בתשובה להאייל האלמוני, 16/09/06 12:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתיאטרוני היידיש היו מתאפרים מאוד בכבדות. בהצגות רוויו שרווחו בתיאטרונים אלה, היו מחליפים כמה דמויות במשך הערב, ולכן, במהירות - את הלבוש, האיפור, השפמים והזקנים. לעבודה זו לא צלחו האריזות הקטנות והאלגנטיות של תכשירי הסרת איפור בנוסח דהיום. בצנצנות גדולות המזכירות צנצנות ריבה (ואולי באמת התחילו את חייהן כצנצנות ריבה) היה חומר לבן, שמנוני, דמוי משחת וזלין (וכנראה קרוב משפחה שלה), וקראו לו "אפשמינקה", "Apshminke" - מילה ספק-יידית שהשתמשו בה, כנראה, רק אנשי תיאטרון, גלגול מן "abschminken" - "הסרת איפור", בגרמנית. בעזרת פיסות צמר גפן גדולות ושימוש זריז בכמויות לא-ממש-עדינות של החומר הזה, היו מצליחים להתגבר על דרישות העבודה. פעם, בכיתה א', שוחחו כמה ילדים על כל מיני תאונות שקרו בביתם, ואני, בתמימותי, הזכרתי תקרית בה נשברה צנצנת אפשמינקה של אבי. זו היתה טעות פטאלית, ובתוך כמה דקות של שאלות וצחוקים, למדתי דבר שלא הייתי ערה לו קודם: כי משפחתי היא מוזרה ושונה ממשפחות אחרות. המשיכו לצחוק עלי, על המילה המוזרה הזאת, עוד זמן, עד שעניינים אחרים תפסו את מקומה בראש החדשות. כשניסיתי להסביר - זאת העבודה של ההורים שלי, הם עובדים בתיאטרון, וצריך להוריד את האיפור וכולי וכולי - זה רק החמיר את המצב - "מה, אבא שלך שם אודם? שיואוווו! אבא שלה שם אודם!" בזמנים של טרום הבשורה על פי מרילין מנסון וטרום הבשורה על פי אביב גפן... במשך השנים קרו לי עוד כל מיני תקריות מביכות, שבאופן לא ישיר החלו מן הטעות התמימה ההיא. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |