בתשובה לברקת, 15/09/06 16:41
חוצפה 409429
זה עוד כלום. אמא שלי אוהבת את חנן יובל (כיוצר וכזמר). כל כך אוהבת שהיה חשוב לה לפגוש אותו לאחר הופעה שלו בבנייני האומה ולשאול אותו מדוע הוא שר כאילו שיש לו עצירות. היא לא מבינה מה לא היה בסדר בזה.
חוצפה 409527
אמא שלי צלצלה פעם אל עוזי חיטמן ז"ל והסבירה לו שהוא שר לא נכון, שצריך לשיר "מגבוה", כלומר - באופן שהקול "ייצא" דרך איזור הסינוסים, פחות או יותר, ולא "מהאף", ועוד כל מיני הסברים. איך להשתמש בנשימות באופן נכון כך שאפשר יהיה לשיר הרבה מבלי להתעייף, איך "לא ללחוץ על המיתרים", וכיו"ב. אני התביישתי שהיא מנג'סת כל כך הרבה, אבל הוא, מן העבר השני, הודה לה בחום. נראה שאחר כך, בהמשך הקריירה, הקפיד ליישם את עצותיה - וקולו, שהיה מאנפף מאוד באופן טבעי - נעשה מאנפף פחות.

כשהייתי ילדה קטנה פגשתי די הרבה שחקנים, רבים מהם כבר ז"לים, וכמה זמרות וגם כמה סופרים ואנשי תקשורת (צירוף לשוני שעוד לא היה מקובל אז). בתוכם היו יורם קניוק וחיים חפר, שששניהם כנראה קרובי משפחה רחוקים שלי, וקניוק גם הסביר לי פעם משהו די מסובך על הקרבה.

מי היה "הבכיר" שבכולם? לא יודעת. יוסי בנאי זה בכיר?

נו טוף, כמובן, גם בכירים הם רק בני אדם.

הייתי עם אבא, שהיה צריך לשוחח עם מישהו אחר, אבל איכשהו הלכנו לשוחח גם עם בנאי (כלומר, *אבא* הלך לשוחח איתו), בחדרי ההלבשה של הפקה כלשהי. לחדרי ההלבשה, ולא רק לבגדים שבתוכם, קראו - "הגרדרובה", "הגרדרובות" - "אוי, שכחתי את השרשרת אצל מישהו בגרדרובות..." (כמעט כתבתי "אופס", במקום "אוי" - אבל נדמה לי שאז עוד לא אמרו אופס).

חוץ מבנאי היה שם עוד מישהו ידוע יחסית, ועוד שחקן צעיר שיוסי היה מיודד איתו ואהב לרדת עליו, סתם ככה בשביל הכיף. בנאי היה משועמם, ולמרות שאינני חושבת שהוא היה בדיוק טיפוס פותר התשבצים הקלאסי - הוא לקח ממישהו חוברת תשבצים ומדי פעם שרבט בה קצת, בעצלתיים.

שוחחו, קשקשו, הייתי קטנה וחוץ מ"שלום, שלום", אף אחד לא ממש הבחין בקיומי. יוסי ישב עם החוברת ומלמל משהו עם "פנים, פנים...".

"קלסתר", אמרתי בשקט.

הוא פנה אלי, מופתע, "*מה* אמרת?"

"קלסתר". הייתי ביישנית.

"אתה רואה, סרי! קלסתר! *אתה* - *יודע* את המילה הזאת? - הרים יוסי קול על השחקן הצעיר, ידידו.

"סרי", היה אחד משמות משפחתו של הבחור ההוא, שהקדים בהרבה את זמנו ואת אופנת ג'ודי-שלום-ניר-מוזס-ורדה-ז'קונט-רזיאל-ויזלטיר.

אבל הנה חזר המשבץ אל התשבץ ואמר לי, מאוכזב, "אה, לא, לא, זה לא קלסתר, זה חמש אותיות עם נו"ן בסוף" - ואז הוא כבר דיבר אלי כשווים בין שווים! :-]

"דיוקן", אמרתי.

נדהם למדי, הוא כתב דיוקן, ושאל - "בת כמה את?".

"בת שמונה וחצי".

"אהההה!", הרעים יוסי בתיאטרליות על סרי הרזה כדג מלוח, שקפץ כנשוך נחש -

"אתה רואהההה, סריייי!! את מה שהיא יודעת בגיל שמונה, אתה לא תדע גם בגיל שמוניייים, סרי סרי סררררי!!!"

ה"וחצי" היה חשוב מאוד בעיני, בימים ההם.

צייצתי בבהלה (לא היה לי ברור אם הצעקות הן בצחוק או שבאמת הולך לקרות משהו נורא) - "אני בת שמונה *וחצי*" - בתקווה עמומה שתוספת החצי תסביר את הידע שלי בענייני פורטרטים ותציל את חייו של סרי האומלל. אף אחד לא שמע אותי כבר.

אני מקוה שסרי חי, קיים ושלם עד עצם היום הזה, אם כי הקריירה הדרמטית הטריה שלו נגדעה זמן לא רב אחר האירוע ההוא. ככה זה.

יום אחד, בהזדמנות, אולי אספר גם על האפשמינקה. כן כן, לא טעות - אפשמינקה.
חוצפה 409534
הכותרת מדויקת: לא ייתכן להזכיר יצור לשוני מרשים כמו אפשמינקה בלי להסביר מייד מי ומהו!
חוצפה וגם ניטפוק 409539
לא אתחיל עכשיו גם עם הסיפור ההוא, הרי יש גבול לכמה שאפשר להתעלל באיילים/ות. ונדמה לי שיש כאן התנגדות לדיסקליימרים... ראה/י נא את הדבר כמתן הזדמנות לפיתוח אורך רוח ולחישול האופי :-] .
קראתי כרגע את הערך על חיים חפר בויקי. כתוב שם שהוא נולד בעיירה מיסלוביץ', ואילו לי זכור דווקא משהו כמו סוסנוביץ'. מה יהיה? ככה משכתבים את ההיסטוריה?
חוצפה וגם ניטפוק 409547
מילא ויקי, אפשר להתפשר על סוסלוביץ'. אבל על השאר אומר: don't be coy!
חוצפה וגם ניטפוק 409661
בתיאטרוני היידיש היו מתאפרים מאוד בכבדות. בהצגות רוויו שרווחו בתיאטרונים אלה, היו מחליפים כמה דמויות במשך הערב, ולכן, במהירות - את הלבוש, האיפור, השפמים והזקנים. לעבודה זו לא צלחו האריזות הקטנות והאלגנטיות של תכשירי הסרת איפור בנוסח דהיום.

בצנצנות גדולות המזכירות צנצנות ריבה (ואולי באמת התחילו את חייהן כצנצנות ריבה) היה חומר לבן, שמנוני, דמוי משחת וזלין (וכנראה קרוב משפחה שלה), וקראו לו "אפשמינקה", "Apshminke" - מילה ספק-יידית שהשתמשו בה, כנראה, רק אנשי תיאטרון, גלגול מן "abschminken" - "הסרת איפור", בגרמנית. בעזרת פיסות צמר גפן גדולות ושימוש זריז בכמויות לא-ממש-עדינות של החומר הזה, היו מצליחים להתגבר על דרישות העבודה.

פעם, בכיתה א', שוחחו כמה ילדים על כל מיני תאונות שקרו בביתם, ואני, בתמימותי, הזכרתי תקרית בה נשברה צנצנת אפשמינקה של אבי. זו היתה טעות פטאלית, ובתוך כמה דקות של שאלות וצחוקים, למדתי דבר שלא הייתי ערה לו קודם: כי משפחתי היא מוזרה ושונה ממשפחות אחרות.

המשיכו לצחוק עלי, על המילה המוזרה הזאת, עוד זמן, עד שעניינים אחרים תפסו את מקומה בראש החדשות.

כשניסיתי להסביר - זאת העבודה של ההורים שלי, הם עובדים בתיאטרון, וצריך להוריד את האיפור וכולי וכולי - זה רק החמיר את המצב -

"מה, אבא שלך שם אודם? שיואוווו! אבא שלה שם אודם!"

בזמנים של טרום הבשורה על פי מרילין מנסון וטרום הבשורה על פי אביב גפן...

במשך השנים קרו לי עוד כל מיני תקריות מביכות, שבאופן לא ישיר החלו מן הטעות התמימה ההיא.
חוצפה וגם ניטפוק 409549
סוסנוביץ'? סבי נולד שם!
חוצפה וגם ניטפוק 409552
וסבא שלך הוא חיים חפר?
Luftgescheft 409554
אתה מאשים את סבי בהתפרנסות מהפרחת מילים באוויר (נאות ככל שיהיו)? תתבייש!
בתגובה 275146 מוזכר מקור פרנסתו.
Luftgescheft 409566
אני רואה שהגנים אצלכם עובדים שעות נוספות.:)
Luftgescheft 409574
כן, יש בזה משהו. לפני כמה ימים שאל אותי אבי מה בדיוק אני עושה בעבודה בחודשים האחרונים. בתמורה הוא סיפר לי על אביו פרטים (שלא אכנס אליהם כעת) מהם התברר שהדימיון עובר כל דימיון.
חוצפה וגם ניטפוק 409558
אה, באמת? נו, אז אם יש משהו בתיאוריה בדבר הקרבה בין חיים חפר לביני, ובהתחשב במסורת הגורסת כי בתוך העיירות התחתנו היהודים בינם לבין עצמם - הרי שאתה ואני דודנים מן הדרגה החמש מאות שלושים וארבע! Welcome To The Family!

אם כך, בבוא יומי אוריש לך את המתכון הסודי שלי למנדבורצ'ניק (נשבעת לך שיש מילה כזאת! או לפחות היתה, לפני שהמעטים שהכירו אותה הסתלקו להם אל שדות המנדבורצ'ניק הנצחיים והשאירו אותי לבד).
חוצפה 409923
דן בניה סרי?
חוצפה 409929
לא.
חוצפה 409931
מתי סרי
חוצפה 409939
לא. לו חשבתי שיש חשש לזיהוי, לא הייתי מזכירה את השם. הבחור היה מסוג האנשים שאיש מעולם לא שמע ולא ישמע עליהם (חוץ מיוסי בנאי וממני :-]).

זכורה לי עוד אנקדוטה הקשורה בו. היתה שחקנית ששמה היה, נניח, סטלה צ'רני (שם שבדיתי לה כרגע, המזכיר את שמה. עכש"י, כבר שנים שהיא איננה בארץ, אבל רק למקרה ש...), אשה יפה, לבושה בקפידה, אירופאית עם מבטא אירופאי שכנראה מעולם לא השתלבה, תמיד נשארה קצת בגדר נטע זר ועוררה מחוות לגלוג על לא בכפה. היא ישבה בגרדרובה וסיפרה למישהי בשקט על ה"רמונט" (שיפוצים, צביעה) שעשתה לא מכבר בדירתה. אחר כך קמה והלכה, ע"מ לעלות אל הבמה. לא רחוק ישבו סרי ודני ליטאי - אז, בחור צעיר ויפה. שניהם החלו לנגן על גיטרות דמיוניות ולשיר תוך חיקוי המבטא שלה: "סטלה צ'רני עשתה רמונט! סטלה צ'רני עשתה רמונט!".

דני ליטאי נעשה לימים הבימאי המיתולוגי של הלהקות הצבאיות, וסרי... סרי נשאר סרי, מי יודע היכן הוא כיום.
חוצפה 409940
גדי סרי?
חוצפה 409985
ממש לא.
who's sorry now? 409994
סרי רז?
who's sorry now? 410007
סרי לנקה
חוצפה 409949
דני ליטני?
חוצפה 409953
חוצפה 410025
רמונט שה עדיין בסדר. מעניין יותר הוא ה''רמונט קונטרול''...
חוצפה 413185
בטיולי בספרד שמתי לב: robe היא גלימה, ו-guarderobe הוא המקום בו שומרים על גלימות. רק מאוחר יותר "גארדרובה" החלה לציין גם את תוכנו של מחסן הגלימות.


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים