|
||||
|
||||
הרעיון שלך הוא רעיון ממש רע. אנחנו לא רוצים לעודד חברי כנסת לייצר עוד חוקים עוד יותר מורכבים, אנחנו רוצים לעודד אותם לפשט את החקיקה. אנחנו גם לא רוצה לעודד חברי כנסת לפעול רק למטרות שבהכרח יעברו לקריאה שלישית, אנחנו רוצים לעודד אותם גם להציע ולדון ברעיונות שלא יעברו. |
|
||||
|
||||
המוצר אותו מייצר פרלמנט הוא חקיקה. מדד לפעילות ח"כ על פי ההצעות שקול למדידת הישגי רופא לפי מספר החולים ש*טיפל* בהם, בעוד מדידה לפי חוק המגיע לסיומו המוצלח שקולה למדידת הישגי רופא לפי מספר החולים ש*ריפא*. כמו כן, עידוד הצעות חוק שלא יעברו הוא בבחינת פירצה הקוראת להצעות חוק דמגוגיות ללא סיכוי בסגנון "הצעת חוק לחיסול מוחלט של העוני", הקוראת לביטול כל המיסים ומתן קצבאות שגובהן ייקבע ע"י המקבל. זאת מבלי להזכיר נטייה אפשרית להצעות חוק "סתמיות", רק כדי לשפר את מדד הפעילות של המציע. לגבי פשטות או מורכבות החוק (או תהליך החקיקה?), דומני שלא ירדתי לסוף דעתך. |
|
||||
|
||||
פרלמנט לא מייצר חקיקה. זאת גישה מוטעית. החקיקה היא אמצעי בעזרתו הפרלמנט משפיע על המדינה. למען האמת, המוצר אותו מייצר הפרלמנט הוא שינוי דינמי של המדינה. את שינוי המדינה אפשר להשיג בעזרת חקיקת חוקים חדשים, מחיקת חוקים ישנים, או גם העלאת נושאים לסדר היום הציבורי, בעזרת הצעות חוק שלא יעברו. המטרה של הצעת חוקים שלא עברו גם היום (כשאין עידוד כספי לחוקים כאלה) היא העלאת הנושא לסדר היום הציבורי. לגבי פשטות חוקים, חוקים צריכים להיות מובנים לציבור שצריך לעמוד בהם, יותר מידי חוקים או חוקים מסורבלים מידי הופכים את החוק לדבר בלתי מובן, ולכן לא רלוונטי לרוב הציבור. המצב היום כבר קרוב לזה מספיק, יותר משאנחנו צריכים חוקים חדשים, אנחנו צריכים למחוק חוקים קיימים מספר החוקים. אם יקבלו את הצעתך אז: 1. אם אתה חבר בקואליציה, במקום להעביר חוק אחד עם חמישה סעיפים, תהפוך כל סעיף לחוק נפרד, והנה הגדלת את ההכנסה שלך ב400%. 2. אם אתה חבר באופוזיציה, במקום להציע חוקים בהתאם לתפיסת עולם שהצגת בבחירות, תציג חוקים שיעברו, ז"א חוקים פופוליסטים. 3. מה ימנע ממך לתמוך בחוק דבילי שמציע חברך (למשל: "כל מי שנוסע במהירות גבוהה ממהירות האור יקנס במשכורת ח"כ") ובתמורה שחברך יתמוך בהצעת חוק דבילית משלך (למשל: "כל מי שנופל כלפי מעלה יקבל משכורת ח"כ")? בקיצור, רעיון רע (גם הרעיון לתגמל רופא לפי מספר החולים אותם הוא ריפא הוא רעיון רע משום שאז רופאים לא יטפלו בחולים קשים תגובה 217687). |
|
||||
|
||||
1.פרלמנט כן מייצר חקיקה, וזה תפקידו הפורמלי. גם מכבי האש יכולים לייצר שינוי דינמי של המדינה, אך תפקידם הוא לכבות שריפות. אפשר לחשוב שהצעת חוק שעולה ונופלת בקריאה ראשונה מעוררת הד משמעותי שמישהו מלבד כתבתנו הפרלמנטרית שומע עליו. הכח האמיתי לשינוי ע"י הפרלמנט מצוי בחקיקה. השפעת חקיקה שלא נסתיימה דומה להשפעת תכניות של הרשות המבצעת שלא בוצעו. 2. מתי חוק הוא פשוט יותר - כאשר מליון אפשרויות כלולות בחוק אחד או כאשר כל מקרה מטופל לגופו? ומתי גמישותו של המליאה לדחות או לאשר גדולה יותר? דמיין לעצמך שחוק טל היה מפוצל, וכל חלק בו היה נתון לאישור המליאה בנפרד. 3. קשה לעשות מדדים. אמרתי זאת ואמרו זאת לפני. ניתן רק לתת מדדים שלפעמים טובים או רעים יותר ממדדים אחרים. מתי קל יותר לתחמן, כשצריך לשתף בזאת את "חברך" (למעשה, 60 מחבריך) או כשכל מה שצריך הוא לשרבט את ההצעה על דף נייר ולהגיש ליו"ר איציק? 4. מה מונע מחברי אופוזיציה להגיש הצעות פופוליסטיות היום? נראה לי שהדרך שהצעתי תוביל את האופוזיציה לפשרות רבות תועלת. במקום להתרכז בהצעות אי-אמון חסרות סיכוי, תנסה האופוזיציה למשוך בעדינות את הבית לכיוונה, ע"י הצעות אופוזיציוניות "עדינות", וככך למעשה תגבר השפעת האופוזיציה. 5. לגבי הרופא - שוב, קשה ליצור מדדים. צדקת בהערתך אך איני מעוניין להכנס לדיון בנושא המשנה הספציפי. |
|
||||
|
||||
1. חקיקה היא אמצעי, לא מטרה, וגם לא אמצעי יחיד. כמו שהאמצעי של הארכיטקת הוא השרטוט, של המתכנת הוא הקוד. כמו שלא תעסיק ארכיטקט לפי כמות או גודל השרטוטים שהוא שרטט, ולא תעסיק מתכנת לפי כמות הקוד שהוא כתב, ככה אין הגיון להעסיק מחוקק לפי כמות החוקים שהוא חוקק. תחשוב על זה ככה, איזה פרלמנט היית מעדיף, כזה שמחוקק הרבה חוקים טפשיים, או כזה שמחוקק מעט חוקים, אבל פחות טפשיים? אתה זה שמשלם להם, אתה זה שצריך לקבוע את המדד. 2. חוק פשוט הוא חוק מובן. 3. אני חושב שהרעיון שלך הוא רע. אני מסכים איתך שגם הרעיון של איציק הוא רע. אני חושב שהתגמול לח"כים צריך להעשות על ידי הציבור בבחירות מחדש ובבחירות המוקדמות. ושלמדינה אסור להתערב בזה על ידי שום מדד "אובייקטיבי" כביכול. 4. כלום, וטוב שכך. האופוזיציה צריכה להציג את עצמה לציבור, ולא רק לנסות למשוך את הכנסת לכיוונה. |
|
||||
|
||||
1. אולי ראוי להזכיר השקפת עולם אחת, לפיה ברירת המחדל היא שחקיקה מועטה עדיפה. בעוד עשרים שנים עדיין יהיו לנו 120 חברי כנסת. סביר להניח שלא יהיה לנו צורך באותו מספר של חוקים חדשים מדי שנה, אם בכלל. |
|
||||
|
||||
בינינו, גם היום אין לנו באמת צורך במספר גדול של חוקים חדשים. |
|
||||
|
||||
אתה מעודד מירוץ לכיוון הצעות חוק, במקום ההפך - חשיבה ארוכה ורצינית על כל חוק. חוק אחד, למשל אחד שמגדיר קבוצה מסויימת כאזרחים מלאים, יכול לשנות הרבה יותר מכל החוקים שרק תבחר להרעיף על תקנות התחבורה בנהריה, גם אם הן כולן הגיוניות, משמעותיות ונחוצות. במתכונת הנוכחית, חברי הכנסת לא נבחרים בכדי להעלות רעיונות, אלא בכדי לברור אותם. הם נבחרים לפי החפיפה להשקפת העולם של הבוחר הרבה יותר מאשר לפי היצרתיות. אין סיבה שהצעות החוק לא תגענה באופן בלעדי מהציבור. אין הגיון בהענשת חבר כנסת שעושה את עבודתו נאמנה, בהצבעה על כל החוקים המועלים להצבעה, לפי הבטחתו לבוחר, אבל שהינו אנונימי יחסית ולא מקבל מהציבור הצעות חוק רבות, או שעמיתיו מקדימים אותו להציע את אותם חוקים, בגלל התמריץ החיצוני שהצבת. |
|
||||
|
||||
יתר על כן, נניח שיש שני חברי כנסת שעומלים על הצעת חוק דומה. עדיף להם למהר ולהגיש אותה על חשבון הניסוח המדוייק והמלא שלה. אולי כדאי להכניס מנגנון של provisional law, ולתת להם זמן לנסח אותה בניחותא? |
|
||||
|
||||
זה מה שאמרתי בפסקה הראשונה. 1. הפתרון שלך הוא חלקי - עדיין יש צורך למלא מכסה. עדיין צריך לסיים עם הרעיון הנוכחי כמה שיותר מהר, כדי לעבור לאחד הבא. עדיין יש תקופה מסויימת (אם לא כל ארבע השנים) שבה חברי הכנסת עסוקים באיסוף של כמה שיותר רעיונות, ושמים את כל שאר הדברים בצד. עוד משהו - במקום שהמירוץ יהיה עד הסוף, הוא יהיה עד ל"הוצאת הפטנט". חברי כנסת ינסו לחשוב על כמה שיותר רעיונות, ללא תלות רבה בחשיבותם, והוצאת פטנט עליו לפני חבריהם - ואולי גם על וריאציות שלו, אם לא על האחד הנגדי לו ממש! 2. יש עוד בעיות עם ההצעה שלו, שהליטוש שלך לא פותר. |
|
||||
|
||||
אחזור בשלישית: קביעת מדדים לעבודה, בייחוד עבודה כמו חקיקה, היא בעייה קשה, שטרם נמצא לה פתרון. איני מתימר לתת את הפתרון האולטימטיבי לבעייה, אלא רק להציג פתרון שהוא בעיני טוב יותר משני פתרונות אחרים (נוכחות במליאה וספירת הצעות חוק). האמירה היחידה שאני מוכן לעמוד מאחוריה היא שרעיון זה טוב יותר משני הרעיונות הללו. לא היה בזה שום ערך (יש עוד המון רעיונות גרועים יותר) אילולא היו שני פתרונות אלו המועמדים הראשיים להבחר למדד האיכות של הח"כים. |
|
||||
|
||||
כבר מקודם ידעתי (הנחתי) שאתה לא מתיימר לתת פתרון האידיאלי. לא בגלל זה הצבעתי על כשלים. בדיקת נוכחות במליאה דווקא נשמעת לי כמו רעיון טוב. |
|
||||
|
||||
ובמה זה יותר טוב מהאפשרויות האחרות? ואיך זה בדיוק מעודד פעילות פרלמנטרית כלשהי? (דווקא במליאה הפעילות הפרלמנטרית היא אפסית ובד"כ פסיבית מאוד, פרט לדיונים טעונים, בהם ממילא נוכחים הח"כים מסיבות אחרות) |
|
||||
|
||||
אתה שואל במה דרישת נוכחות בהצבעות על חוקים, יותר טובה מחקיקה כפויה? ראשית, אלו שתי הצעות שונות שנועדו לפתור בעיות שונות. באותה מידה יכולת לשאול אותי במה אכילה טובה משתיה - שתיהן פעולות שאתה מבצע במטבח. שנית... בדיוק חזרתי מהמוסך. סלח לי בבקשה אם האנלוגיה לא נראית לך נחוצה: לבדוק נוכחות של הח"כים בהצבעות נשמע לי כמו לדרוש מהמוסכניקים השכירים להגיע לעבודה כל בוקר, ולפחות להראות כאילו הם עובדים. לתת להם מכסות חקיקה נשמע לי כמו לשלוח אותם לחבל במכוניות בשכונה, כדי שיהיו לקוחות. תיקון קטן: להכריח אותם לעמוד בסטנדרטים כלשהם של נוכחות במהלך כל השנה, התכוונתי. |
|
||||
|
||||
תחשוב על גינה. אתה לא רוצה לתגמל את הגנן שלך לפי מספר הזרעים שהוא זרע, לא לפי מספר הצמחים שהוא הצליח להצמיח, לא לפי מספר העשבים שהוא עקר ולא לפי מספר העצים שהוא גזם. כשאתה שוכר גנן, אתה אומר לו איזה גינה אתה רוצה שתצא בסוף, ומעוניין לתגמל אותו לפי הקירבה בין הרצון שלך למציאות. אם הוא זרע דשא, ואתה רצית קקטוסים, הוא גנן רע, ולא משנה כמה דשא הוא זרע, או איך הדשא צמח. |
|
||||
|
||||
נכון, אך לא רלוונטי. את הגנן אני יכול לתגמל לפי התוצאות, כי אני מסוגל, בקלות, למדוד אותן. את פעילותם של חברי הכנסת אני לא יכול אפילו לאמוד, מלבד במקרה שבו הם מתבטלים לגמרי. אני מציע להעניש אותם כשהם מתבטלים לגמרי, עושים עבודה גרועה. אתה מציע לתגמל אותם כשהם עושים עבודה מצויינת. על פניו נראה שכל אחד מאיתנו מדבר על קצה אחר של אותה הסקלה, אבל זה לא באמת ככה, כי את הנמצאים בצד שלי של הסקלה אפשר לזהות, ואת כל האחרים אי-אפשר. אלו שתי פתרונות לבעיות שונות, ולכן אנחנו לא יכולים להשוות ביניהן. יתרה מזאת - אפשר היה לקבל גם את ההצעה שלי, וגם את ההצעה שלך, בלי שום בעיה. עכשיו, חוץ מזה, אני גם אומר שההצעה שלך לא טובה, מסיבות שפירטתי בהודעות קודמות. זה לא קשור בכלל להצעה שלי. הייתי יכול לומר את אותם הדברים גם בלי להוסיף את ההצעה שלי, ושם דבר לא היה חסר בביקורת על ההצעה שלך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בשביל זה יש ''הצבעה טרומית''. |
|
||||
|
||||
<צ> למשל: "כל מי שנוסע במהירות גבוהה ממהירות האור יקנס במשכורת ח"כ" </צ> בחיי שזו הצעה טיפשית - לכמה נהגים ישראלים יש את האפשרות לשלם קנס בגובה משכורת של ח"כ? |
|
||||
|
||||
לכן פשוט לא צריך לפרסם את ''מדדי החקיקה'' האלה, שאינם אומרים כלום. לא צריך ליצור נישות אקולוגיות על-ידי יצירת מבחנים מיותרים לפעלתנותם של הח''כים. התפקיד החסר פה הוא זה שהתקשורת הייתה אמורה למלא - ליידע אותנו אודות הצעות חוק חשובות שהציעו ח''כים שונים, ומה קרה להצעות הללו. העיתונות ויתרה על התפקיד הזה לפני אי אלו שנים, ומאז אנחנו בעלטה. אני מניח שאתר האינטרנט של הכנסת יכול להטיל מעט אור על התחום, אבל אנחנו שקועים בכמות כה גדולה של הצעות זבל, בדיוק בגלל המדדים הללו, שזה בלתי ריאלי עבור האדם הממוצע - או אפילו אדם עם עתודות זמן ועניין גדולות מהממוצע - לעבור על כל הצעות החוק, להבין מה הן אומרות, ולדווח לאחרים לגבי החשובות שבהן. |
|
||||
|
||||
אכן, דרוש בלוגר שייקח את זה על עצמו. |
|
||||
|
||||
כמה מוזר - הייתי בטוח שפרסמתי תגובה לזה. אולי מחקו לי... בכל מקרה: הנה (+דרושים1): http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=280864 אלוהים אדירים! איזו מערכת מחורבנת זה הישראבלוג הזה... אגב, משום מה נתקלתי באתר הכנסת בהצעת חוק ש"הונחה" באוקטובר 2006. הם רוצים לספר לנו משהו? 1 א. מישהו שיתן לדבר הזה עיצוב מינימלי ב. אנשים שיתרמו חומר |
|
||||
|
||||
מעולה! יישר כוח. אציב קישור אצלי בבלוג. |
|
||||
|
||||
מה קישור? תני לי חומר לפרסם! |
|
||||
|
||||
למה אין אצלך מונה כניסות? (בד"כ יש למטה משמאל). |
|
||||
|
||||
צריך פרו בשביל זה. רוצה לשלם עבורי? אני עני מרוד וחסר בית. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בזמנו לא היה צריך. |
|
||||
|
||||
בדקתי שוב. אנחנו מדברים על הספרות האלו בפינה השמאלית התחתונה שלא נראות קשורות לשום דבר? אז עכשיו זה שם. |
|
||||
|
||||
מעולה (12 כניסות נכון לעכשיו :-) ). |
|
||||
|
||||
רובן שלי בניסיון נואל לתת לזה עיצוב אלמנטרי. בסוף ויתרתי וחזרתי לברירת המחדל. |
|
||||
|
||||
עד שהתקשורת תתקן את דרכיה (או עד שיבוא משיח קודשנו, מה שיבוא קודם) נוכל לסנן מעט את מבול הצעות החוק ע"י פרסום מסונן - למשל, הרעיון שהצעתי. ומה אם הצעות חוק חשובות שהוכשלו בשלב מוקדם ע"י כוחות הרשע? שומה על חבר הכנסת המציע לעשות רעש עבורן בתקשורת, כמסלול חלופי לתהילה. אם הצעות אלו הן באמת חשובות, ובאמת הוכשלו באופן זדוני, אפילו התקשורת הישראלית תתעורר. |
|
||||
|
||||
התקשורת בקושי מדווחת על הצעות חשובות שמצליחות לעבור. אתה רוצה שהם יפרסמו הצעות שלא עברו קריאה ראשונה? התשובה צריכה לבוא מאיתנו, כמו הבלוג שלעיל, אם הוא יצליח לצבור קוראים וכותבים. |
|
||||
|
||||
"Robert Austin, in his book Measuring and Managing Performance in Organizations, says there are two phases when you introduce new performance metrics. At first, you actually get what you wanted, because nobody has figured out how to cheat. In the second phase, you actually get something worse, as everyone figures out the trick to maximizing the thing that you’re measuring, even at the cost of ruining the company. (Joel on Software - http://www.joelonsoftware.com/items/2006/08/09.html - שווה לקרוא את מלוא הטקסט)
Worse, Econ 101 managers think that they can somehow avoid this situation just by tweaking the metrics. Dr. Austin’s conclusion is that you just can’t. It never works. No matter how much you try to adjust the metrics to reflect what you think you want, it always backfires." |
|
||||
|
||||
נשוב לסקוט אדאמס יבדל"א. בהמשך דבריו הוא מספר את סיפורה האמיתי של חברה שהחליטה לתגמל את עובדיה. כל מי שמצא בג בתוכנה זכה ב- 5$, וכך גם מי שתיקן אותו. תוך זמן קצר בוטלה תוכנית התמריצים, עקב שוק שחור של בגים יזומים ששגשג בחברה. |
|
||||
|
||||
אתה רוצה מלחמת בלוגרים? כן, זה בדיוק מה שג'ואל אומר, ומה שכל ביולוג מתחיל היה מסביר לך: אם אתה יוצר נישה אקולוגית, מישהו ימלא אותה. אם חיה אחת בילתה מיליוני שנים בהנחלת התודעה שצהוב זה מסוכן בעיני הטורפים הפוטנציאלים שלה, על-ידי פיתוח רעלים מחוכמים, אזי עד מהרה תצוץ החיה שתגלה שלהיות צהוב זה מאוד קל ומאוד יעיל, ולא צריך להתעסק עם כל העסק המלוכלך הזה של רעלים. וכשאתה מתעסק בבני אדם, שיכולים לפתח יכולות כאלו בטווח של שבועות ולא בטווחים של עשרות אלפי שנים, זה הופך להרבה יותר בעייתי. |
|
||||
|
||||
וראה סיומה של תגובה 401204 |
|
||||
|
||||
אני (א) לא מסכים, ו(ב) לא מבין איך זה קשור. |
|
||||
|
||||
אני (א) מתעקש ו(ב) הבאתי את זה כתגובה (מבודחת) להצעה למלחמת הבלוגים ש (ג) איני מבין למה *היא* קשורה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |