|
||||
|
||||
אני מסכים איתך. באופן שבו מלמדים היסטוריה היום המקצוע הזה הופך להיות משהו שמאבד את מהותו המקורית...האם המקצוע הופך ל"סיפורולוגיה"...."תימצותולוגיה"....??? כפי שאני מציין במאמר הבעיה איננה אצל המורים העושים את עבודתם נאמנה, אלא אצל קברניט המטוס אשר ממשיך בטיסה בלי להזכיר לנוסעים מהו היעד ומהו הקשר בין היעד לבין נמל התעופה אליו ינחתו אי- פעם בעתיד. אין קשר בין המטרות של המקצוע לבין המבחנים וזה מה שצריך לתק. הרפורמה היא פדגוגית !!! |
|
||||
|
||||
לי נראה שבכל זאת חלק מהבעיה נעוץ במורים. בניגוד לכל שנות לימוד ההיסטוריה האחרות שלי, המורה שהיה לי בכיתה ט' היה מרתק, השאלות ששאל היו מעניינות ומעוררות מחשבה לא פחות מאלה שהיצעת, ומה שלמדתי אצלו הם הדברים היחידים שזכורים לי משיעורי היסטוריה בתיכון. באופן כללי, נראה לי שגם בהיטוריה וגם בתנ''ך (ואולי בספרות) היה ראוי ללמד חלקים גדולים מהחומר באמצעות משחקי תפקידים, דרמה יוצרת, ''משפטים'' לדמויות ידועות וכיו''ב. |
|
||||
|
||||
יש גם מורים כאלה. משחקי תפקידים + מיפוי מושגי + שילוב סרטים ותמונות + קריקטורות + מכתבים + אינטרנט + עבודות חקר + חידות + שעשועונים + מפות וצירי הזמן+ שילוב ספרות ומוזיקה + אמנות + מטלות ביצוע ....זה מה שאני מציע, בלי לוותר על הרצאה פרונטלית כשיש צורך בכך. כל שיטה צריכה להיבדק על פי המטרות. |
|
||||
|
||||
הכל מוסכם עליי, אני רק לא רואה מדוע שאלות הבחינה שוללות את האפשרויות האלה. |
|
||||
|
||||
אני מבקש ממך לבדוק בעצמך מהן השאלות שנשאלות במבחני בגרות בהיסטוריה כדי שתבין ברוב המקרים מה שמבקשים מהתלמיד הוא לזכור מידע אשר ישכח אחרי המבחן. אין פיתוח מיומנויות חשיבה אין קשרים לאקטוליה אין חיבור בין מקצועות שונים אין שאלות של "הבא את דעתך", :כיצד אתה מעריך" "מה היית עושה במקומו..." הראיה היא שאחרי שלימדו את 100 המושגים לפי שיטת השינון והזכרון...חזרו ושאלו ילדים ורובם לא זכרו כלום. ולכן הטענה שלי היא שמקבעים את המקצוע והופכים אותו למשהו שאיננו "היסטוריה", זו יצירה ייחודית, פרי המערכת החינוכית - לא רק ישראלית - שאין לה כל קשר להיסטוריה. |
|
||||
|
||||
כאן אתה טוען טענה אחרת לגמרי: ששאלות הבחינה *מעידות* על אופן ההוראה, לא *קובעות* אותו. |
|
||||
|
||||
לצערי הרב הבחינה קובעת את אופן ההוראה. זה עצוב. כנס נא בבקשה לאתר של הממפרית ללימודי אזרחות - ועם כל הכבוד לה - תראה כיצד עורכים השתלמויות מורים על פי התוצאות של מבחני הבגרות והיא קוראת לזה בפה מלא: "תוצאות מכוונות הוראה". בעיניי זה עיוות. יש כאן סגידה ל"בחינות בגרות" וקיום נפרד כאוביקט שמכתיב את חיינו. מארקס היה רואה בכך דוגמה מצוינת לניכור של האדם בחברה התעשייתית המודרנית. גם בודריאה היה מתבונן על כל המעשה "החינוכי" והיה מתמוגג מרוב שמחה. כאן מתחיל האסון החינוכיח שלנו. ואני אומר שוב....זה לא עניין של כסף....מדובר בשאלות של חינוך ופדגגויה נטו. |
|
||||
|
||||
מהי/מיהי ה"ממפרית"? בלי לדעת מה אמרה הנ"ל, תוצאות הבחינות הן אכן מכוונות הוראה. אין כל סיבה שתלמידים שילמדו בשיטות שאתה מציע לא יידעו לענות גם על שאלות מהסוג הקיים, ויידעו זאת טוב יותר מאלה הלומדים בשיטות הקיימות. זאת בלי קשר לשאלה אלה שאלות הן ראויות יותר. מישהו דיבר על כסף? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שמדובר במפמ"רית - מרכזת פדגוגית (מרכזית?). ומה העניין הזה עם החלפת אותיות? |
|
||||
|
||||
פעם כשלא ידעתי משהו, הייתי מתבייש לשאול. היום אני פשוט מגגל אותו. אבל האזכור היחיד בגוגל ל "בודריאה" מוביל לתגובה הזו שלך באייל... אז אני אאלץ לשאול בכל זאת....מי זה? |
|
||||
|
||||
הוא מתכוון לבודריאר (או לבורדייה, או לצירוף של שניהם) |
|
||||
|
||||
הנה עוד פן בעייתי בצורה שבה מלמדים היסטוריה היום - כולם לומדים בדיוק את אותו הדבר. אם כל אחד היה לומד משהו אחר, היו יותר (אולי עדיין מעט מאוד, אבל יותר) שיחות בנושא בין התלמידים מחוץ לשיעור. אנקדוטה פה, לא-יכול-להיות שם. הרי רוב הידע ההיסטורי של רוב האנשים הוא פירורים שהם ליקטו משיחות, מהטלוויזיה, מסרטים ומספרים (בדיוניים, לא ספרי היסטוריה). (כמובן שזו לא בעיה נפרדת לגמרי משאר הבעיות, ולא תהיה תועלת אם במקביל למתן היד החופשית לתלמידים בבחירת הנושאים, תהיה הצמדות לאיסוף ידע משעמם-אך-קל-לבדיקה כמו תאריכים, שמות ורשימות סעיפים מכל מיני מסמכים.) |
|
||||
|
||||
האם השאלות שהצעת מונעות מהתלמיד את היכולת לשנן את התשובות שאתה רוצה לשמוע ממנו? והתשובה לדעתי היא לא, אלו שינויים סמנטיים ביותר ומהר מאוד תקבל סיכומים מתומצתים למטרות שינון שיכילו בדיוק את התשובות הנכונות. אז איך כן עושים את זה? אולי משהו בסגנון של לנסות ליצור פורמט של שאלות שאיתו אתה יכול ליצור סיבוכיות מאוד גבוהה של מספר האפשרויות לשאלות למרות שכמות החומר לא השתנתה. לדוגמא, בכל שאלה יפורט אירוע1 היסטורי שהתלמיד לא מכיר(לפחות לא מתוכנית הלימודים הרשמית), לדוגמא משהו מההיסטוריה היפאנית (שעל פי תוכנית הלימודים הישראלית החלה להתקיים בשנת 1941) או האינקית(שמעולם לא התקימה). והוא יצטרך למצוא שני אירועים דומים מהחומר שהוא כן למד, שמקבילים באופן כלשהו (אני בטוח שאפשר לנסח את הדרישה הזו יותר טוב) לאירוע שנתון בשאלה, *ואז* לפרט על ההבדלים בין האירוע שבשאלה לאירועים שהוא מכיר, על פי קריטריונים כאלה ואחרים(או אפילו להשאיר את הקריטריונים לשיקולו). כך התלמיד אומנם נדרש ללמוד כמות סופית של חומר, אבל כמות האירועים שקיימים מחוץ לחומר ומהם ניתן לגזור את השאלות היא אינסופית (בקירוב). וייתכן שזה ייצור מצב בו זה יהיה בלתי אפשרי לשנן את התשובות הנכונות, פשוט כי יש יותר מידי קומבינציות מהן, והתלמיד ייאלץ בעל כורחו לעשות איזשהו עיבוד *כלשהו* של המידע לפני שהוא פולט אותו על הדף. זה נראה לי כיוון סביר, כמובן שדורש עוד הרבה פיתוח. אבל לצפות שזה שתבקש מהתלמידים להשוות או לזהות במקום לציין, ייגרום לו לחשוב במקום לצטט...זו נאיביות. _______ 1 אירוע יכול להיות בסדר גודל משתנה, לדוגמא מלחמת העולם השניה יכולה להיות אירוע, אבל גם ועידת ואנזה לבדה יכול להיות אירוע, זה ישתנה משאלה לשאלה באופן אקראי. |
|
||||
|
||||
אפשרות אחרת:"אנסין" כמו בספרות - להציג בפני התלמידים תעודה היסטורית (אמיתית) שלא נלמדה בחומר הלימוד, נניח מכתב של חבר אחד היישובים בארץ בתקופת אחת העליות, ולשאול שאלות הדורשות קישור של התעודה לחומר הלימוד (על סמך המכתב, לאיזה סוג של התיישבות שייך הכותב? לאיזו עלייה הוא שייך? האם תיאורו תואם להתרשמות של [מסמך שנלמד בכיתה] מחיי התושבים באותה תקופה? וכן הלאה, כמובן עם נימוקים שהם החלק החשוב). |
|
||||
|
||||
גם ההצעה שלך וגם זו של בוגר התיכון מוצלחות מדי. לא בטוח שהרבה מורים להיסטוריה יוכלו לבדוק בחינות כאלה, אפילו לא בטוח שיוכלו לעבור אותן בעצמם. |
|
||||
|
||||
רעיון ממש טוב! עמדת יפה על הבעייתיות. |
|
||||
|
||||
במקביל, אני מציע רפורמה במבחני המתמטיקה. במקום לטחון בפעם המאה חומר שמופיע בספר וכולם מכירים, צריך לתת לתלמידים אתגר. להציג משהו חדש (נגיד, משוואה דיפרנציאלית או בעיה בגאומטריה פרוייקטיבית), כדי שלא יספיק לשנן את המשפטים, ההוכחות והשיטות מהספר. |
|
||||
|
||||
זה דווקא יכול להיות רעיון לא רע. |
|
||||
|
||||
אהמ... זה מתכון בטוח לירידה תלולה באחוזי הזכאים לבגרות. |
|
||||
|
||||
אהמ... אני חושד שעוזי ניסה לרמוז שגם ההצעה שאותה כינית ''רעיון ממש טוב'' היא מתכון שכזה. |
|
||||
|
||||
טוב, כאן אנחנו נכנסים לדיון על ההבדל ברמות הקושי. אישית, השקעתי דם, יזע ודמעות בלימודי החמש יחידות מתמטיקה שלי. בחשיבה, בהבנה, בישיבה של שעות על תרגילים לא פתירים. עבור רוב התלמידים שאני מכירה, גם בארבע יחידות ואצל חלקם גם בשלוש, המצב דומה. בהיסטוריה, לעומת זאת, הקושי העיקרי שלי היה לזכור בעל פה מאות סעיפים של תשובות לשאלות. לא נדרשה ממני שום חשיבה שמעבר. מתמטיקה היא המקצוע שמונע מהמון אנשים תעודת בגרות (השני בשיעור הנכשלים, אחרי אזרחות). כמה אנשים אתה מכיר שכל מה שחסר להם להשלים היא הבגרות בהיסטוריה? או במילים אחרות, יש מקום לעשות את הבחינה בהיסטוריה קצת יותר מורכבת ועמוקה. במתמטיקה, לעניות דעתי, היא כבר כזו במידה מספקת. |
|
||||
|
||||
אני הלכתי לחמש יחידות במתמטיקה משום שזה פשוט סיפק לי בחינה אחת שלא נדרשתי להתאמץ בשבילה. היסטוריה וכימיה היו המקצועות שדרשו ממני הכי הרבה מאמץ. |
|
||||
|
||||
זה לא ממש רלוונטי לדיון. הדיון הוא לגבי *רמת החשיבה* שנדרשת מהתלמידים בבחינות השונות, ולא כמות המאמץ. |
|
||||
|
||||
הבחינות בהיסטוריה היו יותר מורכבות ומעמיקות. הן רודדו כדי להעלות את הציונים ולהקטין כשלונות. מדוע מתמטיקה היא המקצוע השני בשעור הניכשלים אחרי אזרחות? בגלל שהאזרחות דומה למתמטיקה? לא. האזרחות דומה יותר להיסטוריה. אחוז הנכשלים בהיסטוריה ישיג את אחוז הניכשלים באזרחות אם תעשה את הבחינה עמוקה ומורכבת. מתמטיקה שלוש יחידות איננה לא מעמיקה ולא מורכבת. היא הרבה יותר קלה ממה שהיתה בזמן שהייתי תלמיד. |
|
||||
|
||||
1. למה הכל חייב להיות שחור ולבן? או בחינה מעמיקה עם אחוז נכשלים מפחיד, או בחינה שטוחה ורדודה עם אחוז נכשלים מזערי? קח לדוגמא את הבחינה בתנ"ך: גם בחינה עם unseen, כלומר כזו שדורשת הבנה שמעבר לשינון, וגם בהחלט לא אבן הנגף הראשית בדרך לתעודת הבגרות. 2. הערה לא לחלוטין קשורה: שלוש יח' מתמטיקה כוללות חומר ברמת מורכבות מגוחכת. ההבדל הוא, שעם שלוש יח' מתמטיקה אפשר להתקבל רק לחצי ממקצועות הלימודים הגבוהים, מה שאי אפשר לומר על שתי היחידות הבסיסיות בהיסטוריה. |
|
||||
|
||||
אין כאן שום דבר בשחור לבן. מה שאני טוען הוא שצריך לבצע רפורמה בבחינות הבגרות אבל לא בכיוון שאת הצגת. לדעתי צריכים להיות ארבעה מיקצועות בגרות- בסוף י''ב. צריך לנתק את רוב הלימודים מהבגרויות. |
|
||||
|
||||
זו כנראה שאלה תמימה, ובכל זאת: אם רוב הלימודים לא קשורים לבגרות, למה שרוב התלמידים ירצו ללמוד אותם בכלל? |
|
||||
|
||||
השאלה שלך היא שאלה טובה. זו בדיוק הסיבה להתנגדות המורים לרפורמה בבחינות הבגרות; זו בדיוק הסיבה שכבר בכתה ט' מתחילים לפמפם את המוח עם דיבורים על בחינות הבגרות. אם יבנו אחרת את בחינות הבגרות ויעבירו את כולן לכתה י"ב, המורים יצטרכו להיות הרבה יותר איכותיים ומעניינים. נדמה לי שהשינויים (שלא פירטתי) אם יקרו, יהיו הדרגתיים ובמקביל לשיפור ברמת המורים ובשכרם. |
|
||||
|
||||
היה לי מורה נהדר ומרתק לפיזיקה. הכיתה שלו הייתה מלאה. אני מוכן להתערב (לאור התרשמותי משאר התלמידים בזמן הלימודים, שייתכן והיא שגויה) שאם לא הייתה בגרות בפיזיקה ולא הייתה להצלחה במקצוע חשיבות בעתיד, שני שליש מהכיתה לא היו באים. |
|
||||
|
||||
אתה צודק בתנאים הקיימים. במצב הקיים היום אין סיכוי ללמד משהו בי"א-י"ב שאינו קשור לבגרות. אני חושב שצריך לשנות את המצב בהדרגה; להוריד באופן דרסתי את מספר בחינות הבגרות ולשפר באופן דרסטי אך הדרגתי את איכות המורים. גם לי יש ניסיון רק כמורה ללמד בי"ב נושא שהכנתי- לא לבגרות. נסיון לא מוצלח. |
|
||||
|
||||
כן, הבנתי מה אתה טוען, רק לא הבנתי למה. או יותר נכון, למה מה שאני הצעתי לא ילך לפי דעתך. |
|
||||
|
||||
בבי"ס בריטיים יש תיכון של שבע שנים, מתוכו חמש של תיכון "נמוך" (כמו חטיבת-ביניים) ושנתיים "גבוה". בתיכון הנמוך לומדים כמעט את כל המקצועות, ונבחנים עליהם ביחד בסוף (רמה "רגילה", O-Level). בשנתיים הגבוהות התלמידים בוחרים/מופנים לשניים עד ארבעה מקצועות שהם טובים בהם, ולומדים רק אותם ברמה מורחבת, ונבחנים עליהם בסוף, ברמה "מתקדמת" (A-Level). רמה של O-Level מקבילה בערך לשתי יחידות בבגרות ישראלית, ומה של A-Level ל4-5 יחידות. אם אתה בן של פועל מיורקשייר אתה פורש אחרי חמש שנים ותעודת הO-Level שלך מקבילה לבוגר חטיבת-ביניים. אם אתה ממשיך ויש לך A-Level, תעודת ה-O-Level שלך ממילא לא מאוד מעניינת את הציבור/אוניברסיטה. דומה למה שאתה רוצה? |
|
||||
|
||||
בזמני, שני המקצועות העיקריים שהפרידו בין בוגרי התיכון לבין תעודת הבגרות הנכספת היו מתמטיקה ואנגלית. בשיחה שניהלה המחנכת של הבן שלי עם הורי תלמידיה בפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, היא הכריזה כי בחינת הבגרות הקלה ביותר עבור עבור רוב התלמידים, זאת אשר כמעט אינה נתפסת כבעייתית, היא הבחינה באנגלית. מה נשתנה במשך שנות דור? היקף הבחינה? מעט. צורת הלימוד? כמעט ולא. הדבר העיקרי שהשתנה הוא מידת החשיפה. ואידך זיל גמור. |
|
||||
|
||||
ממה שהבנתי, אפשר היום לעשות גם בחינת בגרות בספרדית - בדיבור לפחות - גם בלי שיעורים פורמליים. הבנות יצליחו יפה. |
|
||||
|
||||
עוזי? ממה אתה דואג לכאורה? כמה נמוך עוד אפשר לרדת? היום זכאים 44.9% וגם מתוך האחוז הנמוך הזה חלק ניכר מהתעודות אינו שווה את הנייר (לכרות עצי יער הגשם נזק אקולוגי וכו'). חשיבות מנופחת, מופרזת, להשגת נייר שצמעיד שביום כך וכך ידעת בציון כך וכך חומר. ריאתי תלמידים מצטיינים עם בגרות נמוכה וגם שוטים גמורים עם תעודה מבריקה. |
|
||||
|
||||
אני לא דואג. וכשאני דואג, זה לא לכאורה. אבל הנה שעור חינם בסטטיסטיקה, באדיבות "מעריב" (מן העמוד הראשון): הכותרת מכריזה כי "לא תמיד משתלם לשפר בגרויות"; כותרת המשנה מפרטת - "רק 60% ממשלימי הבגרות מתקבלים לאוניברסיטה, לעומת 78% ממסיימי הבגרות במועד המקורי". (והנה עוד סטטיסטיקה כזו: יש תלמידים מצטיינים עם בגרות נמוכה ויש שוטים גמורים עם תעודה מבריקה. מכאן שאין קשר בין ידע לבין תעודה). |
|
||||
|
||||
אני יכול להאמין שישנם כמה תלמידים מבריקים שבקונסטלציה מסויימת (אישית, משפחתית, בריאותית וכו') הוציאו בגרות נמוכה, ואנשים בינוניים למדי שהוציאו בגרות טובה גם אני ראיתי. אבל לאמירה, הנאמרת לא רק בתגובתך אלא היא די מקובלת - "שוטים גמורים עם תעודה מבריקה" - קצת קשה לי להאמין, מה גם שלא פגשתי כאלה. אתה ב-א-מ-ת פגשת אנשים שהם *שוטים גמורים*, ששיטות השינון שלהם, בלי כל הבנה, בלי כושר ניתוח - היו יעילות עד כדי כך שהצליחו, למרות שהם בעלי יכולת ירודה - להוציא תעודה *מבריקה*? |
|
||||
|
||||
תעודה מבריקה אולי לא, אבל תעודה סבירה -כן. לא רק בזכות השינון אלא גם בזכות ההעתקות. גם באוניברסיטה המצב דומה. התבקשתי פעם להנחות תלמיד בעבודת גמר במקום בחינה. הוא ואימו הסבירו לי שיש לו בעיה בכתיבה ולכן קשה לו במבחנים עיוניים -העבודה היתה אמורה להיות בהיסטוריה. לאחר מספר פגישות הבנתי שהם מצפים שלמעשה אכתוב לו את העבודה. אמרתי להם יפה שלום. |
|
||||
|
||||
ולדעתך יש מורים להיסטוריה שלא אומרים יפה שלום? |
|
||||
|
||||
מורים להיסטוריה הם אנשים; יש אנשים שלא אומרים יפה שלום. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |