עם אימו. הוא שלי לחנך אותו כראות עיני, ולראות ולחבק אותו מתי שבא לי, את עצמי ובשרי. הוא שלי כדי להעביר אותו ביחד איתי ממדינה למדינה, אם הדיונים של אינטלקטואלים קוצצי איברים כמוך מייצרים בטעות חוקים שמפקיעים את מה ששלי במדינה הזו. כי אני יוצר את הילד הזה לא בשביל המורה נחמה, ולא בשביל הפקיד של מס הכנסה, אלא כדי שהוא יהנה מהחיים ויפיק מהם את המקסימום, וכך גם אימו ואני איתו. ואם היה לך גם ילד, אולי היית יוצא מהפומפוזיות קרת הרוח הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילד הוא שלך, נכון, לא חלקתי על זה. גם אשתך היא שלך. גם החברים שלך הם שלך. אתה יודע מה, אפילו האויבים שלך הם שלך, ואני הסיק באסטארד העקר הפומפוזי וקר הרוח שלך. למילה ''של'' יש עוד משמעויות מלבד רכוש. הילד שלך הוא בהחלט שלך, ואתה בהחלט שלו, אבל הוא לא רכושך, ואתה לא רכושו. הוא לא שייך לך, ואתה לא שייך לו. הוא, כמוך, אדם בעל זכויות אנוש, ולא שולחן או כסא (ולא, לא העלות היא מה שמבדיל). אתה שומר עליו ומגדל אותו ''כדי שהוא יהנה מהחיים ויפיק מהם את המקסימום'', ואם תפסיק לעשות את זה, מבחירה או שלא, אז כן, אני מאד מקוה ש''המורה נחמה'', ''הפקיד של מס הכנסה'' או סתם איזה פקידת סעד יתערב וידאג שיהיה מי שיעשה את זה. זו הסיבה העיקרים שאנחנו משלמים להם משכורת על מנת שידאגו לזכויותיהם של בעלי הזכויות שלא יכולים לדאוג לעצמם. מצטער שהחיים קצת יותר מורכבים ממה שאתה חושב, אבל זאת לא סיבהלהשתמש בכינויים מטופשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא מבין. הכל נראה לך מדעי ואזרחי. לשיטתך, אני בעצם מגדל כאן זר בבית, שאין לו מחוייבות אלי ולי אליו. הוא לא חייב להקשיב למה שאני אומר לו, ובעצם יכול להביא את הפרה נחמה בכל פעם שאני לא עומד בתורת הפוליטיקלי קורקט שלך. השלב הבא הוא שאני בכלל הייתי חייב להביא אותו לעולם, אחרת גם פקיד המס יוסק'ה היה עושה לי פרצוף לא נחמד. מלבד הקשרים הרגשיים, אפילו רק בהיבט הפרנסה, כל מה שאתה אומר אינו נכון, כי אתה רואה דברים בשחור לבן. אין אצלך מדרגות של בעלות או שיוך, רק ''שייך'' או ''לא שייך'' (ואתה חושב שזווית הראיה שלך היא המורכבת). אין לך מושג מה זו שייכות בהיבט הזה, ואני מאחל לך שיהיה, כי אין דרך אחרת לומר זאת - אתה באמת מדבר שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד אשמח אם תראה לי מה גרם לך לחשוב שלשיטתי אתה ''בעצם מגדל כאן זר בבית, שאין לו מחוייבות ...''. לא אמרתי דבר כזה, לא חשבתי להגיד דבר כזה, לא חשבתי על דבר כזה, לא חשבתי ככה, אני לא חושב ככה, ואם אי פעם אחשוב ככה, אני מתחנן בפני כל מי שקורא את זה להתעלם מדעותי. יש אצלי מדרגות של בעלות או שיוך, אבל יש אצלי דבר נוסף, יחסים נוספים בעולם מלבד שייכות. יחסי אהבה, יחסי שנאה, יחסי תלות, יחסי כח ועוד. כניגוד למה שאמרו כאן פעם, לא הכל נגזר מ''הזכות לרכוש'' לא הכל זה ''רכוש''. אולי אני מדבר שטויות, אבל אני לפחות מנסה לדבר לעניין. נסה גם אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שייך הילד ומה בעצם "תפקיד ההורה" את הדיון העמוק עם רגל השולחן וחליל גורבאן ניתן להעצים ע"י קריאת האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שישראל צד לה (ראה באתר). הצעת חוק זכויות הילד. דיון בועדת חוקה חוק ומשפט בעניין הפגם בחוק הכשרות והאפוטרופוסות הישראלי המכנה את הקטין "כתלוי באפוטרופוס". ופס"ד אמין נגד אמין בבית המשפט העליון, שבו ילדים תבעו הורה על רשלנות נכח פקודתצ הנזקין נוסח חדש. מנגד, אפשר לערוך גם הכרות לא נעימה עם חוק העונשין הישראלי, אשר רואה ברצח תינוק עד גיל 12 חודשים ע"י האמא שלו עקב דכאון לידה או הנקה, כעבירה מכובסת שיש בצידה מקסימום 5 שנות מאסר. על השאלה הענקית: למי שייך הילד, עונה כיום חוק הכשרות והאפוטרופות ושופטי העליון שלנו הגדולים מהחיים, שמגר,ברק,דורנר,חשין ואחרים שיצקו בקול צלול את ההלכות למי שייכים הילדים. אגב, דורית בייניש אמונה על פס"ד משנת 2000 האוסר הכאת ילדים לתשומת לב החכ"ים שמחנכים את הילדים במכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם באים המה דרככם אך לא מכם חיים עמכם אך אינם שייכים לכם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מאמין ברוח הקודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, ובכל מקרה הוא אהוב ומוערך מאוד ודבריו על הילדים הם מן המצוטטים והמלובנים ביותר בנושא זה עד היום, בכל רחבי העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "ברית" אכן מתאימה פה מאוד :-P | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |