בתשובה לירדן ניר, 25/10/01 0:25
מרחב המתכנס לנקודה 40273
מיכאל • בתשובה לירדן ניר יום ו', 26/10/2001, 2:40
קיימת דואליות בעמדה הפלשתינאית: כאשר הסברתם מופנית כלפינו או לדעת הקהל במערב, אזי מדובר על 3-4 מליון פלשתינאים המתייסרים ונאבקים תחת הכיבוש הישראלי. התמונה הנפרשת הינה מבודדת מההקשר האיזורי, מאין סצינה המתרחשת על אי נידח. מאידך, בפנייה לבני עמו ולעולם המוסלמי, מותווית תמונה של התרסה חצופה של מתי מעט יהודים כנגד האדמה הערבית הקדושה והאומה הערבית האצילה המונית כמאתיים מליון איש. (בלי לכלול את פקיסטן ואינדונזיה). בהקשר זה מותווה טווח זמן לא רחוק מהיום, בו יחזור "סדר הדברים הראוי והנכון", כלומר טהור האדמה הערבית מהפולש והדברתו. כך, בקמפ דיוויד אמר עראפת כי "בשם האיסלאם" אינו יכול לוותר על ירושלים. דומה שהפרספקטיבות שאימץ הינן פאן ערביות ופאן איסלאמיות.
כך, הקריאה לבעור היהודים והדמוניזציה שלהם מהדהדת בכל רחבי העולם המוסלמי. במובן זה אכן מופנית הקריאה לג'נוסייד כלפי מאות מליוני אנשים, ותוך הטווית פרקי זמן ממושכים, שהינם פסיק זערורי בפרספקטיבות היסטוריות של האומה הערבית (בעוד אנו היינו כאלף ותשע מאות שנה מחוץ להיסטוריה). ואילו זעקות השבר של המון ישראלי המום בעקבות פיגוע, או קריאות נאצה כאלה או אחרות בקרבנו אינם בעלי תהודה בשום הקשר. כך, כיום יוכל המטייל בעולם לפגוש פקיסטנים שיאמרו לך ש"היהודים הם אנשים רעים מאד", דבר שלא עלה על הדעת לפני 50 שנה. ניתן לסבור שאותו דגל על פיסת אדמה זערורית אינו ממש מענין את עראפת, אם מראש טירפד את השיחות איתנו בדרישה הבלתי קבילה לקליטת מליון וחצי ערבים בגבולות ישראל הישנה.
אמת קיומית מארץ ישראל 40274
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ו', 26/10/2001, 4:54
יתכן שהעוינות הערבית כלפינו אינה ערטילאית ואינה ממוקמת
רק במישור הסמלים והאתוסים הפוליטיים. אלא בעיקר בעובדות קיומיות פשוטות. כך למשל הממשל בשטחים. לאחר תקופה ראשונית בה יושמה המלצתו של האיש החכם דיין להתערבות מינימלית בחייהם של התושבים המקומיים, השתנו הדברים. ערבים רבים ביו"ש דיברו אז על אדמיניסטרציה ישראלית מושחתת, שבה ניתן אמנם לסדר כל כל דבר, אך בעזרת שוחד, והרבה. אעיז ואומר שהאנטיפאדה הראשונה פרצה לא רק בגלל התנכלויותיהם של המתנחלים, אלא גם בגלל ממשל מושחת, שהלך והסתאב. בגלל דברים אלה ואחרים, מאמצע שנות ה-‏80
"אל יהוד" הפך שם נירדף לנוכל ורשע.
איך נאמר, לא היתה זאת בדיוק האדמיניסטרציה הבריטית, ואולי אף לא הירדנית, עם הסתלקות ההשפעה הירדנית מהשטחים לאחר שנת 85. אשר לרבין, בעקבות הלם ההפתעה של הסכם אוסלו, חלה אכזבה גדולה מהאיש בעקבות הגלייתו ללבנון של פעילים פלשתינים. ברחוב הערבי בישראל עצמה (למשל בנצרת) יכולת לשמוע דעות יותר ויותר שגורות, האומרות שההבדל היחיד בין הימין לשמאל, הינו בכך שהשמאל ערמומי ונחשי יותר, ונוקט ברטוריקה מרוממת אך צבועה, ועל כן פגיעתו הרעה בערבים רבה בהרבה. לא אמשיך מעבר לכאן, אולי "ואידך זיל גמור" אך אציין שגורמים בשמאל המדברים רוממות על אנושיות כלפי הפלשתינאים, לא שפכו מכיסם אגורה שחוקה לספק למשל כוסות חלב או חמאה וגבינה לילדים פלשתינאים, למשל מצד "תנובה" ההסתדרותית. זאת בניגוד לאמריקאים שטרחו לספק מזון לאפגנים רעבים. הפלשתינאים הפכו אלרגיים כלפינו, ואין כיום לעשות דבר בעניין.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות