|
||||
|
||||
בכלל לא הבנתי את ההערה לאופציה "שלוק." גם כן, אני מוחה בתוקף על הדעה הקדומה והכניעה לסטריאוטיפ ממשפחת המעופצים על פיו גפילטע פיש הוא "קציצה חסרת טעם." אפרופו, זה מזכיר לי חידת טריוויה ספרותית קטנטנה - למי נשפך סוכר בקציצות? |
|
||||
|
||||
לאהלן וסהלן מבית גבע |
|
||||
|
||||
ומה היה לשני החתולים להגיד על זה? |
|
||||
|
||||
לא מכיר. התכוונתי לבחור ערבי צעיר. |
|
||||
|
||||
לאסיה בארוחת שישי בערב שנעים אכל אצל אסיה ואדם. למעשה, אני נזכרת בזה כל פעפ שיוצא לי לאכול אוכל אשכנזי. |
|
||||
|
||||
אני נזכרת בקזבלן שנתן את הקציצה לחתול. (ובגברת נחמדה שהושיבה אותי פעם לאכול רגל קרושה, ונאלצתי לגמור הכל מהצלחת). |
|
||||
|
||||
אז מה, החלטתם לתת דרור לכל הסטריאוטיפים האפלים נגד אוכל אשכנזי? אני זוכר חוויה קולינרית יוצאת מהכלל במסעדה יהודית בלונדון - הדעות חלוקות אם זאת היתה רובנס או לא - בה לא התאפקנו וניסינו כמעט מהכל. מרק עוף עם קניידל ענקי שנמס בפה, קצץ כבוד כמעט כמו בבית, מנה נדיבה של רגל קרושה ועוד. בסוף התגלגלנו החוצה והרגשת הכובד הנינוחה לא עזבה אותנו עד היום. |
|
||||
|
||||
למה סטריאוטיפים? אני אוהבת גפילטע וגם כבד קצוץ (ואפילו אמא שלי, העיראקית, טורחת ומכינה את שניהם לחג). אבל זיכרון הרגל הקרושה רדף אותי שנים לא מעטות. |
|
||||
|
||||
גם אני הכורדית אוהבת כבד קצוץ. וקניידלך. גפילטע פיש לא אכלתי אף פעם, וזה כנראה גם לא יקרה. קוגל, לעומת זאת, כמעט הרג אותי פעם אחת. |
|
||||
|
||||
תני לי לנחש: נסעת לאוסטרליה ונקלעת אל בין חבורה של ילידים המשחקת פריזבי בקוגל אימתני! |
|
||||
|
||||
אני אשכנזי טהור, והגזר המתוק על הגפילטע גורם לי לאפקט בחילה אוטומטי בכל פעם במחדש, כמעט טראומת ילדות. |
|
||||
|
||||
אמא שלי הכינה קלופס פעם אחת, והפסיקה כשגילתה שאנחנו נותנים את הרוב בסתר לכלב, ואת השאר מורחים יפה על הצלחת. |
|
||||
|
||||
שגיאה. הערתו המדוייקת של ד''ר סהלן הייתה ''אצלנו אוכלים את העוגה בסוף הארוחה''. הערה עדינה יחסית לתגובתו לעוף. |
|
||||
|
||||
שלוק - הכוונה היתה לסרטנים למשל. אאל''ט לא נוהגים לשלוק דגים ''סתם''. (אגב, נשכחה האופציה ''בתוך בויאבז''). |
|
||||
|
||||
האמת היא שאף פעם לא הבנתי למה מתכוונים ומה ההבדל בין "ביצים שלוקות" לסתם ביצים קשות. מה זה "שלוק"? |
|
||||
|
||||
שבושל במים רותחים. |
|
||||
|
||||
אז מה ההבדל בין זה לבין מבושל? יש משהו שמבשלים אותו במים קרים? |
|
||||
|
||||
בשליקה זורקים למים רק כשהם רותחים (כמו פסטה או סרטנים). בישול יכול להיות גם הנחה במים בטמפ' החדר והבאה לרתיחה. אני לא בטוחה מה ההבדל בין ביצה שלוקה לביצה קשה1. אני יודעת שביצה עלומה2 למשל מוציאים מהקליפה ושולקים במים רותחים, כך שהיא מתקשה במהירות (ונראית כמו ביצת עין, אבל לא מטוגנת). 1 מצאתי הסבר - מסתבר שאכן ביצה שלוקה שולקים ללא הקליפה: "ביצה שלוקה: כמעט מרתיחים סיר מים, לא עד הסוף בכדי שלא יבעבע. מוסיפים כפית של חומץ, שעוזרת לאטום את הביצה, ושוברים פנימה בעדינות ומקרוב לקו המים ביצה - על מנת שלא תתפזר בסיר. נוצרת מעטפת לבנה שאוטמת את הביצה, ולאחר 3 דקות מוציאים מהמים בעזרת כף עם חורים". נשמע דומה מאוד לשלוקה. אולי זה אותו הדבר. איפה שפית האייל כשצריך אותה? |
|
||||
|
||||
תודה. (אני מקוה ששפית האייל עושה דברים קצת יותר טובים מביצים עלומות/שלוקות/מה שזה לא יהיה) |
|
||||
|
||||
את זה הבנתי, אלא שהשאלה הייתה על דגים, לא פירות ים. בויאבז ומרקים נופלים תחת הקטגוריה "מבושל," לא? אגב, נדמה לי שדגים מאודים יש גם במטבח הסיני, כמו דים סאם. |
|
||||
|
||||
נשכחה האופציה "בתוך בויאבז"? *נשכחה*? את מאלצת אותי לכבס את בד הסינון המלוכלך בחוץ: עייני ברשומות המערכת והיזכרי מי הציע לפצל את האופציה "מבושל" ל"מבושל ברוטב" (ע"ע קציצות מרוקאיות וחריימה) ו"במרק" (ע"ע בויאבס1), ומי טען שלא צריך. 1כך, למיטב הבנתי, למרות שבארץ כולם-כולם שמים ז') |
|
||||
|
||||
מי חוצפן עכשיו? אתה הצעת להבדיל בין נוסח עדות ספרד ואשכנז, כאילו חסרים לנו פילוגים בעם בזמן הימים הנוראים, בזמן שבויאבז זה בכלל מרק של גויים. שים לב איך אתה משחיר את דמותי בעיני הקוראים. הסקר הבא - עליך! |
|
||||
|
||||
הצעה מעשית לסקר על ירדן: איך אתה מעדיף את הירדן שלך: אפוי ברוטב פילולוגי-בלשני מאודה עם אודה משירי ארצנו מוגש עם פסטה בלב"ן מוקפץ בשו"ח |
|
||||
|
||||
עוד התגוששות בבוץ של חברי מערכת האייל? האימפריה אוטוטו קורסת. אתם חייבים לעצור לרגע, לקחת נשימה עמוקה, ולתת את המושכות, באופן זמני, ל - ואני לא מתבייש להגיד את זה - מנהיג חזק! כן, זה מה שהמערכת השסועה של האייל צריכה עכשיו - לשלוח לפסק זמן את הדמוקרטיה, לתת לאיש ברזל לנהל את העניינים לכמה שבועות. אני מציע את כליל החורש נאורי. |
|
||||
|
||||
הוא טען פעם שהצליח לפצח את סוד העוינות של המזרחיים לגפילטע פיש. "כשאתה אומר למזרחי דג, זה אומר אוטומטית שלושה דברים: * אדום * חם * חריף הגפילטע פיש (אפרפר, קר, ומתקתק) הוא פשוט בצורה מובהקת מנוגד בכל הדברים האלה, ולכן הגועל-נפש".\ מצד שני, באחד מלילות הסדר האחרונים כשעזרתי להגיש את האוכל גיליתי שאצלנו במשפחה כל המזרחיים ביקשו גפילטע פיש וכל האשכנזים ביקשו חריימה... על הסיבות לכך אפשר להמשיך ולתהות. |
|
||||
|
||||
גפילטע פיש זה דבר נורא ואיום, ואין מה לתהות על מי שדוחה אותו בשאט נפש. חריימה אינני מכירה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו טוב. |
|
||||
|
||||
אין כמו גפילטע פיש מתוק במיוחד עם פלפל שחור וחריינה (כך קוראים לקונדימנט שמורכב מחזרת וסלק?) חריפה במיוחד. אבל מדוע כעס כל כך עמוק? |
|
||||
|
||||
סתם לא סובלת את הטעם, לא של הגפילטע ולא של קניידל'ך וכנראה גם לא של הרבה מאכלים יהודיים-אשכנזיים אחרים. (ולא, לא נאלצתי לאכול אותם בבית, לא הייתה אצלנו הקפדה על כאלה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |