בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 04/08/06 20:38
יהיה מר עד בלי כח אולי 402720
שוקי שמאל • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ג', 15/8/2006, 2:14
א. נדמה לי שהרגע לממש את הצעתך "להפסיק באיזשהו שלב את הלחימה, להחזיר את הצבא לגבול ולהמשיך לנהל את המאבק מכאן" הוא ממש עכשיו.
ב. ל"הסכם" הפסקת האש, שלמעשה כלל אינו הסכם אלא הצהרה ריקה מתוכן של מועצת הבטחון, לא צריך ליחס משקל כלשהו ובודאי שלא צריך לשלם שום דבר כדי לממשו. מי שחושב שאדון קופי מהאו"ם יסדר לנו את הבטחון שצה"ל בלחימה עקרה של חודש ימים לא הצליח להשיג, מוטב לו שיעיין בבטחון שהנ"ל סדר לבני הטוטסי ברואנדה. אני לא חושב שישראלי שפוי כלשהו צריך להתמלא אושר מכוח יוניפיל של חיילים ממאלזיה, אינדונזיה, פקיסטן וצרפת. מאחר ואני צופה שבעתיד הקרוב נראה את החזבאללה מוביל את ממשלת לבנון מבפנים, ההבדל בין צבא לבנון או החזבאללה על גבולנו הצפוני הוא פחות ממה שרבים היו רוצים להאמין.
ג. צה"ל כנראה כשל גם במבצע 48 השעות ולא הצליח לאגף את החזבאללה. צה"ל נמצא בשטח אבל לא שולט בשטח ולראיה העובדה שהחזבאללה הצליח לשמור ואף להגביר את קצב הפגזת העורף הישראלי. אני מסיק מכך, שבתנאים של הפסקת אש, אין לחזבאללה שום בעיה לתגבר ולהחליף את כוחותיו בדרום. אם זהו מצב הדברים, נוכחותו של צה"ל מעבר לגבול היא חסרת משמעות ואינה משרתת שום אינטרס ישראלי. נהפוך הוא: היא מאפשרת ללבנונים ולצרפתים להתעלל בנו (נניח אם יאמרו משהו כמו הכוח יבוא מחר או בעוד שבוע או בכלל לא ובינתיים החיילים הישראלים ימשיכו להסתובב בשטח כברווזים במטווח).
ד. אם צה"ל לא יצא בטווח קצר ביותר משם, נכנס לתהליך של "מכירה פומבית של שטר 20 דולר" בו נמשיך לשלם עוד ועוד רק בגלל שלא נרצה לשלם את מחיר היציאה. אחרי שבוע שבועיים מר אנשלביץ יתחיל לספר לנו שנסיגת צה"ל מלבנון תפגע בכוח ההרתעה שלנו (או מה שנותר ממנו) וישראלים חכמים אחרים יציעו לגרש את כל התושבים ולהפוך את האזור לביצות שורצות תנינים.
ה. צריך פשוט להודיע שצה"ל מתכוון לצאת משם בטווח הזמן המיידי. מי יתפוס את השטח שיתפנה, החזבאללה או צבא לבנון, זה עניינם של הלבנונים.
ה. לשאלתך, דומה ש"הסכם" הפסקת האש הוא פשוט הסולם שבעזרתו ממשלת ישראל יורדת מכל ההצהרות וההבטחות הנבובות שפיזרה. בהשראת הממשלה נוצרה בעורף התפיסה כי העורף צריך לשבת במקלטים ולספוג על מנת "לתת לצהל לנצח". מאחר וכעבור חודש לחימה, צה"ל נמצא פחות או יותר במקום בו החלה הלחימה, ה"עמידה" העורפית קרסה. ראיתי אשה אחת, מקרית שמונה אני חושב, שאמרה בערך שהיא "הסכימה" להשאר במקלט כדי שצה"ל יכה בחזבאללה ומיד במשפט הבא התחננה שיפנו אותה כי יש לה ילד בן שלוש. לא צריך להיות פסיכיאטר גדול כדי לאבחן שאותה אשה נמצאת במצב של התמוטטות נפשית. אותה אשה מייצגת את מה שאני מכנה "קריסת העורף". במצב זה, הסכם הפסקת האש הוא פתרון לא פחות טוב מהמשך הלחימה.
וקולו כבכיו של אבוב 402721
שממית החולות • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 15/8/2006, 2:56
בפרט היה צורך לרדת איכשהו מאם כל ההצהרות - "לא נחזור לאותו סטטוס-קוו בצפון".

_________

המשך ההודעה בוטל עקב עצבות פתאומית של הכותב.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות