|
||||
|
||||
מלבד זאת, אנחנו יהודים, לא נוצרים. ישו הטיף שאם עינך תכשיל אותך תעקור אותה, כי מוטב לך להיות עיוור מאשר להגיע לגיהנום. אם למישהו יש דחף לאיסור מן התורה, יפה. שיתמודד. כמו שלאחרים יש יצרים בכיוונים אחרים1. 1 הבעיה מתחילה כשמישהו הולך לרב שלו ואומר לו, "אני הומו". הרב אומר, "עזוב שטויות, תתחתן, יהיה בסדר". הבחור מתחתן, אבל לא הכל בסדר. אחרי שנתיים הוא מחליט שהוא לא יכול ככה, ומתגרש. אף אחד לא נותן את דעתו על הבחורה שיכלו להיות לה חיים אחרים עם מישהו אחר, אם היא לא היתה פוגשת את ההומו-שלא-רוצה-ופועל-בעצתו-של-הרב, ועכשיו היא גרושה-שלא-באשמתה. |
|
||||
|
||||
ואם הוא הולך לרב ואומר-"אני לא אוהב את הטעם של אשתי בבגדים" והרב אומר לו- "עזוב שטויות, יהיה בסדר"? אז גם כן אשתו תהיה גרושה שלא באשמתה? אני לא חושב שצריך לחלק "אשמה" בגרושין. |
|
||||
|
||||
שמתי לב שהאנלוגיות כמעט תמיד יותר מקלקלות מאשר עוזרות להבין או לברר. כשאדם מושפע מן החוקים הנוקשים של החברה בה הוא חי, ועקב כך הוא עושה בחייו החלטות המנוגדות באופן קיצוני לטבעו ולמסוגלות הפיסית והנפשית שלו - זהו עניין כבד מאוד, זה לא "הבגדים של אשתי", ולא שום דבר שאפילו מתקרב לזה. אולי זה לא עניין של "אשמה", ונועה השתמשה במילה הזאת שהיא חלק מביטוי מקובל. העניין הוא שאם הבחור הדתי/חרדי לא היה חי במקום שבו לרב ולחוקים הדתיים-חברתיים יש השפעה מרכזית כל כך - לא היתה נוצרת אומללות עמוקה אצל כל הנוגעים והנוגעות בדבר. |
|
||||
|
||||
האומללות נוצרת כתוצאה מכך שהן *לא* נוגעות בדבר. לומשנה. |
|
||||
|
||||
דווקא אולי נוגעות *בו* אבל לא נוגעות "לו". |
|
||||
|
||||
מכריחים להתחתן אצל הדתיים? |
|
||||
|
||||
לוחצים, והאגדה מספרת שאצל החסידים, ובייחוד אצל החב''דניקים - לוחצים מאוד, בייחוד על הבחורה, בייחוד אם מדובר בשידוך בין משפחות מיוחסות או עשירות או שני הדברים ביחד. זה אולי לא נקרא להכריח, אבל זה לא רחוק מזה. |
|
||||
|
||||
בטוח יש מקרים שבהם זה ''להכריח''. |
|
||||
|
||||
בתור מי שהפעילו עליה לחץ נפשי בלתי מתון לגבי כל מיני אספקטים קטנים שנוגעים חתונה, אני חושבת שזה נקרא להכריח. |
|
||||
|
||||
והלחץ הזה לא מספיק גם כדי לשמר את הנישואין? |
|
||||
|
||||
נועה השתמשה במילה הזו מכיוון שחלקים בחברה הדתית, עדיין, מסתכלים בצורה עקומה על גרושות. ____________ אגב, מקרה נוסף של "גרושה-שלא-באשמתה", והפעם אני מכירה אותה אישית: מעשה בבחורה חרדיה שהתחתנה, ולאחר 3 חודשים בא הבחור, והודיע שהוא יוצא בשאלה. |
|
||||
|
||||
במקרה כזה - אין זו אשמתו של אף אחד. |
|
||||
|
||||
האמת היא, שבמקרה זה, זו אשמתו של הבחור. לא יוצאים בשאלה מהחברה החרדית מהיום למחר. אין ספק שזה היה תהליך ארוך ומלא לבטים. הוא לא היה צריך להתחתן אם הוא סבר שהוא עשוי, אולי, לצאת בשאלה. |
|
||||
|
||||
א. לא מן הנמנע שהוא חשב שהחתונה תייצב אותו בחברה החרדית, ורק בדיעבד הרגיש שלא כך. ב. גם אם לא מהיום למחר, בהחלט ייתכנו תהליכים מאוד מזורזים של שבועות אחדים. בעיקרון, אני מכירה לפחות אישה אחת שיצאה מחברה דתית מאוד (לא חרדית, אבל באמת דתית ביותר) בפירוש בתוך 24 שעות. ג. יש להניח שילדים עוד לא היו להם, וגם בפניה ניצבה האפשרות לצאת בשאלה. |
|
||||
|
||||
ג. מתוך היכרות איתה - אצלה זה יהרג ובל יעבור. |
|
||||
|
||||
מילא "גרושה-שלא-באשמתה", יצא לי1 להכיר גם "אלמנה-שלא-באשמתה"2 __ 1 בגילי זה כבר לא כל כך נדיר. 2 או בכל אופן, שלא הוכחה אשמתה. |
|
||||
|
||||
היא כל הזמן אמרה לו שלא ישים כל כך הרבה מלח באוכל, והוא לא הקשיב... |
|
||||
|
||||
יש גרושין שלא צריך, יש כאלה שכן. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא יהודים. את יהודיה. אני אתאיסט/אגנוסטיקן. אם עישון לא היה מזיק לבריאות בכל מקרה, אבל עדיין ממכר, זו לא הייתה דרך הפעולה הנכונה עבור דתי להגמל לגמרי מעישון, כדי להיות מסוגל לשמור שבת יותר בקלות? אנחנו לא מדברים על עקירת העין, אנחנו מדברים על כיסויה - וזו הרי דרך פעולה שגרתית לגמרי אצל הדתיים להתמודדות עם פיתויים. עוברת אישה בלבוש קיצי נורמלי? עוצמים עיניים. מתחשק לנשוך כרית? לוקחים כדור או שניים. |
|
||||
|
||||
1. אתה מתכוון שאתה יהודי אורתודוקסי שלא מאמין באלוהים. 2. דרך הפעולה הנכונה עבור דתי היתה לא להתחיל לעשן מלכתחילה, ביודעו שהוא יטפס על הקירות בשבת. 3. חוששתני שיש טאבו רציני למדי בכל הקשור לסירוס, אפילו זמני, מבחינת ההלכה. אפילו בעלי חיים אסור לסרס1. 1 אבל מותר למכור אותם לגוי לא מסורסים, ולקנות אותם ממנו אחר כך מסורסים. |
|
||||
|
||||
1. בהנחה (הלא סבירה) שזו לא הייתה נטו בדיחה - לא. אני לכל היותר עברי. 2. הוא בדיוק חזר בתשובה. 3. אוקיי. |
|
||||
|
||||
תתחתן יהיה בסדר. השם יתרווח שמו, אני אתן לך כדורים שיעזרו לך לא חשוב על השטויות האלו, הבלי העולם הזה, אני גם רוקח קהילתי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |