בתשובה לאיל רדלר, 03/11/01 16:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוא נביט בכל החלקים שציינת, וננסה לכמת אותם בצורה לא מקצועית. (אני מניח שגם לך אין הכשרה כלכלית, כמוני): א. דמי אבטלה והוצאות רפואיות - הסכמת שעדיין נשלם ב. תקציב משטרה - נחסוך, חוץ מבטיפול בפשעי מימון של המכור. ג. פקידי סעד - בניגוד לשאמרת, לא נחסוך. המכור עדיין יזדקק לסעד. ד. תקציבי מלחמה בסמים - לא נחסוך! וזה מאד חשוב. זה שאנחנו מרשים לך לפגוע בעצמך, לא אומר שלא ננסה לשכנע אותך אחרת. כמו שיש קמפיינים נגד עישון, כך יהיו נגד הרואין. ה. חוקרי מס - ?. לא הבנתי. כרגע יש חקירות מס נגד סוחרי סמים? סוחרים רגילים? יש פעילות משטרתית נגד סוחרי סמים, אין נסיון לגבות מהם מיסים. ו. הכנסות ממסים - אכן יתווספו. עכשיו בוא ננסה לכמת. ראשית, נראה שמספר המכורים יגדל, לפחות באלו שרוצים לצרוך אך מפחדים מהחוק, ופגיעים להתמכרות. כך שההוצאות בסעיפים א. וג. יגדלו. עכשיו, נאמר לצורך הדיון שהרואין יהיה מספיק זול, כך שב. נחסך במלואו - אין פשעי מימון. אבל, אם הרואין מספיק זול, אז גם ההכנסות מ ו. זניחות. ד. ללא שינוי. כך שאם נסמן את מספר המכורים שיווספו ב D (בשביל דלתא), א. וג. הן עלות פר משתמש של הסעיפים בהתאמה, וב. היא ההוצאה המשטרתית הכוללת למלחמה בסמים, אזי העלות (C - cost) לחברה היא: ב - D*(א + ג) = C (התנצלותי מקרב לב לכל הכלכלנים שם בחוץ אותם אני מעליב בגישתי הפשטנית) עכשיו רק נשאר לנו למצוא מספרים, ובזאת נחשפת אוריריותו של הדיון שלנו. אני מרגיש ש C חיובי גדול, ואתה מרגיש שC בכלל שלילי. לאף אחד אין מספרי אמת. (וגם אם נדע להציב את א. ב. וג. - שאני מניח שזמינים באיזשהוא אופן, עדיין נוכל להתווכח עד מחר על מה הוא הגודל של D) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, עדיין נשלם (אני לא מסכים אבל נגיד שכן) ב. תקציב משטרה-נחסוך קרוב ל100 אחוז. הפשיעה הכרוכה בסמים באה: 1. מהעלות הגבוהה (ואת זה פתרנו) 2. מאבקים בין סוחרים וכו... (כיום הסוחרים הם פושעים, כשהסמים יהיו חוקיים הם לא יהיו פושעים ולכן יש להניח שהמאבקים לא יגרמו לפשיעה) 3. מעצם העובדה שהמכור והסוחר חיים מחוץ לחוק (ברגע שעברת על חוק אחד, קל יותר לעבור על חוקים אחרים (אם המשטרה רודפת אחריך בגלל סחר בסמים, סביר להניח שיהיה לך פחות איכפת לחצות רמזור באדום וכו...)) ג. זה אולי נכון שנצטרך לתמוך במכורים אבל הבעיתיות שלהם תקטן ביותר. מאחר והמכורים נמצאים כיום מחוץ לחוק הבעיתיות שלהם גדולה בהרבה (זה לא סתם הרגל רע-הם עבריינים) ד. אני מסכים באופן כללי אבל העניינים האלו יוכלו להיות מטופלים על ידי משרד ההסברה וכו... יש כיום הרבה מאוד גופים שעסוקים ב"מלחמה בסמים" והרבה מאוד כסף נשפך לשם. יש לקוות שבמצב של לגליזציה התקציבים יופנו להעברת מידע עניינית (שיש לה גם סיכוי הרבה יותר טוב במניעה) ה. עבירות מס הם אחת הדרכים לתפיסת סוחרי סמים שאין דרך אחרת להפליל אותם (לפחות בארצות הברית) הרבה מאמצים מושקעים בעיקוב אחרי חשבונות בנק ודוחות מס הכנסה כדי לתפוס אותם. (וחוקי הסמים מעניקים הרבה חרויות מיותרות לגופי האכיפה - מה שפוגע בפרטיות שלנו) ו. אל תשכח שמדובר בהמון כסף... ובל נשכח ההנחה הבסיסית רחוקה מלהיות מבוססת. אין סיבה להניח שכל המכורים, לכל סוגי הסמים, יהיו בהכרח חסרי יכולת תפקוד... אני תוהה אם יש לך מושג כמה מהפשעים שמבוצעים יום יום קשורים בסמים. חמישים אחוז זו הערכה מאוד שמרנית... כמה היית מוכן לשלם בשביל לחתוך את אחוזי הפשע בחמישים אחוז? אני מעדיף גישה עניינית עם "קומון סנס" לעניין הזה. הנסיון ההיסטורי מראה לנו שאיסור על "חומרים מסוכנים" מוביל תמיד לעליה דרמטית בפשע (ארה"ב בתקופת היובש) האיסורים האלו מעולם לא הצליחו לצמצם את מימדי השימוש ובסופו של דבר הובילו לפגיעה בכל האכולוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיון שבכלכלה עסקינן... הוזכר קודם שב'אקונומיסט' נכתב מאמר על הנושא. קרוב אך לא מדויק, ה'אקונומיסט' הקדיש גליון לנושא, עם כתבות תחקיר על-פני 16 עמודים, הסוקרים מספר היבטים שונים: החל מההיסטוריה של איסור הסמים, ההשוואות המובנות מאליהן לתקופת היובש בארה"ב, וכו', אך ממשיכות בבחינת היקף ההשקעות הממשלתי במלחמה בסמים, בעיות במערכת הכליאה שנגרמו בשל כך, האפליה בין שחורים ולבנים במדיניות אכיפת הסמים, הנזקים הבריאותיים הנגרמים מסמים שונים, השוואת רמת ההתמכרות הנגרמת (עם תוצאה מפתיעה הרואה ניקוטין כאחד הסמים הממכרים ביותר, הרבה יותר מרוב הסמים האסורים), וכו'. מכיון שב'אקונומיסט' מדובר, הכל בגיבוי נתונים מספריים ומחקרים עדכניים. חשוב לזכור כי מדובר בכתב-עת שמרני למדי, ולכן מסקנתם החד-משמעית כי ראוי להתיר את השימוש בסמים (כן, כולם) מפתיעה ומעוררת מחשבה. כמובן, שאין בכך לענות לכל הטיעונים המוסריים של המתנגדים לשימוש בסמים בכלל, וללגיטיציה של המדינה לעניין זה בפרט. עדיין, המצב הקיים בו ממילא השימוש רווח למדי (לפחות בסמים קלים) ונוצר נזק רב למדינה ולחברה מהמלחמה העיקשת בצריכת סמים, מעמיד טענה זו במקומה. אין המדובר בכדאי/לא כדאי שאנשים יצרכו סמים, אלא בתגובה הראוייה מצד המדינה לעובדה הקיימת כי אנשים צורכים סמים. לי נראה כי הטיעונים הכלכליים משכנעים מעבר לכל ספק כי הצורה הנוכחית של המלחמה בשימוש בסמים נכשלת קשות. עדיין, מי שהטיעון המוסרי שאל לה למדינה לתת יד או לגיטימציה רעיונית לשימוש בסמים משכנע אותו, כל טיעון כלכלי אינו רלוונטי. מה שכן ראוי, הוא שניקח בחשבון כי מדיניות לפי הטיעון המוסרי לעיל עולה לחברה לא רק הרבה כסף, אלא גם פגיעה קשה בעקרון שלטון החוק (רבים עוברים על החוק ולא נענשים, מפתחים תפיסה ש'לא נורא' להפר חוק) שהשפעתה עלולה להיות גרועה בהרבה, ובעיקר - מצב בו נוצרת אפלייה קשה בין אלה שהשימוש שלהם בסמים (קשים או קלים) נעשה במקומות ציבוריים (כולל קנייה), לעומת אלה המשכילים לעשות זאת מאחרי דלתיים סגורות. הראשונים נתפשים, מורשעים, נענשים, וסובלים מאכיפת החוק, והאחרונים בד"כ מצליחים להתחמק. הוסיפו לעניין זה כי הראשונים בד"כ ממעמד כלכלי נמוך, ונוטים יותר להשתייך לקבוצות מיעוט אתניות - ומדובר במתכון בטוח להגברת/הנצחת האפליה בחברה. נזק אחרון זה נסקר בהרחבה באותו גליון של ה'אקונומיסט' לגבי שחורים/לבנים בארה"ב, כמובן בגיבוי מספרים ואחוזים המעוררים חלחלה אצל מי שנושא זה מטריד אותו. מחיר די גבוה לשלם בשביל טיעון עקרוני של אי-מתן לגיטימציה לפעולות הננקטות ממילא היום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |