|
||||
|
||||
כשהייתי בו 13, או 14, נפטר ראש העיר(יה) האגדי של חיפה, וארונו הוצב ברחבת העיריה, כדי שהאזרחים יוכלו לחלוף על פניו ולחלוק לו כבוד אחרון. האבא הפרטי שלי, שלא היה מחסידי הממסד המפא"יניקי בכלל, ומחסידיו של אבא (חושי) של חיפה בפרט, היה בין החולפים על פני הארון, ואף לקח אותי להתלוות אליו. שנים אחר כך נפתרה לי התמיהה - אבא שלי פשוט רצה להיות בטוח שהאיש אכן מת. |
|
||||
|
||||
טוב, בסגנון הזה אני דיברתי עם שלמה ארצי. הוא שאל איך נוסעים לתיאטרון ירושלים. האמת, עניתי לו כפי שהייתי עונה לכל אחד אחר, בלי להסגיר את הזיהוי - הוא ודאי הניח שהוא מזוהה - אבל עד היום לא כל כך ברור לי אם הוא שאל מתוך צורך בתשובה או ממניעים אחרים. אם מדובר בצורך בתשובה, הוא צריך להיות חסר אוריינטציה ברמות גבוהות במיוחד... |
|
||||
|
||||
אני כיוונתי פעם את רמי פורטיס בראש פינה- אז עוד היה לו את הקוקו |
|
||||
|
||||
לי יש סיפור שסיפרתי יחסית מעט פעמים אבל אף אחד לא שוכח לי אותו (בעיקר כי הם חושבים שהמצאתי אותו). כשהייתי בתיכון למדתי באוניברסיטה הפתוחה כמה קורסים. כל קורס היה מתקיים בתיכון תל אביבי כלשהו, בדרך כלל בגימנסיה הרצליה. הקפיטריה של התיכון הייתה פתוחה בשעות האלה ואכלסה את הסטודנטים התיכוניסטים ברובם - נראה לי שהייתה שם מין כיתה ניסיונית שלמדה באו"פ במקביל ללימודים. לבלות את ההפסקה בקפיטריה לא היווה בעיני אטרקציה מיוחדת בהתחשב בכך שאנשים שהולכים ללמוד באו"פ כתיכוניסטים הם בדרך כלל מעצבנים למדי, כך שאני הייתי נוהג להסתובב בחוסר מעש או ללכת לאבן גבירול וחזרה. בהפסקה באחד מהשיעורים הראשונים - אבל לא הראשון, פרט חשוב שנחקרתי אודותיו בהרחבה - יצאתי מהכיתה ואחרי יצאה ממנה בחורה בלונדינית, מטר שבעים וחמש בערך שנראתה מעולה, תיכוניסטית אף היא. היא שאלה אותי איפה הקפיטריה ואני הנחיתי אותה בכיוון הנכון ופניתי ללכת. היא שאלה אותי שוב, ואמרתי לה שאין סיכוי שהיא תפספס את זה. היא שאלה אם אני יכול לקחת אותה לשם, ואני אמרתי לה "באמת שזה נורא פשוט. את יורדת קומה אחת במדרגות וזה ממש שם", והלכתי. זאת הייתה עדי נוימן, גיליתי בדיעבד, חצי שעה אחר כך, כשאיזה מישהו שאל אותי אם אני מזהה אותה. אני מספר את הסיפור רק כשאני נזכר בו, וזה בדרך כלל קורה כשהיא מופיעה בעיתון ומישהו קורא עליה כתבה עם תמונה, ואז אני חושף את זהותה ע"י הצבעה על התמונה - "וזאת הייתה היא". מה שקורה מיד: אם זה בחור, הוא טופח על מצחו וקורא לי אידיוט, ואם זאת בחורה היא מסתכלת עלי בצורה קצת אחרת. מיד לאר מכן מתחיל תחקיר ארוך (ומעליב): האם היא ידעה איפה הקפיטריה. הערה: לקוראי האייל המאותגרים (כמוני): עדי נוימן היא דוגמנית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קיבלתי כבר תגובות יותר חריפות, תרתי משמע. |
|
||||
|
||||
זה קורה לי כל הזמן בעבודה. נכנסים לחנות כל מיני אנשים שאני מכירה מהמכולת, ויש סחבקיה קלה, ואחר כך מישהו שואל מאיפה אני מכירה את יהודה לוי או כל שם עלום אחר. כשפאני ארדן נכנסה לחנות, זיהיתי אותה. זה כבוד. |
|
||||
|
||||
יש מי שיטען שהסיפור שלנו דומה גם במובן אחר: מה יש ליהודה לוי לחפש בחנות ספרים? כנראה הוא מתחיל איתך... --- אני זוכר ואין לי מושג מאיפה שזו חנות ספרים. תזכירי לי איזו? |
|
||||
|
||||
סטימצקי בשינקין. ואף אחד לא מתחיל איתי יותר. הניאון והצופר שמבשרים "אמא! אמא!" מותקנים לי כנראה על הראש. |
|
||||
|
||||
מישהו כבר שאל אותך מאיפה את מכירה אותי? |
|
||||
|
||||
צר לי, אבל גם בלי לדעת שהיא דוגמנית, אם בחורה שנראית מעולה מתחילה אתך באופן כה ברור, ואם אין לך חברה באותו רגע (הייתה לך?), אז מה יש לך לומר להגנתך שלא נענית לה? |
|
||||
|
||||
נתחיל בזה שהייתה לי חברה. אגב, היא הייתה גבוהה לא פחות מאותה דוגמנית והייתה בעיני יפהפיה (יש לי חולשה מטורפת לבחורות גבוהות. גם החברה שלי כיום מטר שבעים והרבה, והיא יפהפיה גם כן. במיוחד כשהיא מרכיבה עדשות ולא משקפיים. אלוהים, אנא, עשה שלא תקרא את זה..1). במקרה הספציפי הזה, אני תמיד מתייחס רק לעובדות המקרה, ולא אתפתה לכתוב שהיא אכן התחילה איתי. בלי לדבר על המקרה הזה כמובן, קשה לי להבחין במקום כשבחורות מתחילות איתי. לא שזה קרה לעיתים קרובות אבל כשזה קרה אני הבנתי רק בדיעבד. הסיבה לכך היא שאני בחור נחמד ומנומס אבל למיטב שיפוטי בהחלט לא ספצימנט ראוי לכבוד מסוג זה, וקשה לי להבין בחורות שמתבלבלות. 1 לא שיש הרבה סיכוי. האייל זה לחנונים. |
|
||||
|
||||
דחוף ליהונתן אורן לבירור נחמדות (גם הוא משוכנע ש''נחמד'' זה לא מספיק). |
|
||||
|
||||
אל תאמיני לכל מסכי העשן שהבחור מפזר. האמת היא שהוא בחור שמאוד-מאוד-מאוד אוהב לקרוא, ובשבילו ספר יפה זה יותר יפה מכל בחורה יפה. תגובה 316848, תגובה 397096. |
|
||||
|
||||
אנצל את ההזדמנות לתגובה מחוסרת עניין לציבור ואציין שמוזר שכמעט כתבתי בתגובה המקורית שבאותה תקופה קראתי הרבה פחות, ובטוח שבהרבה פחות הנאה. ההקשר היה שניסיתי להזכר מה היה לי כבר לעשות בהפסקות שהיה כל כך דחוף עד שלא אלווה בחורה נחמדה: היום כשיש לי הפסקה ממשהו אני קורא ו/או מעשן1, אבל אז? 1 לא שאני מעשן כל כך הרבה. אגב, חשבתי על זה לאחרונה והגעתי למסקנה שכנראה שאני לא אוהב לחשוב בלי גירוי חיצוני או מטרה. סיגריה מסדרת לי כמה דקות של עיסוק, וקריאה יכולה להכחיד עוד יותר זמן, וביחד זה יכול להעביר שעות. בגלל זה הפסקתי לרוץ - הייתי רץ שעה אבל היה לי משעמם נורא לחשוב. |
|
||||
|
||||
אני הורדתי באופן דרסטי את כמויות הקריאה שלי קצת אחרי התיכון, באופן מכוון שדרש משמעת עצמית רבה, בגלל התחושה שאני חייבת לשנות את המינון בין קריאה למחשבה. |
|
||||
|
||||
ואת פשוט יושבת וחושבת? על מה? |
|
||||
|
||||
עליך. |
|
||||
|
||||
כבר עדיף לקרוא ספר. |
|
||||
|
||||
לא "פשוט": גם אני מעשנת, כמובן. וחושבת על כל מיני דברים. לךפעמיפם גפ על ספרים שקראתי. על דברים שנוגעים לעבודתי, או ללימודיי כשאני לומדת. על רעיונות שאני רוצה לחשוב עליהם. בתקופה שבין התיכון לצבא, בשלב מסוים, הגעתי לשיא די קיצוני של קריאה. והרגשתי שאני עלולה להפוך לחמוד נושא ספרים, במובן זה שהיידע שלי לא יהיה יידע די מעוכל ועצמי אלא יותר אוסף פשוט של ידיעות. היום אני לא בטוחה שזה היה מהלך מוצלח במיוחד, אבל לזמנו הוא היה נכון. |
|
||||
|
||||
אני אפסיק לקרוא - אם אתחיל לכתוב. אני אתחיל לכתוב - אם אתחיל לחשוב. אני אתחיל לחשוב - אם אפסיק לקרוא. לא אפסיק לקרוא, אין צורך לירוא, כי לא נראה לי ש- אכתוב מספיק טוב. |
|
||||
|
||||
''חמוד נושא ספרים'' זאת בדיוק ההגדרה של אחד ששמו אינו עולה במנועי חיפוש. |
|
||||
|
||||
וואלאק. זו בטח הייתה פליטה פרוידיאנית. נחמד לחשוב שבתת מודע אני כה נחמדה אליי. וזה גם המקום להתנצל על מקלדתי הדיסלקטית (בתקווה שאין זו השלכה). |
|
||||
|
||||
אליי? אליו? עוד פליטה פרוידיסלקטית? |
|
||||
|
||||
ודאי שאליי. הרי במקור כתבתי את זה על עצמי. |
|
||||
|
||||
"חמוד נושא ספרים" הוא בדיוק מה שמחפשות 5 הבחורות שהמלצת1 להם לגלוש באייל. 1 זה היית אתה, אני זוכרת נכון? |
|
||||
|
||||
לא, זה היה צב מעבדה, תגובה 409917. |
|
||||
|
||||
בחורה יפהפיה עם בחור מעשן זאת לדעתי תאונה מצערת. ברוק שילדס (ומי זאת, אתה כן יודע?) השתתפה פעם באיזה קמפיין אמריקאי נגד עישון, והיא אמרה שם משהו כמו - "אני שונאת שמעשנים על ידי, בייחוד אחרי שחפפתי את הראש". להפתעתי, גיליתי יום אחד שיש בקשקוש הזה משהו נכון - לפעמים, אחרי שהות ממושכת במחיצת מעשן, נשאר בשיער ריח כלשהו של עשן. |
|
||||
|
||||
יודע. גם היא גבוהה. אכן הרגל רע ומטופש, אין מה להגיד. אפילו אני שונא לעשן אחרי שחפפתי את הראש. החברה שלי לא מעשנת אבל היא מאוד טולרנטית. לילדים שלי אני מבטיח לא לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
בחורה יפה שמעשנת זו עוד תאונה, אבל תאונה זמנית בלבד, שתסתדר במהמשך. |
|
||||
|
||||
גם בחורה יפה שלא מעשנת היא תאונה זמנית שתסתדר בהמשך... זה רק יהיה רחוק קצת יותר בממוצע. |
|
||||
|
||||
זה עובד גם הפוך? (כלומר, אם מפסיקים לעשן). שואלת בשביל חברה. |
|
||||
|
||||
אחרי שכבר נוצרו הקמטים מסביב לפה, נראה לי שמאוחר מדי. אבל אני ממש לא מומחית קוסמטיקה. ____________ שמתי לב לזה עוד בבית הספר, אחרי שקראתי משהו בנושא. פתאום התחלתי להסתכל על כל המורות שמעשנות, ולהשוות אותן לאמא שלי, לנשים אחרות שלא מעשנות, באותו גיל ומבוגרות מהן. |
|
||||
|
||||
אם יש לה כסף ומוטיבציה, הקמטים אינם. |
|
||||
|
||||
אם יש לה כסף ומוטיבציה היא יכולה גם להגדיל / להקטין חזה, לנסר את האף ולהצמיח פין1. טיפולים מהסוג הזה הם מחוץ לדיון, כרגע2. 1 אם כי זה יותר קשה, ושמועות אומרות שזה לא נראה ממש כמו פין שנולדים איתו. 2 זה טוב: גם לשפוך כסף על סיגריות. גם לדפוק את הבריאות3וגם לממן דירה לבת של המנתח הפלסטי. 3 וכאן המקום לספר סיפור קטן. שימו בצד סרטן וכל זה. בהיותי סטודנטית, הלכתי לבצלאל בחברת שתיים מחברותי ללימודים. להגיע לבצלאל מהאוטובוס פירושו ללכת דרך חלק ניכר מהאוניברסיטה, וכרוכה בזה עליה קטנה והנה שמתי לב ששתיהן מתנשפות במרץ. אני אף פעם לא הייתי חובבת ספורט גדולה, ובאותה תקופה הפעילות הגופנית היחידה שהייתי עושה היתה לרכב על קוקרינט לסינימטק (כל הדרך בירידה), ולחזור איתו באוטובוס, ובכל זאת לא החשבתי את העליונת בדרך כמשהו שמצריך התנשפות. וההסבר היחיד שמצאתי, הוא ששתיהן (כמו 90% מבצלאל באותה תקופה, סביר להניח שגם היום, סך הכל עברו רק כמה שנים) מעשנות. |
|
||||
|
||||
מי שבאמת אוהב לקרוא לא הולך לסטימצקי. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי למה מתייחסת התגובה. |
|
||||
|
||||
"וואו, איך היא ידעה שאני נגר?" _____________ ד. הגלילי מכיר, שהוא יספר. |
|
||||
|
||||
אז שיספר כבר.. |
|
||||
|
||||
עדי נוימן למדה בתיכון בניו-יורק. והיא ג'ינג'ית (לפחות היתה). הכי קרוב שהצלחתי למצוא: http://www.eonline.co.il/facts.asp?id=250 |
|
||||
|
||||
אני יכול להעיד רק שב 1997 או 1998 היא נראתה בגימנסיה הרצליה. למה אין עליה ערך בויקיפדיה?! |
|
||||
|
||||
כי גם אני כמו אחרים (שכותבים בויקיפדיה...) לא יודעים מי היא |
|
||||
|
||||
אני צריך שמישהו יסביר לי את זה: סטארבייס 972 (מועדון המעריצים של מסע בין כוכבים, שהגברת נוימן נמנית על חבריו המוכרים יותר), מופיע כערך ב"וואלה-פדיה", המבוסס על וויקיפדיה1. הערך אף עולה בחיפוש בוויקיפדיה2, אבל כשלוחצים על הקישור, אין כלום3. הכיצד? |
|
||||
|
||||
נו זה פשוט, על הצבעות מחיקה שמעת? בוויקיפדיה העברית מתנהלים בכל זמן נתון לפחות כמה כאלה. רשימת כל ההצבעות: רשימת ההצבעות הנוכחיות: |
|
||||
|
||||
הבנתי. מזל שוואלה-פדיה לא מעודכנים. אחרת, לאיפה הייתי מקשר? |
|
||||
|
||||
תלוי איפה זה קרה |
|
||||
|
||||
ליד ון ליר, במרחק כמה מטרים מהתיאטרון. |
|
||||
|
||||
היית צריך לומר לו ''דרך מרפסת'' |
|
||||
|
||||
כשהייתי ילד היתה לי הקדשה אישית חתומה מידי הקומיקאי היהודי-אמריקני דני קיי. אבי ז"ל שעבד במוסד ציבורי בו ביקרו מדי פעם אנשי שם, מעולם לא הפסיד הזדמנות להוציא מכל אחד מהם אוטוגרף. עם הקדשה לילד אם רק אפשר אדוני. איך קוראים לילד? גרושו, הוא בן 8 אדוני. בבקשה, לגרושו בחיבה וידידות. יגאל אלון. אם יורשה לי אדוני גם אני הייתי בחיל הנוטרים. אה, אז אתה עוד מהחברה האלה. היה לאבי ארנק מיוחד ותפוח, מפלסטיק דמוי עור, עם דיוקנו של דני קי מוטבע עליו (הוא העניק לו אותו במתנה עם ההקדשה, והוא עודנו ברשותי) ארנק זה היה מלא בחתימות שחלקן שורבטו על נייר לעת מצוא, בדרך כלל פיסת קרטון חתוכה ידנית מחפיסת סיגריות אל-על שאבי נהג לעשן. לעיתים כשנחה הרוח, אבי היה מוציא לעת ערב, בסיומו של יום עבודה את ארנק הדני - קיי שלו, שולף מתוכו פיסות נייר וחתיכות קרטון מקופלות, מיישר ומחליק אותן, ומעביר לי תוך כך שיעור בהיסטוריה של העם היהודי, משולב בקורס בפוליטיקה ותולדות הקולנוע. הנה כאן אתה רואה, זו חתימה של זלמן ארן שר החינוך, הוא מאחל לך שתלמד היטב ותשמח את הוריך בהישגים לתפארת. ופה משה דיין, אתה זוכר שסיפרתי לך איך שללוי אשכול לא הייתה ברירה ב-1967... כן זוכר אבא. תגיד , וסיפרתי לך איך מתי שבגין בא אלינו התעלמתי ממנו לגמרי, וחוץ מבוקר טוב בכלל לא ביקשתי חתימה? יום אחד, אמי שלא רחשה הערכה רבה לתחביב הנ"ל, גיהצה את מכנסיו של אבא, וגילתה שכיבסה אותם ערב קודם עם הארנק בתוכם. הארנק מפלסטיק כמעט לא נפגע, רק התמונה דהתה במקצת, בעיקר בזכות העובדה שלמכונה הישנה שלנו לא הייתה פונקצית סחיטה. אך האוטוגרפים שבתוכו, הפכו לעיסת קרטון דחוס בצבע כחלחל. מאז פגשתי ולחצתי יד (בזמנים שונים ובנסיבות ציבוריות משהו) לשני ראשי ממשלה מכהנים ועוד כמה פונקציונרים כאלה ואחרים. לא טרחתי לבקש מהם אוטוגרף. |
|
||||
|
||||
לוי אשכול, משה דיין, בגין - לא ממש חשוב. דני קיי זה משהו, אבל למי שלא יודע מיהו זלמן ארן, אז אפשר להגיד שמימיו ועד ימינו אלו, לא כיהן בלשכת שר החינוך מישהו הראוי לתואר הזה, למעט התקופה הקצרה בה כיהן בתפקיד יוסי שריד. |
|
||||
|
||||
אתמול שוחחתי עם פרופ' מאחת האוניברסיטאות המובילות, שסיפר לי שהוא עושה התפלגות סטטיסטית על כל מבחן, ותמיד יוצא לו גאוס. חוץ ממחזור אחד, ששם יש התפלגות של ''גאוס כפול'' - הם קוראים למחזור הזה ''השרידים'' כי אלו הנפלים שנכנסו לאוניברסיטה כששריד אילץ את האוניברסיטאות לקבל תלמידים על סמך בגרויות ללא התחשבות בפסיכומטרי. כך שאפשר לומר על שריד הרבה דברים (חלקם גם יהיו נכונים) אבל שר חינוך ראוי הוא בודאי לא היה. |
|
||||
|
||||
"גאוס כפול" זאת התפלגות מאוד נפוצה במבחנים במדעים מדוייקים שכוללים 4 שאלות. שיא אחד נמצא בד"כ סביב 85 ושיא שני (בד"כ יותר גבוה) סביב 65. זה נובע מכך שהרבה פעמים זמן הבחינה הוא קצר מדי ותלמידים שמתקשים בתכנון הזמן שלהם לא מספיקים לענות על שאלה אחת. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע איפה אתה למדת, אבל בפקולטות למדעים מדוייקים שאני מכיר אין פיקים מעל שישים, רק דעיכה אקספוננציאלית. |
|
||||
|
||||
למדתי באוניברסיטה העברית. אני משתתף בצערך. |
|
||||
|
||||
במקרה דנן מדובר על רפואה, והוא סיפר על שיא אחד בסביבות 85 (כפי שיש בד"כ) ושיא שני בסביבות 30. |
|
||||
|
||||
כמו שכתבתי כאן פעם, אורי אורלב שזכה ב''נובל'' של ספרות ילדים (פרס אנדרסן) אירח אותי בביתו, וגם סמי מיכאל אירח אותי בבית הגפן בחיפה. מסמי מיכאל דווקא ביקשתי שיחתום עם הקדשה על שני ספרים שלו שהבאתי איתי, וגם את דודו זכאי שטוב לו בקיבוץ אירחתי פעם אצלי, והחתמתי על התקליטים שלו, כך שלא ממש מדויק מה שכתבתי קודם שאני לא מבקש חתימות. |
|
||||
|
||||
לי יש אוסף קטן ונחמד של ספרים בחתימת מחבריהם, כמעט כולם חתמו לי אישית (וחלקם בהקדשה אישית יפה). רשימה חלקית כוללת את פול אוסטר, אלטון בראון, גאי אבריאל קיי, אפרים קישון וירון לונדון (על אותו הספר), משה אופיר, מירון איזקסון ועוד. בכנס אייקון הבא עלינו לטובה אני מקווה לצרף את ניל גיימן (אם נמצא בייביסיטר. קצת קשה במשפחה בה אפילו לסבתא יש תמונה שלו מעל השולחן בחדר העבודה). אבל היהלום שבכתר שנשאר בינתים בלתי מושג הוא מיכאל הנדלזלץ. בעולם הקטן שלי הנדלזלץ הוא אל, אבל אני לא מצליחה למצוא מכרים משותפים. אנא איילים רחמנים, עזרו לל.ב.פ למצוא את דרכה את האושר! |
|
||||
|
||||
מיכאל הנדלזלץ למד באותה כיתה עם אבי, אבל קשה לומר שהם שמרו על קשר. גיגול קטן הביא את זה: "מפגש חמישי (מתוך 8) במסגרת: 'דף חדש – מפגשים עם סופרים עורכים ואנשי אקדמיה'. מרכז ומנחה: מיכאל הנדלזלץ (עורכו הראשון של מוסף' ספרים' בעיתון הארץ) האורח : הסופר ניר ברעם, ביום ד' בשעות: 18:00 עד 19:30, במרכז הכנסים ע"ש קונרד אדנאואר, משכנות שאננים, ימין משה, י-ם. פרטים: מחלקת תוכניות: 02-6292212 או דוא"ל: prog@mishkenot.org.il" |
|
||||
|
||||
מה, הנדלזלץ לא נכנס אף פעם לחנות שלכם? |
|
||||
|
||||
לא. באמת לא בסדר. |
|
||||
|
||||
מה לא בסדר, בעיניי זו הפקרות! |
|
||||
|
||||
... ומה מפריע לכם שם בחנות לארגן ערב החתמות בהשתתפות הכותב הנכבד? |
|
||||
|
||||
באיזו חנות מדובר? |
|
||||
|
||||
יש. גיימן חתם לי ולצאצא על ספרים (לי על ''בשורות טובות'' ולצאצא על ''איך החלפתי את אבא בשני דגי זהב''). היה גדול. |
|
||||
|
||||
יש לי ידידה שהולכת לקורס ספרות שמעביר האל שלך. אם את רוצה אני יכול לברר פרטים. תוכלי ללמוד תורה ישירות מפי האל... |
|
||||
|
||||
כן, כן , כן! ____ ל.ב.פ., מלחיתה באושר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |