בתשובה להאייל האלמוני, 20/08/06 1:50
אז יצאה לשוח 404048
למה זו אנומליה? כי מקובל שחיילים מסתכנים במוות, וזאת כדי למנוע מאזרחים למות. לכן היית מצפה שנקבל בהבנה מוות של חיילים, ובאי-הבנה מוות של אזרחים, ובהתאם שנהיה יותר עצובים על מות אזרחים.
אז יצאה לשוח 404084
לי באופן אישי יותר עצוב שמת חייל (שלא מוכר לי אישית לצורך העניין) כשהגן על חיי ועל חיי היקרים לי מאשר כשמת אזרח (שאינו מוכר לי) בשל כשלונו של צה''ל להגן על חייו.
אז יצאה לשוח 404091
כשלונה של הממשלה להגן על חייו.
אז יצאה לשוח 404095
התכונתי‏1, למה כאן (/עכשיו?) זה כך ושם (/אז?) זה לא. שנכתב, בראש הפתיל, "אחת האנומליות הרבות של ארץ הקודש - שעמדו עליה כבר כמה פעמים במלחמה הזאת". התגובה שלך, שמקובלת עלי, לא עונה על זה, אלא מציגה מין הלך רוח כללי שבעצם סותר משהו את הלך הרוח שאתה מתאר עכשיו. אני ניסיתי למצוא תנאי של המלחמה הזאת שהופך אותה למקרה מיוחד, שיוצר את ההלך הראשון.

עניין אחר: האם אתה מכיר קורס ברשת, או ספר מבוא מוצלח, לענייני reference (חוץ מהערך באנצ' סטנפורד)?

1 ובאמת לא הייתי בטוח שהבהרתי את עצמי, אבל חששתי להראות טרחן בהתעכבות על הסבר. מתנצל.
אז יצאה לשוח 404130
במלחמות קודמות כמעט ולא נפגעו אזרחים.
אז יצאה לשוח 404131
במלחמות קודמות *בארץ*, כמובן.
אז יצאה לשוח 404143
אני לא מכיר את העובדות, ואולי האלמוני מעלי צודק, אבל משהו צריך להיות הבסיס להשוואה בין היחס הרגיל ליחס האנומלי. לאלמוני שהתחיל את הפתיל- על מה הסתמכת?
אז יצאה לשוח 404146
א. על דברים שאמר הפסיכולוג שדיבר על כך בראיון ברדיו.
ב. על דברים שנשמרים בזכרון האנושי בתור אירועים חזקים במיוחד במלחמות. ראה, למשל, הבליץ על לונדון: פגיעה באזרחים.
אז יצאה לשוח 404406
43,000. מה איתם? את משווה את הנתון הזה למצב רוח מסויים, לחיילים מסויימים והאפקט של מותם, או לעצם העובדה זוכרים ומזכירים הרבה את הבליץ? אני חושד שזה האחרון, ובמקרה של הבליץ זה נראה יותר כמו תוצאה של החוויה אינטנסיבית וממושכת. חוץ מזה לחיילים יש גם הרבה יותר ימי זיכרון, אנדרטאות, שירים וכו'. עושה רושם ששתי העובדות האלה לא מצליחות לבודד ולמדוד את ה*עצב* שעליו אנחנו מדברים.

מה עם דיווחי התקשורת, לעומת זאת? מתי התחילו לדווח על כל קורבן? עם חיילים או אזרחים? בארץ או לא? ועוד כיוון- איך אנחנו מרגישים לגבי חיילים שמתים בין המלחמות הגדולות?
אז יצאה לשוח 404420
נכון ש''לחיילים יש גם הרבה יותר ימי זיכרון, אנדרטאות, שירים וכו'''. אבל לאזרחים יש יותר חוקים ותקנות שנועדו להגן עליהם בזמן מלחמה. החיילים במלחמה גם מסתכנים אקטיבית ובאופן מודע. האזרחים מסתכנים באופן פסיבי, שנכפה עליהם.
ועם אתה שואל על דיווחי התקשורת, אז באמת - בזמן האינתיפאדה השנייה, למשל, פגיעה בחיילים עוררה הרבה פחות הדים מפגיעה באזרחים.
אז יצאה לשוח 404661
אני לא בטוח שאני מבין למה את? מתייחסת כאן: ל-על מי עצובים יותר? או ל-למה?, ולבד"כ או לעכשיו ? אני מנסה לברר כרגע את הראשון מבין כל שניים, ומסכים שעכשיו חיילים.
אז יצאה לשוח 404666
שניהם.
אז יצאה לשוח 404737
שנימה? כל השנישניים? מה מתעסק במה בתגובה שלך? מה המסקנה?
אז יצאה לשוח 404746
טובים השניים מן האחד.
(והחוט המשולש הוא אולמרט, פרץ וחלוץ. נקווה שיילכו הבייתה ביחד).
אז יצאה לשוח 404705
אני חושב שהיה הפוך. פגיעה בחיילים עשתה לנו יותר ועוררה מהומה גדולה יותר.
אז יצאה לשוח 404707
אכן. זו טענתי המקורית, תגובה 403207
אז יצאה לשוח 404713
לאנומליה הזאת יש הסברים רציונליים. פגיעה באזרחים עושה אותנו מסכנים; פגיעה בחיילים פוגעת בכבוד צה"ל הבלתי מנוצח.
"איך העזתם להתגרות בצבא שלנו; אנחנו נראה לכם ..". פגיעה באזרחים-במיוחד פיגועים ללא אבחנה- משרתת את המטרה הניסתרת שלנו להווכח שאין עם מי לדבר והם בכלל חיות אדם.
אז יצאה לשוח 405632
אלו סיבות מעניינות לכל אחת מהנטיות, אבל שוב, לזרוק את שתיהן לא מסביר למה אחת התממשה יותר מהשניה הפעם. אולי זה כך כי הפעם הרגשנו פחות בטוחים לגבי הנצחון (או אפילו מהו), ולכן היינו רגישים במיוחד כלפי עלבונות כאלו.

זה דומה למה שאמרתי לירדן בתגובה 403446, אבל שם מדובר על תחושת מוצדקות, וזה מעלה שאלות: האם תחושת בטחון בטקטיקה היא כל מה שיש בתחושת המוצדקות (ואז אתה וירדן אומרים אותו דבר, ואנחנו לא תקועים עם שתי סיבות שצריך להכריע ביניהן.)? אם לא, איך השתים קשורות? ואיך קשורים הדיבורים הטריים על ואקוום מוסרי בשלטון?
אז יצאה לשוח 404249
אה, אכן שאלה טובה. יש לי איזו הרגשה שפעם נפילת חיילים היתה מתקבלת יותר בטבעיות על-ידי הציבור הרחב, אבל אני לא יכול להעיד מכלי ראשון.

(לא מכיר.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים