בתשובה לליאור גולגר, 01/11/01 20:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא אמרתי שיש רשת אחת. אמרתי שנקודת המבט לא צריכה להיות שאלת הרשת (אחת או כמה) אלא שאלת המפעילים. בפועל, מדובר אמנם ברשת נפרדת כנראה (ואלחוטית במייל האחרון), אולם קיימות גם אפשרויות אחרות - ה-so-called unbundling - שמאפשרות גם הן את התחרות בין מפעילים שונים, שהיא - כפי שניסיתי להציע - העניין המשמעותי. למשל, בתחום שירותי האינטרנט קיימים היום ספקים רבים, למרות שהתשתיות כולן (למעט כבלי-טלוויזיה באיזורים מסוימים) הן של בזק. דווקא בדוגמא של שוק החשמל, אני לא ממש מבין איך צרכן יוכל לבחור ממי לקנות את החשמל שלו, כיוון שלא סביר שיקומו שתי רשתות הובלה. למיטב ידיעתי, הנסיון להכניס תחרות בשוק החשמל נכשל בכמה מקומות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות כשמדובר בסלולר, יש הגיון אפילו בכך שיהיו כמה מפעילים שישתמשו באותה רשת. הדוגמא הקלאסית אך לא היחידה לתופעה כזו היא באנגליה, בה פועלת חברה בשם Virgin Mobile. החברה הזו, ששייכת לקונצרן Virgin הגדול, היא מה שנקרא MVNO (מפעיל סלולרי וירטואלי) והמודל העסקי שלה הוא רכישת מיליוני דקות זמן אוויר ממפעיל סלולרי אמיתי (במקרה שלהם מדובר במפעיל One2One) ומכירתן הלאה לציבור הרחב כאילו מדובר ברשת סלולרית נפרדת, תוך שימוש במותג החזק של Virgin מה שמתבטא בפועל במכירת מכשירים סלולריים "מגניבים" במיוחד ובשירותי ערך מוסף ייחודיים. הלקוחות הם בפירוש לקוחות של Virgin Mobile, ורובם בכלל לא יודעים שהם משתמשים בתשתית של One2One כשהם מדברים בטלפון. מכיוון שהתחרות בין המפעילים הסלולריים כבר מזמן הפסיקה להיות על המחיר והאיכות ועברה למותגים ולשירותים נלווים, שמחות חברות שהמותג הוא הנכס העיקרי שלהן להשיק שירות של מפעיל סלולרי בלי שיצטרכו להתעסק עם הבלגן של אנטנות והקצאת תדרים. אמנם נוצרת פה קניבליזציה של השוק שכן מספר המנויים הפוטנציאליים הוא סופי, אבל נראה שכולם מרוויחים מהפטנט הזה: המפעיל הוירטואלי הוא סיטונאי שקונה זמן אוויר בזול ומוכר ביוקר, המפעיל האמיתי מקבל במזומן סכומי כסף עצומים שהיה לוקח לו שנים להרוויח במודל הרגיל שלו, והלקוחות זוכים לקבל את השירות מחברה שמבינה את צרכיהם הרבה יותר טוב ממפעיל סלולרי רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע. ועכשיו: עד כמה זה רלוונטי בשוק החשמל? אפשרות א': אותה תשתית, יצרן ווירטואלי יכול לרכוש מיליוני קילוואטים מחברת החשמל הפיזית אבל לספק שירות יעיל יותר, טכנאים אדיבים יותר, ואולי אף מחיר זול יותר. אפשרות ב': כנ"ל, אבל היצרן המשני אינו ווירטואלי לחלוטין: הוא גם מייצר חשמל, במידה כלשהי, ומוסיף אותו לרשת של החברה ה"ראשית". אם הצרכנים שלו צורכים יותר חשמל ממה ש"תרם" לרשת, הוא משלם על ההפרש (אולי מראש, בקניית כמות). השיטה השניה נראית לי כמו דרך מעניינת לעודד ייצור חשמל "נקי". כמובן שחברת החשמל הראשית תפרסם ברבים כמה חשמל בדיוק הועבר לרשת ע"י יצרני המשנה, כדי למנוע את הטעיית הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד היתרונות שבאייל שאפשר לעקוב אחר תחזיות לעתיד והתממשותן (או לא). הנה יצרן חשמל פרטי - חוה בנגב, התחבר לרשת הארצית כפי שהצעת. שאפו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |