|
||||
|
||||
המשפט האחרון שלך הוא החשוב בעיני: החשש מחדירה. ייתכן שההבדל שהשכ"ג דיבר עליו 1 בתחושות גברים ונשים לגבי תקיפה מינית אינו נעוץ ב"איך נשים מרגישות" לעומת "איך גברים מרגישים", אלא בחשש מחדירה - עובדה שכאשר התוקף הוא גבר, התחושות דומות. (ועם זאת, אני לא באה לזלזל בתחושותיו של גבר שהותקף ע"י אישה). 1 תגובה 388253 ובכלל כל הפתיל שמתחיל ב תגובה 388215 . |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח למה את מתכוונת ב''חדירה'' - אם סתם לאקט הפיזי, ובעיקר הכאב שכרוך בו (אני מניח), אז כן, זה מאוד מפחיד. אם את מתכוונת ל''פלישה אל תוך המרחב הפרטי שלי'', כפי שבחורה אחת הסבירה לי פעם את ההבדל בין איך שאני מסתכל על סקס לבין איך בחורות מסתכלות על סקס, אז לא. אני בעיקר מפחד מכאב. כשאשה אונסת גבר, אני לא רואה איך האינוס עצמו יכול לגרום לכאב (בניגוד לסתם מכות שנועדו לגרום לגבר לתפקד כמצופה - לא שברור לי איך זה אמור לעבוד). |
|
||||
|
||||
גם סקס ''רגיל'' יכול להכאיב לפעמים לגבר. למשל, אם האיבר נכנס בזווית לא מוצלחת. אם האישה נמצאת למעלה ולא כל כך אכפת לה איך הגבר מרגיש, יש כל מני תנועות שהיא עלולה לעשות ושיכאיבו לו. |
|
||||
|
||||
ברור שלאקט הפיזי ולכאב הכרוך בו (שבמקרה של תקיפה, נתפס גם כהשפלה). |
|
||||
|
||||
ואגב, מה שאותה בחורה הסבירה לך, נגזר מן הסתם מהאקט הפיזי (למרות שמדובר כמובן בתחושה פרטית ומשתנה ולא כלל ברזל). אבל לא ארחיב יותר בסוגייה זו. |
|
||||
|
||||
אני לא אשכח את אותו ויכוח שהייתי עד לו בין סטודנט לסטודנטית באוניברסיטה (שהתחיל, כמדומני, בנושאי אפליית נשים) והסתיים כשהיא צורחת עליו שעד שהוא לא הרגיש מישהו חודר לו לתוך הגוף, הוא לא יבין מה זה להיות אשה. |
|
||||
|
||||
תגובה 404788 אגב, מה קורה? מתי אשתך תרגיש משהו יוצא מתוך הגוף? ____ ברקת, בחילוף נושאים וירטואוזי וחסר טקט. |
|
||||
|
||||
חילוף נושאים? מה שעשית גובל בחילוף חומרים... הפניתי את שאלתך לגורמים המוסמכים. |
|
||||
|
||||
חיפשתי וחיפשתי ומצאתי רק חלקיק מהשיר: לא שאני מזדהה עם הנאמר, פשוט נזכרתי. |
|
||||
|
||||
המממ, את חושבת שאפשר להוסיף כאן קישור לתגובה שלי אותה סימנת לפני כמה ימים? |
|
||||
|
||||
קדימה (לא זוכרת באיזה דיון זה היה) :-) |
|
||||
|
||||
לא. אני ממשיך לאחוז בדעתי שהטראומה אינה באותו סדר גודל. אם להאמין לעיתונות, הרבה אסירים נאנסים בבית-הסוהר, אבל יש רק מעט מאד1 קבוצות תמיכה לגברים נאנסים. מקרה? ____________ 1- אפס גם הוא "מעט מאד". |
|
||||
|
||||
זה מזכיר את השאלה כמה נאופמיניסטיות דרושות להחליף נורה? |
|
||||
|
||||
כמה? |
|
||||
|
||||
(אחת, זה לא מצחיק.)? |
|
||||
|
||||
שלוש. אחת להבריג את הנורה ושתים לארגן קבוצת תמיכה לנפגעי חרדת חושך (וזה הקשר למה ששכג כתב). |
|
||||
|
||||
אה, אז אני מכירה את גירסת ה"כמה פמיניסטיות צריך בשביל להחליף נורה?" "אחת. זה לא מצחיק". (וזה הקשר למה שאני כתבתי) ________ העלמה עפרונית, מנסה להמנע מלימודים בחמישי |
|
||||
|
||||
מקרה בודאי שלא, אבל אתה חייב להודות שאוכלוסיית בית הכלא אינה מדגם מייצג. |
|
||||
|
||||
התכוונתי, כמובן, לאסירים לאחר שחרורם. |
|
||||
|
||||
גם אני (אפשר להוסיף ''לשעבר'' בהודעה שלי במקום המתאים). |
|
||||
|
||||
כנראה שמתי המעט שמרגישים פגועים טראומתית הולכים ישירות לבכות על מר גורלם על כתפה של היא. האינטואיציה שלי מבקשת לשאול: מכל מחפשי טיפולים ומשתתפים בקבוצות תמיכה, מה היחס המספרי בין נשים וגברים? |
|
||||
|
||||
כללית, האמת, אין לי מושג. אבל לאחרונה סיפרו לי שבקבוצת תמיכה לחולים במחלה מסוימת, התוקפת הרבה יותר נשים מגברים, יותר ממחצית המשתתפים הם גברים דווקא. לא יודעת אם זה אומר משהו. |
|
||||
|
||||
אולי הם מלווים את הנשים שלהם? |
|
||||
|
||||
לא לא, מדובר בגברים חולים. |
|
||||
|
||||
לנשים יש יותר מקומות לקבל בהם תמיכה, מחוץ לקבוצות. |
|
||||
|
||||
שמעתי שזה יותר מקובל אצלן לדבר עם החברות על הבעיות. |
|
||||
|
||||
גם אני הייתי מצטרף לקבוצת תמיכה אם היו מגלים שאני חולה בסרטן השד... (וטיפה יותר ברצינות - מזכיר לי את "מועדון קרב", שם הגיבור מצטרף לקבוצות תמיכה כסוג של פעילות חברתית. נשמע לי כמו מקום לא רע לפגוש נשים, בקבוצת תמיכה של משהו לא יותר מדי נורא (המממ... "קבוצת תמיכה לנימפומניות" :) ). אגב, באותו ספר/סרט, אותו גיבור הולך גם לקבוצת תמיכה בנפגעי סרטן האשכים, ושם הוא פוגש את מי שתהפוך להיות החברה שלו. שזה גם קשור לדיון. הרבה זמן לא ראיתי את הסרט... המממ...) |
|
||||
|
||||
היזהר כשאתה אומר "לא יותר מדי נורא" - היה פעם סרט (בערוץ 8, אלא מה) על נשים שסובלות מאוד מתסמונת לא מוסברת של עוררות מינית תמידית. "תמידית" זה אומר גם תסכול תמידי - רוב הנשים הללו עסקו כל היום בפעילויות כמו שאיבת אבק והליכה ספורטיבית, בלי לשבת רגע, כדי לא להתמסר לאוננות אובססיבית. למותר לציין שחיי המשפחה שלהן לא היו מזהירים (הבעלים כבר מזמן לא חשבו שזה כייף). |
|
||||
|
||||
לא הצעתי להתחתן איתן, את יודעת. רק לבלות כמה ימים עד שימאס. ולשמור את מספר הטלפון שלהן. כדאי שאני אפסיק לכתוב לפני שאשתי תעבור פה. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהראו שם, שעה-שעתיים של בילוי יספיקו לך בהחלט, ואתה לא תשמור את הטלפון :-) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תמידית-תמידית, או "תמידית"-תמידית? זה מזכין לי שבאחד מספרי Ringworld של לארי ניבן, נראה לי שבשני, הדמות הראשית נופלת להתמכרות של התקופה - אלקטרודה (מילה אחרת?) שמחוברת היישר למרכז העונג במוח. קשה לי לדמיין מישהו יוצא מזה, מבחירה. אבל שם העונג תמידי-תמידי, וחזק כפי רצונך, אז כנראה שאין מה להשוות. עדיין, אני סקרן - יש לפחות ירידה בהנאה שעוזרת לנשים ההן להפסיק עם זה אחרי, נגיד, כמה שעות, או שזה ממש קרוב למצב כזה, שאם הן לא מפסיקות עכשיו, סביר שהן גם לא תפסקנה עוד שעתיים, או לפחות עד שתרדמנה? |
|
||||
|
||||
לא קראתי לארי ניבן מאז האנתולוגיות של אסימוב בגיל 12 בערך. תמידית, זה אומר שהן במצב של גירוי תמידי, שיכול להתפרק גם עשרות פעמים ביום. מן הסתם אחרי כל התפרקות (חלופה טכנית למילה אורגזמה, שבטח כבר איבדה את משמעותה עבורן) חלה ירידת מתח מסוימת, אבל אחרי זמן קצר מאוד הגירוי מתחיל שוב. הן פשוט נאבקות כל הזמן בגירוי הזה, שאי אפשר לשכך אותו. אחת הנשים מצאה מפלט כאמור בעבודות בית בלתי פוסקות, בעיקר שאיבת אבק, שהסיחו את דעתה. השנייה, נוצרייה אדוקה מאיזו קהילה שמרנית (מסכנה, איזה דיסוננס) נלקחה שוב ושוב לכומר שיוציא ממנה את ה-evil. כל מיני כאלה. מדובר בנשים ספורות בכל אמריקה ובעוד כמה בודדות בעולם, ורק לאחרונה הן שמעו זו על קיומה של זו (היו לתסמונת ראשי תיבות אבל שכחתי אותם) |
|
||||
|
||||
כן. הנה מצאתי את הר"ת: PSAS. |
|
||||
|
||||
וגם סיפורים מהחיים: http://www.sfgate.com/cgi-bin/article.cgi?file=/c/a/... |
|
||||
|
||||
"המחלות המוזרות ביותר הצגת מחלות נדירות ומשונות הגורמות סבל רב ללוקים בהן. והיום בתכנית, "תסמונת הגירוי המתמיד", תסמונת נדירה שפוגעת בנשים בכל הגילאים וגורמת להן התעוררות מינית תמידית." הערב (3/9/06) ערוץ 8, 21:30 (תודה לtve) |
|
||||
|
||||
זה שם הסדרה? נשמע כמו פריק שואו לכל דבר. התוכנית היתה דווקא סולידית ולא צהובה מדי. |
|
||||
|
||||
דיברתי על מחלה קשה מאוד, וכרונית. בכל מקרה, נפסיק לדון בה. |
|
||||
|
||||
עשית קפיצה לוגית. אכן יש מעט מאוד קבוצות תמיכה לגברים נאנסים (דווקא יש לפחות אחת שאני מכירה), אבל: א) מדד מעט ריאלי יותר הוא כמות הגברים שפונים לקו התמיכה האנונימי בנושא זה. ב) ייתכן שגברים נוטים פחות לפנות לעזרה מקצועית. זה לא אומר שהם לא נפגעו או חוו טראומה. זה כמו גבר שמסתובב שעות במעגלים בעיר שהוא לא מכיר, ובלבד שלא ישאל כיוונים (אתה בטח מכיר כמה כאלה). ג) אתה מאמין לעיתונות? יש נתונים על מקרי האונס בבתי הסוהר? אפשר לערוך השוואה ראשונית. |
|
||||
|
||||
כמובן שעשיתי קפיצה לוגית. אני לא מנסה להוכיח שום דבר אלא רק לאשש (או להפריך, בעזרתך) במידה זאת או אחרת הרגשה שיש לי. א) אולי. העניין הוא שאין לי שום מושג כמה גברים אכן פונים לאותו קו. ב) ייתכן. ג) ככה ככה. אני מניח שיש, אבל לא לי. אפשר לעשות הרבה דברים. |
|
||||
|
||||
יש לי דז'ה וו מאיזה דיון קודם (מזמן), אז אסתפק בלינק הזה: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |